גבולות ושלווה נפשית

לפני כשבוע סיפרתי לך על אימי ועל העול שהיא הפכה להיות עבורי לאחר ששיתפה אותי באופן מלא מידי בכל עלילות אבי ובגידותיו ואני בטיפשותי נסחפתי לזה ושיתפתי פעולה.(מה- 25.1 )תשובתך מאוד עזרה לי להבין מה אני רוצה מהקשר עם אימי ורציתי לשמוע את חוות דעתך.אני רוצה לעשות REASET לקשר, אני לא רוצה חברה ואני לא רוצה להיות בקשרי חברות איתה.זה אומר מבחינתי שהיא צריכה להפסיק להתקשר יום יום ואני לא מרגישה צורך לשבת איתה בבתי קפה ולרכל..מבחינתי צריך להיות דיסטנס ביחסים ביננו והיא לא צריכה לנסות לשתף אותי בכל בעיה שצצה לה.היא פשוט התרגלה שכל בעיה שיש לה היא פונה קודם אלי ואח"כ לאחותי, אגב גם אם יש לה בעיה עם אחותי היא תפנה אלי ולהיפך.עלי לציין שכאשר לי יש מועקה היא בפירוש האחרונה אליה אפנה ואספר מה על ליבי.היא היתה בטיפול פסיכולוגי אבל שם במקום להתפרק כמו שהיא מרשה לעצמה איתי היא עשתה הצגה שלמה של האישה החזקה בשליטה...כמו עם כל האחרים.היא לא מבינה רמזים כלל ולכן אמרתי לה באופן חד משמעי שאני רוצה שהיא תפסיק להתקשר יום יום ושאני צריכה מרחב. לא נתתי יותר מידי הסברים כי אי אפשר להסביר לה דבר, היא כמו ילדה קטנה שדואגת לצרכיה ורק הרעיון לדון איתה על הכל עושה לי מועקה נוראית בלב ואני מפחדת מעוד מצב בו היא תבכה או תעשה לי ייסורי מצפון.מה דעתך?

דגנית יקרה,
אין לך מה לפחד. היאתעשהלך ייסורי מצפון...הכיני עצמך למצב הזה, חשבי על מה שאת רוצה לומר לה ואיך, ושימי גבולות ברורים. גם לך מגיעה שלווה נפשית, לפחות במינימום שאת יכולה עדיין. שמרי על גן העדן שלך, כי הוא חשוב לך.