בעל אגרסיבי: לחצים ופתרונות

שלום רב,
בת 29 נשואים כשלוש שנים עם תינוק..לאחרונה המצב קטסטרופלי אבל באופן כללי- בעלי מאז החתונה התחיל לחשוף בפני צדדים באישיות שלו שאינני בטוחה אם השלב הבא הוא טיפול זוגי /טיפול פסיכולוגי אישי שלו או גירושים.בעלי מתעצבן ומדבר באגרסיביות כלפי בקלות ומדברים יומיומיים ובאופן קבוע- למשל כשמגיע הביתה והבית לא מסודר טיפ טופ לפי איך שהוא אוהב ואז הוא מתחיל לסדר ולהתעצבן עליי (למרות שאני חוזרת בדיוק שעה לפניו ולא ממש מספיקה לסדר והבלאגן נוצר משנינו), כשמקבלים חשבונות לתשלום והוא נלחץ למה ייצא כל כך גבוה ( חשמל גבוה באוגוסט), כשאני מבקשת ממנו למלא מטלה בבית כמו לשטוף כלים (לא משהו שהוא לא היה עושה בעבר), כשאני רוצה לצאת עם חברות לבית קפה ביום שישי בבוקר לשעה פעם בכמה חודשים הוא צועק עליי שגם הוא רוצה להתאוורר ושאני חוצפנית, כשבחרתי פעוטון לילדה שמרוחק רבע שעה מהבית שלנו והוא צריך לשים אותה בגן והוא צריך לקום בשביל זה שעה קודם (ועדיין שעה מאוחר ממני) לכן אז הוא כועס עליי שקיבלתי את ההחלטה הזאת בגלל המיקום (למרות שבתהליך בחירת הגן הוא ביקש שאני אעשה אותו לבדי ושהוא סומך עליי). ובכלל הריבים איתו הם מאוד אגרסיבים- הוא צועק עליי מדבר בזלזול (אומר את גועל נפש בא לי להקיא ממך) אני לא מקבלת ממנו תמיכה נפשית כשצריך- הוא מזלזל בחששות שלי למשל -כחשבתי שאני עומדת לקבל מכתב פיטורים.. הוא כבר לא מחמיא לי, לא מחזק אותי להפך רק מחליש צועק ומאשים. אני לא יכולה לספר לו שאני קונה לעצמי בגדים חדשים אני קונה ומחביאה כי אחרת הוא תמיד אומר לי "אין לנו כסף לדברים האלה" ולפעמים מבקש שאחזיר ולכן מסתירה ממנו. אני מרוויחה יפה מאוד וכן גם הוא, אבל יש לנו משכנתא וגם מינוס בבנק בגלל התנהלות לא נכונה אבל איננו במצב של פשיטת רגל- הוא לעומת זאת כן יזום הוצאות כמו מסעדות וקניות שקשורות ומשותפות לו או לילדה שלנו. אני מבשלת עבורו, מחמיאה לו, מקשיבה לבעיותיו בסבלנות, מבקשת אינטימיות וחום ןהוא לא אופטימי ולא משמש כגב במשפחה ולא מקנה ביטחון ואהבה רק לילדה. אין לי כוחות להיות בנוכוחות שלו אנחנו לא מדברים מזה כמה ימים וזה משהו שהוא לא חדש לי אבל בנקודת זמן זאת ומשום שבאתי מבית של זוגיות בריאה ומשפחה בריאה תומכת ואופטימית אני מרגישה שכל מה שאני רוצה לעשות זה לקחת תיק וללכת להורים שלי עם הילדה. אני לא משתפת אף אחד והכל נאגר בבטן ויורדת בדמעות בכרית בלילה.תודה וסליחה אם המלל ארוך

שחר יקרה,
את כותבת על בעל שנכנע ללחצים, החיצוניים והפנימיים שלו, ומוציא זאת באגרסיות כלפייך. יש כאן לכן שני עניינים שונים, וקשורים זה לזה. האחד הוא ההבנה מה בדיוק מלחיץ אותו, ומה לא מסתדר לו בחיים, ואולי גם במההואחושב שאת מפריעה לו לקדם מטרות שלו, והשני הוא היכולת שלו להתמודד להתמודד עם הלחצים האלה בדרך שתעזור לו להשקיט את הסערות הפנימיות שלו, ולהגיע למטרה שלו בדרכים טובות יותר. אני לא יודע היכן הוא חושב שהוא נכשל (וזה לא משנה אם עובדתית הוא נכשל, או שמתקשה להתמודד עם אכזבות נקודתיות), אבל יתכן מאד שבאופן כזה או אחר הוא מטיל את האשמה בך. ואולי רק כי אז קל לו יותר. חשוב שתלכו לייעוץ זוגי, כי את מפנימה את הכל, וחבל עליך.יתכן שהוא לא כל כך חושב שזו את האשמה העיקרית, וזה פשוט נוח לו לומר כך כהתגוננות. ראי בבקשה את המאמר שלי "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי" (האחרון בקטגורית "זוגיות"), ונסי את זה קודם. אם הלחץ שלו ניתן לשליטה, ואם הוא מודע לכך ומרגיש שהוא לא בסדר, זה יכול לעבוד גם כך.