בעיות תקשורת בזוגיות: ניתוח מכתב

אנו נשואים כ12 שנה+ ילדים בני 11 9 ו6, העיניין הוא שמאז הלידות אני עם 20 קג' עודף ואינני מצליחה לחזור למשקל שבעלי הכיר אותי- 60 מאז ומעולם לא הייתי רזונת אך הייתי עם כדורי הרזיה כך שמטבעי אינני רזה, העיניין מציק לבעלי שאינני מצליחה להיכנס באופן קבוע לתהליך של הרזיה ומפריע לו עוד יותר שאינני מתמידה, מה שקורה שכל קבוצת תמיכה שאני הולכת או דיאטה שאני מתחילה מסתיימה איך שאני מרגישה שאני "ממריאה" למעלה בסולם- (בעברי הייתי בולימית ובעלי יודע על כך מלפני שנתיים, הפסקתי את ההקאות לפני כ9 שנים)מפריע לו שכאשר אינני בהרגשה טובה, הוא טוען שזה מקרין על כל הבית, הוא רוצה לעלות את רמת המשפחתיות , בעלי עם ראש על הכתפים אני מבחינתי ממש משתדלת ואפילו מתפקדת - האמהות בכיתה של הילדים קוראות לי "בלודוזר, ותקתקנית עניינים, באמת אין לי בעיה ליזום דברים להפעיל דברים אני היא זו שלוקחת את הילדים כל השבוע לחוגים מזמינה להם חברים, אני מרגישה שבעלי לא מרוצה ממה שקורה במשפחתיות, היום לדוגמא יצאנו לטייל והילדים רצו לחזור הביתה מקדם, הוא עיקם פנים ולא מוצא חן בעיניו שהילדים לא מאותם אלו שאוהבים כל כך לטייל, תמיד זה מצריך חזרה מקודמת הביתה, לעיתים אף מאשים אותי וטוען שוהא זה שמשמש דוגמא בהרבה דברים בבית כגון אוכל בריא וכו', אינני יודעת מה לעשות בשנה שעברה היינו בטיפול זוגי וגם אז זה היה בעיקר "בגללי" כדי לתת לי תמונה שאני היא זאת שבעצם צריכה להשתנות ולטפל בבעיית האכילה שלי ואז אולי יסתדרו שאר הדברים, אני יודעת שכתבתי הרבה אבל אשמח אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות כי בסה"כ יש לנו תקופות יפות ופוטנציאל רב, כי אנחנו מבינים אחד את השני מה לעשות וכיצד לגרום לבעלי שאי אפשר להכריח ילדים לעשות דברים שדווקא הוא רוצה.

אורית יקרה,
עושה רושם שבן זוגך מנצל את הטיעון ה"צודק" שלו בעניין המשקל שלו ("צודק" כי שניכם מסכימים על זה שאת צריכה להוריד משקל, בין אם את יכולה לעשות זאת באופן מעשי או לא) כדי לנסות ולקבוע עניינים משפחתיים אחרים, דרך פגיעה בך בנקודה כואבת, וערעור עמדתך. האמת היא הרי שאין קשר בין זה לזה. אם יש לכם חילוקי דעות מהותיים בענייני הילדים, שאלו פסיכולוג של ילדים איך עדיף לנהוג. ואם זה לא עד כדי כך חשוב (כי זה כנראה שלא, איזו דרך שלא תנהגו תהיי כנראה טובה מספיק, גם אם אחת מהן אולי קצת פחות טובה; חשבי רגע על השאלה מה יקרה אם יקרה לך משהו, והוא יצטרך לגדל את הילדים לבד: האם היה מצליח לעשות עבודה טובה? – כנראה שכן, וכך גם את), הרי מדובר בקשיים של היחסים ביניכם יותר מאשר בדבר אחר. לו היחסים ביניכם היו לגמרי טובים, וללא כעסים, הייתם יודעים לתקשר ביניכם ולהתגבר על מכשולים פעוטים כאלה. מה שחשוב יותר עם הילדים הוא לא אם תנהגו לפי דרכו או לפי דרכך, אלא שתהיו עקביים כלפיהם, ושלא תריבו לפניהם, ובודאי שלא על עניינים הנוגעים לחינוך שלהם.

דר'חסון תודהעלתגובתך, אתמולבערב כשעשינו הליכה בעלי ואני יצאה "השיחה" שבעצם עולה הנושא כלשלושה חודשים בעית המשקל שלי ואני עם עצמי, בעלי אומר כי הוא רוצה שאני יעשה משהו עם עצמי ואפסיק לזלזל באיך שאני נראית (אני בחורה יפה ושמנה) ונושא האוכל והדיאטות מעסיק אותי שנים, וגםגורםביננו לעליות ומורדות, הוא טוען שהוא ליצידי לגמרי אך הוא רוצה לשפר את הזוגיות שבינינו ולעלות את רמת החיים בבית, אך קשה לנו לעשות זאת בגלל שאני עוסקה במשקל שלי וכל פעם שאני מזיזה משהו אצלי ועולה בפרמידה אני הורסת (מןהרס עצמי אינני זוכרת עם ציינתי שהייתי בולימית ואינני מקיאה כבר עשר שנים) הוא רוצה להיות משהי שמתייחסת לעצמה ודואגת לעצמה עם זה בספורט ועד להגשמה עצמית שאני כל כך רוצה ולא מסוגלתלהגיע אליה, היה לי מאוד קשה לשמוע את הדברים שלו ולא הפסקתי לבכות , בקושי הגבתי לדבריו כי הרגשתי נחותה למרות שבסה"כ אני חושבת שאיכפת ת לו ממני ומהסבל שלי , הוא גם מציין שאם היה יודע כיצד לעזור לי היה עוזר, הייתי רוצה לקרוא את תגובתך ואולי את הצעתך גם אליו כיצד להתייחס אלי ולהקל עלי בנושא שכלכך קשה לנו איתו ובעצם המוקד הוא אני בכל המערכת הוא סבלני אבל אתה יודע הסבלנות בסוף נגמרת...אשמח לתגובתך גם כלפיו תודה מראש אורית

אורית יקרה,
אנשים שמנים יכולים לפתור את בעיותיהם בשני אופנים. האחד הוא לעבוד על זה, ולהתאמץ כדי להוריד במשקל, והשני הוא לקבל את עצמם כפי שהם, ורק לדאוג שלא יזניחו עצמם, ויתמכרו ויגיעו למימדים שאינם בריאים (כמובן עם הליווי והבדיקות הרפואיות הנדרשים, כדי לוודא שאין הם מזיקים לעצמם רפואית). ואגב כך, בכל מקרה כדאי להיות פעילים ספורטיבית, ותוכלי להיות מלאה, מרוצה מעצמך ובריאה. את מבינה מזה שבכל מקרה כדאי מאד להתחיל להכנס לפעילות ספורטיבית טובה, שתתעצם עם הזמן, לפי היכולות, גם אם מטרתה העיקרית היא לעזור לך לקבל את עצמך, ולא להרזות.הדרך הקשה היא דרך הביניים: לא להיות מרוצים ממראה גופם, ולא לעשות משהו בנידון. היא קלה באופן מיידי, כי את לא מתאמצת פיזית, ואת לא מנסה לשנות את הגישה שלך נפשית (וגם זה לא קל, לעשות זאת כנגד מוסכמות החברה, ובמקרה שלך, אולי ואולי לא, גם כנגד מאווייו של בן הזוג). אבל בטווח הארוך, היא קשה יותר, כי זה סבל נפשי מתמשך.