בעלך עוזב? סימנים והתמודדות

שלום רב,
אני בת 38 ובעלי בן 37, נשואים 13 שנים + 6 שנים שבהם יצאנו קודם (יחד מגיל 18), עם שני ילדים בני 6 ו 10.לפני כשנה בעלי החל להתלונן שלא טוב לו בבית. הוא החל לצאת הרבה ולתת לי להרגיש לא רצויה. פנינו לייעוץ זוגי. היועץ שאל את בעלי מה לא טוב לו, והוא לא ידע להגיד. היועץ הציע שיעזוב את הבית עד שיוכל להחליט. בעלי עזב לגור עם הוריו. בינתיים המשכנו שנינו לראות את אותו יועץ בנפרד.בשיחותיי עם היועץ הגענו למסקנה שאני ויתרתי על עצמי ורצונותיי והפכתי להיות תלותית ולא מעניינת לבעלי. הטיפול שלי עם היועץ כולל בעיקר צמיחה והתמודדות עם הפחדים שלי על מנת שאוכל לצמוח להיות אדם שלם ועצמאי.בעלי הפסיק באיזשהו את השיחות עם היועץ. לאחר שמונה חודשים הצבתי בפני בעלי אולטימטום - שיחליט האם הוא חוזר או הולך. הוא נבהל, וקבענו בתוכנית בת חודש, בה הוא יחזור הביתה בהדרגה. בסוף השבוע האחרון של הנסיון לחזור (חודש שהלך נהדר מבחינתי) נסענו עם הילדים לאילת. מאוד נהנינו והייתי בטוחה שהוא חוזר. כשחזרנו מאילת הוא הודיע שהוא לא רוצה לחזור אלא לשכור דירה משלו ולהמשיך הלאה. עברו חודשיים מאז שעבר לגור לבד.ועכשיו הוא רוצה להפריד חשבונות בנק ולמכור את הדירה.הוא טוען שעכשיו טוב לו מאי פעם, והוא לא מתגעגע לשום אספקט בזוגיות שלנו אלא רק לחברות.אני מתחזקת בינתיים אבל לא מצליחה להוציא מהראש את ההרגשה שאפשר לפתור את זה. שאפשר לגדול כל אחד בנפרד ולהתחבר אחר כך לזוגיות שלמה וטובה יותר, אבל הוא לא רוצה לשמוע על זה.האם אני משלה את עצמי? מה עלי לעשות?

מיק יקרה,
הקושי הוא, כמובן, שגם את ובודאי שלא אני לא יודעים מה חולף לבעלך בראש. אפשר רק לנחש. אתם מגיל 18 ביחד, ויתכן שהוא התחיל לחפש, ואולי מצא קשר אחר. רמזים לכך נעוצים בעובדה שהתחיל לצאת מהבית הרבה, כבר לפני שנה, תוך כדי שהוא מתרחק ממך רגשית. כאשר שאל אותו היועץ מה לא טוב לו, הוא לא ידע להגיד. אני חושש שהוא כן ידע, רק לא רצה לפגוע בך. ונדיר שגבר יוצא מהבית לתקופה כל כך ארוכה מבלי לחפש קשרים חדשים. ואם הוא אומר שטוב לו עכשיו מאי פעם, זה אומר שהוא כנראה גם מצליח. צר לי.בתהליך היעוץ שלך קרו שני דברים, האחד טוב ונכון, והשני פחות. הצמיחה שלך, וההתמודדות עם הפחדים, והיציאה לעצמאות שלך הם דבר חשוב, בין אם בתוך הזוגיות ובין אם כהכנה לחיים לבד. הדבר השני, יציאתו מחוץ לבית, טובה פחות, אלא אם כן היא סייעה לך להיות עצמאית. הצד השני הוא שיציאתו מהבית יכולה היתה, ואולי עשתה זאת, לאפשר לו לראות טוב יותר שעתיד אחר אפשרי, ואולי גם לממש התנסויות אחרות. עושה רושם שבעלך הוא איש טוב, שלא רוצה לפגוע בך מחד, אבל שכבר החליט שהוא רוצה להמשיך הלאה, מאידך, ומתלבט איך לעשות הכל – גם לא לפגוע בך, גם להיות אבא וגם להמשיך בחייו בלעדייך. וקצת קשה לעשות הכל ביחד. כנראה לכן גם זרם איתך בחודש הנסיון, "התנהג יפה" כדי להיות "בסדר", ולכן יצר בך ציפיות גבוהות של חזרה לשיגרה ולזוגיות, שאולי מנעו ממך לראות הוא לא לגמרי מרוצה, אבל בסופו של דבר, כשהיה צריך להחליט, התחיל לעשות צעדים מעשיים ונחרצים יותר של פרידה.עברתם תהליך ארוך שבו הוא הלך והתרחק, עד לשלב שבו הוא מפורש יותר ברצון שלו לחיות בנפרד. אני חושש שעליך להאמין לו. המשיכי בתהליך ההתחזקות שלך. את חייבת את זה לעצמך ולילדים. אני יודע שהחלק הקשה שלך עכשיו הוא לנסות ולהבין מה באמת קרה, כי בתהליך הזה קצת איבדת את התחושה שיש לך הבנה של המציאות, של בעלך, ואולי של גברים בכלל. זו תחושה קשה, ועליה את צריכה לעבוד. בעלך עד עכשיו סירב לעזור לך בזה, כנראה כדי שלא לפגוע בך, ואולי כדי שלא להכנס לעימותים ולויכוחים קונקרטיים. להיות חזקה זה אומר ללמוד להניח לזה, ולהבין שלא תדעי את הכל. זה קשה. את היעוץ שלך את צריכה לקחת לשם, ולהבנה שמכאן והלאה את צריכה לדאוג לא רק לשלמותך הנפשית, אלא גם לזו של הילדים שלכם. ככל שתביני שחשוב מאד מאד להטיל עליהם כמה שפחות את המעמסה הרגשית שלך, כך תלמדי איפוק בעצמך, ותתחזקי בתהליך החיזוק העצמי וההליכה קדימה.

ד"ר חסון,תודה על תשובתך המהירה.ידוע לי כי אין לו קשרים אחרים. בשיחה מאוד כנה הוא ציין כי היו לו הצעות והוא סרב להן, כי אין לו רצון לעשות זאת.במהלך התקופה הזו הוא ממש הפך לילד בן 16, שרוצה לא לתת דין וחשבון לאף אחד.אני חוששת שהוא נמצא במשבר גיל הארבעים שלו ושיעשה דברים (הליכי גירושין) שהוא יתחרט עליהם בהמשך. (וגם אני)היועץ, שראה את שנינו טוען שהוא עדיין לא התגרש נפשית ממני ושהוא מאוד קשור אלי. ולי קשה מאוד להבין איך זה שהכל נגמר פתאום.לגבי תקופת החודש שניסה לחזור, הוא אומר שהחליט לעשות את ה"טכני" ולראות אם הקשר הנפשי יחזור. אבל איך הקשר הנפשי יחזור אם לא עבדנו בכיוון הזה? אם לא היו שיחות זוגיות שנועדו לבנות את הזוגיות?

לא יכולתי לא לקרוא את השאלה / המכתב שלך ממש נגעת ללבי.את אישה מדהימה ואת תצליחי. את תצאי מזה ויהיה לך מדהים. את תבני לך בית, את תלמדי, את תשכילי, תהיה לך קריירה ותהיי גאה בעצמך על שהצלחת לגדל את ילדייך לבד. והם יעריצו אותך.אני לא יודעת למה בעלך עזב אותך ואני גם לא חושבת שזה משנה. את תצאי מזה בגאווה, את יודעת למה? כי את אישה. ואנחנו הרבה יותר מוצלחות. הרבה יותר חכמות. הרבה יותר יפות. הרבה יותר חזקות. שורדות הרבה יותר. והם? הם לא יכולים 4 חודשים בלי מישהי שתכבס להם (אם מה שאמר הד"ר לגבי בעלך הוא נכון...)אני לא הכרתי את בעלי בגיל 18 אלא בגיל 30. אחרי התואר השני, אחרי הקריירה, אחרי שהיו לי נכסים ואחרי שהייתי מודעת לעצמי יותר.ההבדל היחיד ביני לבינך הוא, שאת לא הספקת כי הוא הפריע לך. ועכשיו הוא לא יפריע לך יותר ואת תהיי מאושרת.היי חזקה. היי דמות ומופת לילדייך. הם יעריצו אותך. אני מעריצה אותך.

מיק יקרה,
יכול להיות שאת צודקת, ואין לו קשרים אחרים. רציתי לומר לך בעיקר שאת לא יודעת בדיוק מה קורה לו, ושנדמה לי שהתקוות שלך משלות אותך שיש תקווה יותר ממה שיש. כתבתי את מה ששיערתי שקורה לו משום שהנסיון שלי עם מקרים דומים מראה שכך זה במרבית המקרים, לא מתוך הכרות איתו. ובסופו של דבר, הדברים מסתכמים בכך שהוא אומר לך מה הוא רוצה, ואת עושה מאמצים כבירים כדי שלא להאמין לו. הנסיון שלי מצביע על כך שלאחר שעברתם את כל מה שעברתם, אולי כדאי להאמין לו. עוזר לכך גם הרושם שלי שאת משתדלת להאמין במה שאת רוצה להאמין. לכן גם שאת מאמינה באותם דברים שהוא אומר שגם מתאימים לתיקוות שלך, אבללא לאותו חלק בדברים שהוא אומר לך, אשר אינו מתאים לתקוות שלך.אני משאיר את המכתב האוהד מאד שכתבה לך "באתי אחרת" (בדרך כלל התכתבות בין גולשים אסורה ונמחקת), כדי להראות לך שתקבלי תגובות מתגובות שונות, שחלקן מאד אוהדות ומחזקות. אמצי תגובות כאלה, התחזקי, והמשיכי בדרכך.ואנא, קראי שוב את מכתבי הקודם.

תודה רבה לשניכם