גבולות בקשר: עצות להתמודדות

שלום
ד"ר חסון,אני וחברתי ביחד שנה וחצי. כבר תקופה ארוכה אני רוצה לסיים את הקשר ואינני מצליח. זה בא לידי ביטוי בכך שאנחנו נפרדים, ותקופה קצרה לאחר מכן חוזרים.לדוגמא, נפרדתי ממנה לפני חצי שנה, ואז קרוב שלה נפטר, והיא היתה חייבת אותי לידה.דוגמא נוספת, נפרדתי ממנה לפני חודשיים, והיא בדיוק היתה בתקופת מבחנים, וביקשה שאשאר לצידה עד תום התקופה.חשוב לציין שהרבה רגשות מעורבים בקשר, ולאחר שאנחנו חוזרים הקשר מתחזק עד שאני כבר שוכח מעניין הפרידה, עד הפעם הבאה שאני מתעשת (או אולי מקבל קפריזה) ומחליט להפרד כחודש חודשיים אחרי כן.בנוסף עצם זה שהיא מוכנה לקבל אותי ללא תנאי, למרות שאני מנסה להתנער ממנה במוצהר, ולפעמים אף אומר את זה בצורה מאוד ישירה ופוגעת, רק חונקת אותי וממאיסה עליי את הקשר עוד יותר.לאחרונה החלטתי לשים לקשר סוף בצורה סופית. כצפוי, לאחר יומיים (ושלושה וארבעה..) היא התקשרה אליי בוכיה, ואמרה שאין לה אף אחד בחיים, ושאני היחיד בחייה, שהיא אבדה את כל החברות שלה ושאין לה אף אחד מלבדי. היא היתה מאוד נסערת ונשמעה אובדנית. היא התחננה שאני אשאר איתה עוד חודש ושהיא תנסה במקביל ליצור קשרים חדשים, ושהיא כרגע לא יכולה לתפקד כי היא בודדה לגמרי ואין לה עם מי לדבר בכל העולם חוץ ממני.אני מרגיש תקוע וחנוק. מצד אחד אני ממש רוצה לצוף מעל המים ולנשום, מצד שני אני דואג לה וחושש לחייה. עוד לא הסכמתי ועוד לא דחיתי את האולטימטום. אינני חושב שהוא יפתור דבר מעבר להרוויח לה עוד קצת זמן. אני גם חושב שהיא צריכה טיפול (פאראנויות, סיוטי-לילה) ולמרות שיש לי זיקה לפסיכולוגיה אני מרגיש שזה גדול עליי.מה לעשות?!!?!

דור יקר,
זה באמת גדול עליך. היא מנצלת את מידת האחריות שלך, ואת רגשי האשם שלך. זה בסדר שתקבע חודש נוסף, אבל בתנאים מאד מוגדרים. כלומר, תתחיל כבר עכשיו לשים גבולות. תקטין את מינון הזמן שלכם ביחד (לא מגורים משותפים, לא לילות ביחד), תתחיל אתה, לפחות כלפי חוץ, ליצור קשרים חדשים. אם לה מותר, וזה חלק מהתהליך, בודאי שגם לך מותר. תגביל את שיחות הטלפון, ואת הזמן שבו תהיו יחד, וכמה שפחות בשעות הערב, או לפחות בשעות המאוחרות.שני דברים, אגב, לא ברורים במכתבך. כתבת שלא דחית את האולטימטום, אבל לא כתבת מהו האולטימטום. דבר שני, לא הזכרת בני משפחה שלה. יכול להיות שאתה צריך לערב בן משפחה שלה (אמא, אבא, אח או אחות), שיקחו אחריות, ויגלו עניין. בעיקר, אם האולטימטום היה איום בהתאבדות - ערב בן משפחה שלה. שים גבולות ברורים, תרחיק אותם לאחר החודש הזה, וקבע זמן לסיום הקשר באופן סופי, גם כקשר חברי. אחרת היא תחזור אליך שוב ושוב. היא לא הדאגה שלך ולא האחריות שלך, גם אם אתה דואג לה.

תודה רבה על תגובתך,שמעתי לעצתך והחלטתי להענות לבקשתה להשאר עמה עוד חודש אבל הצבתי תנאים לפגישות בשעות היום או ערב מוקדמות, בלי לילות משותפים, ובשבוע האחרון בלי יחסי מין.היא התווכחה על כל תנאי ותנאי, בטענה שאני מנסה להתחמק מהחודש הזה כי היא עובדת ולומדת ויכולה להפגש רק ביום, וכי העובדה שאני לא רוצה אותה בלילות היא כדי שאני אוכל להיות עם אחרות (היא לא מוכנה לזה בשום אופן), ושאני לא מוכן לישון איתה כי אני אגואיסט.מכאן השיחה הפכה למעוותת כי אמרתי לה שאני לא חייב להשאר איתה אפילו לא יום אחד נוסף, ושהסיבה שאני מסכים לזה היא המצפון שלי, אז שלא תהיה חמדנית (משתדל לא להוציא יותר קטנה מהמצב אליו היא נקלעה.)זה הולך להיות חודש ארוך ומייגע...

דור יקר,
הלא כל הרעיון היה שהיא תתחיל גם כן לצאת עם אחרים, לא? אז מה הבעיה שאתה תצא עם אחרות? ובכלל לא ברור לי למה להמשיך לקיים יחסי מין - חשבתי שאתה נשאר רק כדי לעזור לה לעבור תקופה קשה, כידיד, לא כבן זוג. קבעת קבעת, אבל הקפד שהגבולות שלך יהיו ברורים, וככל שתהיה איתה כידיד בלבד, כך ייטב.