בעיות כלכליות בזוגיות: מה עושים?

שלום,
בן זוגי ואני נשואים באושר ויש לנו ילד מקסים. נשאנו צעירים ועם תחילת נישואינו התחלתי ללמוד לתואר תובעני, לא עבדתי במקביל. את התואר סיימתי לפני מספר חודשים. במשך 4 שנות לימודי בעלי היה ועדיין המפרנס היחיד עם משכורת יפה שמאפשרת לנו לחיות טוב. כעת שסיימתי את לימודי בעלי מצפה שאתחיל לעבוד למרות שכאמור המשכורת הנוספת לא דחופה לנו. הבעיה היא שבתחום שלי קשה עד בלתי אפשרי להשיג עבודה שלא במשרה מלאה, ובתור אמא לילד אין בי רצון להשאיר את בני במסגרת עד 4 וגם אז אצטרך בייביסיטר שתוציא וכל זאת בלי שהמשכורת דחופה בכלל. אין בי גם רצון ל״הגשמה עצמית״ וקריירה, טוב לי היומיום הרגוע בו אני מספיקה לבשל, לבלות עם בני בגינה ואפילו לקרוא ספר טוב. גם בעלי איתי בעניין ולא רוצה שאעבוד משרה מלאה אלא חצי משרה, אך כאמור אין חיה כזאת בתחום שלי.וכאן אני מגיעה לבעיה: אני מרגישה ששינוי הסטטוס שלי מ-לומדת ל-בבית מפריע לזוגיות שלנו. בעלי שהיה תומך בי מאד במהלך לימודי ועשה כל מאמץ להקל עלי, לפתע כל בקשה הכי קטנה מצידי גורמת לפיצוץ ותגובות כמו: את כל היום לא עושה כלום ואני עובד כמו חמור! איך את לא מתביישת לבקש! (תגובתו על בקשתי בוקר אחד שיקח את הילד לגן, בשעה שהוא על כל מקרה מתלבש ויוצא), או: תקני את זה מהמשכורת הראשונה שלך (על מתנה שתכנן לקנות לי לפני שנתיים וחצי ונדחתה עד היום).בקיצור מפריע לו מאד שאני כביכול מתבטלת בזמן שהוא עובד, והדבר גורם לו להעריך אותי, לפנק ולרצות אותי פחות מבעבר.מהי הדרך לשוב לזוגיות תומכת, מעריכה ואוהבת? האם הפתרון היחיד הוא שאמצא עבודה במהירות האפשרית או שיש דרך נוספת להתגבר על הבעיה?רק אוסיף שאין בעיה מבחינתי לצאת לעבוד, אבל אני מאמינה שכיוון שאני מתעקשת על משרה חלקית יקח זמן רב עד שאמצא עבודה.אודה לך מאד אם תוכל להאיר את עיני איך להתגבר על הבעיה הנוכחית.

רעיה יקרה,
יתכן מאד שאישך מרגיש שנטל האחריות הכלכלית קצת כבד עליו כאחראי בלעדי, והוא זקוק למקדם ביטחון נוסף. האם תוכלי לתת לו את מקדם הביטחון הזה אחרת? או בינתיים עד שתשיגי עבודה? או את הביטחון שאת באמת מנסה, ולא "מבזבזת זמן"? האם את באמת מנסה בכל כוחך?מצד שני, יתכן שכל זה סימפטום למשהו אחר - לנתק כלשהו ביניכם, לויכוחים שעניינם אחר, כמו תהליכים של קבלת החלטות, חוסר קשב והקשבה זה לצרכים של זה, ואז - הכי קל זה לגעת בנושא שיש בו, לכאורה לפחות, "צדק אוניברסלי": "אני עובד כמו חמור, ואת לא לוקחת אחריות", ולהשתמש בו כנשק כדי להשיג את הדברים האחרים. כפי שאת מבינה ורואה - התוצאה לא טובה לשניכם, כי היא מעכירה את האווירה.ואולי הוא רק מאוכזב מכך שאולי את הופכת להיות מישהי אחרת, לא אותה אשה מרגשת ואמביציונית כפי שחשב שתהיי, ואולי גם כפי שאת חשבת שתהיי.כך או כך - חשוב שתטפלו בזה. שתבינו היכן הבעיה, שתיצרו את התקשורת המתאימה, ואם צריך עזרה מקצועית - רצוי להקדים ולהתחיל בה, לפני שהכעסים והטענות יתחפרו עוד יותר עמוק בעולם הרגשי שלכם. כי כל מה שנאמר שוב ושוב, קשה יותר אחר-כך לומר שאולי זה לא נכון, וקל יותר להאמין בטיעונים של עצמנו גם אם בהתחלה איננו משוכנעים בהם.