גבר ממוצע: פרופורציות בנישואין

שלום,
אני בת 27 נשואה כבר שנתיים מכירה את בעלי 3 וחצי שנים- בעלי הציע לי שינואים אחרי 9 חודשים שהינו יחד והתחתנו אחרי שנה וחצי= נכנסתי להריון חודשיים אחרי ויש לנו בן מדהים כבר בן שנה. במשך כל הזמן הזה אני שואלת את עצמי אם לא מיהרנו? ואולי היתי פזיזה כי מאד רציתי משפחה?אני לא חושבת שבעלי חתיך- האם זה בסדר לחשוב ככה? הוא גם לא איש העסקים המפולפל שמכניס משכורת יפה הביתה- אני מרוויחה יותר ממנו= ואת האמת שאני הרבה פעמים מרגישה יותר "שווה" ממנו= אבל אני אף פעם לא אומרת את זה בקול רם- כי אני מרגישה שאסור לי להוציא את זה בקול.בתחילת הקשר היתה לי אהבה ענקית אליו- ומשיכה מינית מטורפת- לא רצינו לצאת מהבית- רק להיות ביחד, והיום במריבות למשל- האהבה לא גוברת...לפעמים אני מסתכלת על גברים אחרים ושואלת את עצמי איך היה לי אם היתי נשואה להם \כאילו שאני לא סגורה על התהליך שעברתי- אבל קצת מאוחר לזה לא?אני ממש מתוסכלת, בעלי יעשה הכל בשבילי, הוא תמיד אוהב ודואג, ואנחנו צוחקים המון - אבל תמיד בקצה של הלב חסר לי הריגוש ממנו, אני רוצה שיהיה בי הרצון לרצות אותו שלא יפזול- אני רוצה לחשוש לאהבה שלי, אני רוצה להרגיש שהוא הגבר הכי יפה בעולם , שהוא יותר חכם ממני, שהוא המפרנס, רוצה לרצות אותו מינית ברמה שרציתי בעברמה לא בסדר? האם כל המחשבות שלי נורמליות? או שבאמת יש בעיה בזוגיות שלי?

רותם יקרה,
התחתנת, יש לך בן מדהים, ובמשך הזמן גילית שהאיש שלך אינו הטופ שבטופ. יש לי חדשות בשבילך – אנחנו חיים במערכת שהיא פחות או יותר מונוגמית. זה אומר שזו מערכת חברתית שוויונית (ואולי זו אחת הסיבות להצלחת הנצרות בזמנו, כי היא הבטיחה "אשה לכל גבר", במקום מערכת של ריבוי נשים, שבה נותרו גברים רבים ללא נשים). ובמערכת כזו, כאשר כולם נישאים לכולן, אזי בממוצע, אשה מקבלת "רק" גבר ממוצע. אז הגבר שלך יותר מממוצע, אבל הוא לא הטופ. במערכת שבה גברים יכולים לשאת נשים רבות, היה לך סיכוי טוב יותר למצוא את הגבר ההורס, המוצלח והעשיר ביותר, אבל אז היית צריכה לחלוק אותו עם נשים נוספות. ובמקרה של גבר שהוא בטופ (ובעיקר בטופ הכוחני והכלכלי), עם הרבה נשים נוספות. עד כאן, קצת פרופורציה... :-)גברים רבים ונשים רבות "פזיזים מדי" כי רוצים משפחה. כי מחליטים שהגיע הזמן להתיישב עם בן הזוג הקיים שישנו, במקום התקווה לבן זוג (או בת זוג) מוצלח יותר, שאולי יהיה, ואולי הוא כבר נתפס, בזה הרגע ממש, על-ידי מישהי אחרת. זו דרך העולם, וכך אנחנו מקבלים החלטות כאשר הזמן הולך ודוחק.כך שהמחשבות שלך "נורמליות" בהחלט, כי יתכן שיש בהן משהו. אבלתמיד, בכל נישואים, יתכן שיש בהן משהו, ויתכן שהיית משיגה מישהו טוב יותר ומוצלח יותר וחתיך יותר, אבל גם יתכן שהיית מוצאת מאוחר יותר, בדוחק הזמן הקצר עוד יותר, מישהו מוצלח פחות. כך שהשאלה היא לא אם המחשבה "נורמלית" אלא אם היא מפריעה לך או לא. ואם היא מפריעה לך, את צריכה ללמוד להניח לה. זה עניין של החלטה, לא בהכרח של רגע, אלא של עיבוד ומחשבה. ולפעמים גם עם טיפול פרטני שיעזור לך בתהליך, ובעיקר אם את חושבת שבעיקרון יש לך חיים טובים. חבל להסתכל על החיים שלך בעוד 20 שנה, ולומר – יש לי בעל נהדר, וחבל שביליתי 15 שנים מתוכם ב"הרהורים/הרהורין" שהפריעו לי לחיות אותן טוב.

קודם כל תודה!על התגובה - והיכולת שלך להרגיע..ויתכן שפשוט אף פעם לא אמרתי בקול רם את מה שרשמתי קודם- מה שכבר הקל על ההתלבטות...כנראה שאני צריכה להבין שיש לי משהו טוב ביד- אני צריכה להיות שלמה עם עצמי ועם הזוגיות שלי