ברוגז כשיווי משקל: איך לצאת ממעגל הכעסים

בעלי ואני (37) יחד כבר עשור. שני ילדים הגדול בן 5.5 והקטנה בת 1.9. אין לנו הרבה משפחה ולכן אנחנו כל הזמן עם הילדים. שנינו עובדים מהבית ונמצאים הרבה שעות ביחד. העבודה שלנו משותפת. זה קשה ולפעמים נמאס. שנינו עייפים ומותשים. רבים ומתווכחים ואין לאף אחד מאיתנו חשק וכוח להתפייס. לכן אנחנו שומרים על הברוגז. יחסי מין אנחנו בקושי מקיימים. בענייני העבודה אנחנו תמידמתקשרים. (כמעט)עצוב, והילדים מרגישים. בעיקר הגדולהיינו בסדנת הורות כי חשבנו שהבעיות שלנו הן בגלל תפיסות חנוך שונות. וזה נתן קצת אויר חדש והיינו מפוייסים ושוב חברים ואפילו אוהבים. אבל עברו חודשיים ואנחנו שוב רבים וכועסים. יש לי הרגשה שהוא כבר לא אוהב אותי ושהוא תקוע בגלל הילדים. גם אני מרגישה דומה.מה עושים???

א.א. יקרה,
זה מוזר קצת, לא? שהנה, אין לכם כוח וחשק להתפייס, אבל יש לכם הרבה כוח להיות בברוגז. לכאורה הרבה יותר קל לחיות בפיוס, אז אם כך, מה כל כך מקשה עליכם?ואולי זה קל יותר? ואולי לכן אתם שבים לשם שוב ושוב, כי זו נקודת שיווי המשקל ביניכם שהכי קל לכם להיות בה, כי היא לא דורשת מכם לשנות משהו. וכנראה גם משום שהצד השני לא משתנה. הקושי הוא באמת לעבור מנקודת שיווי משקל אחת, שהיא כעסים ומריבות, לנקודת שיווי משקל אחרת, של הרמוניה, שהיא כנראה באמת לא כל כך יציבה, ולכן צריך ללמוד להשקיע בה אנרגיה. קצת כמו לקחת כדור מקערה, ולשים אותו על קערה הפוכה, כאשר צריך להזין אותו במשב רוח בעוצמה זהה משני הצדדים,כדי שלא ייפול לאף צד. אלא שכאשר מתרגלים, מגלים שלפתע הקערה ההפוכה נעשית קטנה יותר ויותר, עד שהיא משנה את צורתה ומתהפכת, והכל מכוח ההרגל החדש, שמצליח לסדר מצב יציב חדש.בזמן כעס, קשה להרגיש משהו אחר, אבל זה לא אומר שהמשהו האחר הזה נעלם. כך זה גם בזמן פחד חזק. למשל, כשאת יושבת על אדן החלון בקומה השלושים, כשרגלייך בחוץ, את לא יכולה להרגיש אהבה. את מרגישה פחד. וכשאת עושה מאמץ עילאי בחדר הכושר, נוטפת זעה ואפסת כוחות, גם אז קשה לך להרגיש אהבה. זה לא אומר שהאהבה נעלמה. כדי למצוא אותה מחדש, יש קודם כל ללמוד להרחיק את הכעסים, ובמקרה שלכם זה אומר קודם כל ללמוד לתקשר כראוי. עברתם הרבה עד היום, והצטברו אצלכם הרבה דברים עד היום, ולכן מוטב שתגיעו ליעוץ זוגי, כי לבדכם לא הצלחתם להתמודד עם זה, ואתם כנראה זקוקים לעזרה.