בעל עם סימנים לדיכאון?

שלום רב,
אני בת 35, בעלי בן 39, יש לנו 2 ילדים (4,7), נשואים 11 שנה.
הוא היה החבר הראשון שלי מגיל 17 וגם הראשון שלי ביחסי מין, תמיד ידעתי שיש לו בעיה בחוסר חשק בקיום יחסי מין אבל עם השנים זה הלך וגבר, כיום הוא בכלל לא יוזם, רק אני יוזמת וגם מקבלת סירוב לעיתים, מבחינתו לא לעשות סקס חודשים, אני יוזמת אולי פעם בשבועיים... אני בחורה מאוד יפה ואני מרגישה שמחזרים אחרי הרבה בחוץ, רק בבית אני לא מקבלת חום ואהבה, הוא יכול לראות אותי ערומה וזה לא עושה לו כלום!
בנוסף יש בינינו חוסר תקשורת נורא ואיום. הוא בן אדם מאוד סגור, מופנם, אני בן אדם מאוד פתוח, וכשאני משוחחת איתו על בעיות בינינו אני נתקלת בקיר...אין תגובה. ואז מתחילים שתיקות ארוכות של שבועות שלמים.
אנחנו יותר ״ברוגז״ מאשר ״שולם״...
אני מבינה שהחוסר חשק שלו זה משהו פיזי שתמיד היה, החמיר עם הזמן בגלל הלחץ בעבודה ושהוא בן אדם מאוד עצבני שלוקח הכל ללב, הוא מודע לבעיה שלו אבל לא מוכן לטפל. הוא בנוסף בן אדם מאוד מדוכא.
יש בו גם תכונות טובות, הוא אבא טוב ועוזר לי עם הילדים, הוא בחור טוב בכללי.
אני יודעת שהוא לא מתאים לי (גם ברמה השכלית, יש בינינו פער גדול, אני מאוד מלומדת והוא תקוע במקום דרוך)
אבל מצד שני אני לא מכירה משהו אחר, הוא אבא של הילדים שלי, אני מפחדת מגירושים, מפחדת להישאר לבד בלי עזרה, אני רגילה אליו.
הוא לא מוכן לקבל עזרה, מאשים אותי בהכל תמיד.
איך ממשיכים מכאן???

היה לי צורך להוסף שעשיתי טבלת יתרונות מול חסרונות, לא מראה מלבב..
יתרונות:
לב טוב
לארג׳
משפחה טובה
אבא טוב, עוזר עם הילדים ועוזר בבית

חסרונות:
עצבני מאוד, צעקני, דיכאוני מאוד, לא מעוניין לטפל
חשק מיני ירוד, לא יוזם, לא מחזר (א-מיני)
חוסר תקשורת, לא מפייס, שתיקות ארוכות
חסר השכלה, חסר שאיפות
חוסר תחומי עיניין משותפים, הוא אוהב את הלבד שלו מאוד!
אופי חלש, לוקח הכל קשה, צריך להרים ולחזק אותו לעיתים קרובות

אחרי כמה מאמרים שקראתי הבנתי שהבעיה גם אצלי שאני לא מחמיאה ושיש לי הרבה טענות אליו,
ניסיתי בחודשים האחרונים לשנות את ההתנהגות שלי, ללא הועיל.. אולי מאוחר מידי? אולי יש כבר הרבה משקעים?
אני מרגישה שהוא כבר לא אותו האדם שהכרתי....

שירלי יקרה,
את מתארת את בעלך עם עם סימפטומים הדומים לסימפטומים של דיכאון. אולי חרדות. האם הוא בטיפול?כנראה שאת יכולה להקל עליו, בעיקר עם ללחוץ פחות. זה אולי ישחרר ממנו קצת, ויעזור לו להרגיש פחות אדם לא ראוי. אבל היכולת שלך לבד בעניין הזה מוגבלת, ומאד קשה להתמיד בזה לאורך זמן. אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול פרטני – בו כאדם, כי קשה לו, זה לא מאד יפתיע אותי, כי יתכן שקשה לו להודות בכך שהוא זקוק לעזרה, כי לכאורה זו הודאה בכך שהוא לא ראוי. בדקי איתו שוב את הנכונות שלו ללכת לשיחה טיפולית עם איש מקצוע.במידה שהוא באמת לא רוצה – נסי ללחוץ עליו או לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי. למשל, בגלל שאתם לא מצליחים לפתור דברים. כי הוא מרגיש לא טוב, מדי פעם, וכך גם את. אולי כל העניין יתחיל למצוא את פתרונו, בהדרגה לפחות, בטיפול שכזה. ובתנאי שתתמידו בו, אבל צריך להתחיל.