גבולות החופש בזוגיות

אתמול ישבתי עם חבר שלי, פתחנו הכל. באמת הכל. שיחה מאוד טובה. לא רלונטי כרגע על מה.בסוף השיחה אמר שהוא מעוניין לפתוח איתי באמת הכל ואחד הדברים שהוא אמר זה "לפני שנהינו יחד הייתי בתקופה הכי טובה בחיים שלי. בלי חברה, עושה מה שבא לי כל היום, לא צריך להתחשב באף אחד.. ועכשיו אני מרגיש שהקשר לוקח אותי כמה צעדים אחורה. שוב לאיזה חוסר ביטחון כזה וחוסר שקט, שלא היה לי כשהייתי רווק". מצד שני הוא אומר כמה שטוב לו איתי וכמה שהוא מבסוט על הקשר שלנו וכמה שאני עושה לו טוב וכמה שהוא אוהב אותי ובחיים לא יפגע בי והמחשבה של פרידה אפילו לא עולה לו בראש. ושהוא צריך את הקשר הזה. אבל שהוא לא מכיר את עצמו לבד כל כך. רוב הזמן היתה לו חברה. למרות שהייתה לו חברה 5 שנים והם נפרדו לפני יותר משנתיים וחצי ומאז הוא הספיק עוד לטייל ולהיות עם עוד בנות. ככה שאת חווית הרווקות הייתה לו. הוא אמר גם שהקשר הזה כאילו "עצר" את ההתפתחות הזו שלו..נכון, אפשר פשוט להקשיב למה שהוא אומר . אך מנסיון העבר,משפטים ומחשבות כאלה לא מגיעות סתם.אני רוצה איכשהוא שהוא ירגיש שוב ביטחון ושהוא "מלך העולם" גם בתוך הקשר.. ולא ידועת איך לעשות את זה. ויש לי הרגשה שעם הזמן המחשבה הזו תלך ותגדל ותתחיל להציק לו יותר ויותר.. "בשביל מה אני צריך קשר עכשיו"...למשל... או "הייתי כזה מלך כשהייתי רווק"... אני רוצה לנסות להגיד לו או לגרום לו להבין שאפשר גם לצמוח ולהרגיש "מלך" ובעל ביטחון בתוך הקשר. ולא לעצור את ההתפתחות המנטלית, האישית שלך..האם זה באמת אפשרי?. הרי תמיד שלבד יותר טוב ומרגישים שלא חייבים לאף אחד שום דבר וברגע שנמצאים מזוגיות אתה "חולק" את חייך וליבך עם עוד מישהו ומפקיר את ליבך ואת רגשותיך בידי מישהו שאתה לא יודע אם הוא יודע בכלל איך להשתמש..שנינו בני 25.יש לציין שהקשר כשלעצמו מאוד טוב ויש אהבה מאוד גדולה. אבל אחרי שאמר לי את מה שאמר...... התחילו לי קצת מחשבות. לחצים...תודה על ההקשבה.

איילונה יקרה,
הוא מן הסתם קצת מבולבל, ובצדק. כי כשהוא לבד, הוא לא תלוי באף אחד, ואולי באמת מרגיש "מלך העולם". וכשהוא איתך, טוב לו כי הוא לא לבד. כי כנראה טובה לו הזוגיות איתך, אבל אחרת. ולא תמיד הדברים הולכים ביחד. הוא צריך ללמוד להתמודד עם זה, גם אם זה לא קל, כי גם זה חלק מתהליך ההתבגרות - להבין שאי אפשר להשיג הכל.אני מאד מעריך את הרצון שלך שירגיש גם עכשיו מלך העולם. השיחה ביניכם היתה שיחה טובה, כל עוד היא לא הופכת לנושא מעיק ומאיים. אני מציע להמשיך ולדבר על זה, וגם על כך שאי אפשר להשיג הכל ביחד, ושהוא איתך מתוך בחירה שלו, כי גם זה טוב לו. אפילו אם אחרת. ואולי גם על השאלה - היכן הוא יכול להרגיש חופשי יותר מבלי לפגוע בזוגיות ובך, והיכן לא. אם תפחדו פחות מהנושא, כי שניכם בטוחים בזוגיות שלכם ובהבנה שטוב לכם ביחד יותר מאשר לבד, תוכלי להבין טוב יותר את גבולות החופש שבזוגיות - גבולות שאינם מאיימים עליה (מן הסתם, קשרים הדוקים עם בני המין השני הם בדרך כלל בעיה, למשל). הרבה תלוי באופי שלכם וביכולות שלכם ובחינוך שעליו גדלתם. מצאו את שיווי המשקל שלכם, ורצוי ללא מאבקי כוח אלא מתוך שיחה בריאה של קבלה הדדית, והבנה של הגבולות שמעבר להם הצד השני עלול להיפגע.