בתך הבוגרת: מה באמת מפריע לך?

שלום
לך דוקטורביתי בת 17 וחצי ילדה מקסימה בלי בעיות מיוחדות עדיין לא יצרה קשר זוגי בעל משמעות , מלבד ידידים שהיא יוצאת איתם כל קשר שמתחיל הופך משום מה לקשר של " כמו אח שלי" ולאחר זמן מה גם הידידות הופכת רחוקה.לפני כמה ימים היא באה לספר לי שהיא בקשר "ידידי" עם בחור מקסים , שאלתי אותה לעיסוקו ובן כמה הוא היא אמרה לי "מבוגר" אמרתי כמה מבוגר היא ענתה בן 25 , אמרתי לה שלדעתי הוא גדול בשבילה אך לא התעקשתי והנחתי לה.אתמול נודע לי שהיא שיקרה והבחור בן 29 שזה ממש לא הגיוני שהיא תסתובב איתו לגבר בגיל הזה אין מה לחפש אצל נערה בגיל הזה , באתי אליה ואמרתי לה שאני יודעת שהיא שיקרה והיא הודתה מיד אך הוסיפה ואמרה אלו החיים שלי אני אעשה מה שאני רוצה, היא כמעט ולא אוכלת עושה "פרצופים" וממשיכה לדבר איתו, יש לציין שהיא סיימה את התיכון בהצטיינות והיא לקראת צבא בעוד חצי שנה.מה לעשות? איך להתנהג? האם להתעקש או לתת זמן ? אני אובדת עיצות אנא עזור לי היא תמימה.

אמא יקרה,
בתך סיימה תיכון, ועומדת לפני יציאה מהבית. עד כמה שזה כואב לומר, היא באמת כבר עצמאית. בין אם הבחור שהיא תצא איתו הוא בן 29, ובין אם בן 21, כך או כך היא יכולה להיפגע, כך או כך סביר שתיכנס איתו למיטה, וכך או כך הסיכוי שתתחתן איתו, בגילה, הוא לא גדול. אז מה באמת מפריע לך?עדיף להיות חברה שלה, להפסיק לבקר ולשפוט אותה (ואני מקווה שאת באמת יכולה לעשות את זה), להיות לצידה כשהיא תצטרך עצה, ולהניח לה כשלא. היא תהיה חברה טובה שלך כך, ולך תהיה שליטה טובה יותר כך, הרבה יותר מאשר כאשר תגידי לה מה היא צריכה או לא צריכה לעשות.