בעיות בזוגיות: התפרצויות ואלכוהול

שלום,
אני מצטערת על האורך, אבל אין לי עוד למי לפנות. אני בת 27, הוא בן 32 (שמתנהג כמו בן 25) והתחתנו לפני חודש וחצי בלבד. יש לנו והיו לנו גם לפני המון בעיות, לדעתי לפחות. הבעיה השניה בגודלה היא שהוא בנאדם פצצה, נדלק תוך שניה וצועק. על זה אולי במכתב נפרד... בעיה מספר אחת היא אלכוהול. יש לנו היסטוריה ארוכה איתו, ולמרות כל מה שידעתי התחתנתי, כי לא היה בי כוח לבטל וכנראה שאני בעצמי עדיין לא מפנימה עד הסוף שיש לו באמת בעיה. כמה מקרים להדגמה - לפני שנה היינו בחתונה והערב נגמר בצורה הכי גועלית שחוויתי אי פעם, הוא השתכר עד למצב בו לא ראיתי אף אחד מקודם. מלצר נאלץ ללוות אותו החוצה,ושלא תדע מה היה כשכבר נהגתי לבית שלו (היה ידיד שלו איתנו,הוא שכנע אותי להשאר, אני התכוונתי לנסוע הביתה). מגעיל אותי לכתוב את זה אפילו. בקיצור הדברים הכי נוראיים שיכולים בעיניי לקרות, קרו. והאמת היא שלדעתי הייתי צריכה להיפרד ממנו אז, אבל לא עשיתי זאת. והיית חושב שמקרה כזה היה מעיר בנאדם, והוא היה קולט שמשהו צריך להשתנות, אבל פלא ופלא.. הוא אפילו צחק על זה בזמן שאני הייתי בהלם טוטלי. אציין שאני באה ממשפחה שלא שותה בכל הזדמנות שיש, אמא שלי לא שותה בכלל, גם אני לא, אבא כן לפעמים אבל הוא לא גר איתנו, גם אחי רגוע מאוד לאלכוהול.משפחתו, להפך, שותה וודקה בכל כינוס, כל פעם שהייתי איתם בין אם ביום הולדת של סבתא, בין אם בחתונה - הם שתו יפה מאוד. הדבר הכי אירוני כאן הוא שבעלי מעולם לא הכיר את אבא שלו כי אמו התגרשה ממנו כשנולד, ומאיזו סיבה? כי היה אלכוהוליסט... זה ממש תמוה בעיניי, כי היא בעצמה שותה לא מעט. היא אמנם מתנהגת באופן מכובד, אבל עדיין.פעם הוא היה צריך לאסוף אותי מאוטובוס כשחזרתי מאוחר ולא ענה לטלפון, חזרתי הביתה וגיליתי אותו ישן, עם פלאפון על שקט, לאחר ששתה לפחות 4 כוסות ויסקי. אז הלכתי לישון בסלון, וכל זה היה ערב לפני פתיחת תיק ברבנות... והיו עוד המון המון מקרים של שתיה, לא יספיק פה מקום לתאר את כולם ואתה בטח מבין את התמונה.מצידי היו כמה נסיונות להבהיר לו עד כמה זה לא מתקבל, גם בצורה יפה - גם במכתב שכתבתי לו בלילה ושמתי באוטו, הוא קרא ולא העיר הערה אחת במשך יומיים עד שלא נשברתי ושאלתי מה נסגר, וגם בע"פ, וגם בצורה רעה במשפטים הכי מגעילים שאני יודעת להגיד. כלום לא עוזר.לפני פחות משנה כנראה בעקבות המכתב קבענו חוקים - 2-3 בקבוקים של בירה בשישי וגם בשבת, ובנוסף גם 2 כוסות ויסקי מקס' (שגם זה בטח ייראה לא מעט לכמה אנשים). הוא שמר על זה למשך תקופה (חוץ מההשתכרות הזו בלילה), אבל עכשיו שוב מתחיל, שבוע שעבר שם לעצמו וודקה ברדבול, ולא שמתי לב והוא כבר היה שיכור לגמרי, עד כדי כך שהתנדנד, ואני חשבתי שהיה לנו יום מקסים, ראינו קלטת מחתונה,אמר דברים יפים.. עכשיו אני מבינה למה.גם היום המשיך ושתה יותר מ4 בקבוקים של בירה, למרות שאמר בסדר אני אפסיק, כשכבר תפסתי וביקשתי. אמנם כשהייתי בחדר אחר הלך ולקח עוד בקבוק. כלומר הוא מחביא את זה, שזה נראה לי סימן קלסי לאלכוהוליסט.מה שהכי עצוב בכל הסיפור זה שהוא לא חושב שיש לו בעיה....בשורה התחתונה, אני לא יודעת מה לעשות,אני אבודה. משפחתי לא יודעת שזה עד כדי כך חמור, ואני מרגישה בושה, לו רק היו יודעים.. לא לזה הם קיוו בשבילי.אני אובדת עצות. סתם לאיים ולא לקיים לא יעזור, כל פעם אני אומרת "זה לא יכול להימשך ככה", אבל למעשה מה אני יכולה לעשות? מרגישה לבד לגמרי, אני לא יכולה לספר למשפחה,זה רק יגרום להם צער. אז, להתגרש אחרי חודש? לחזור לאמא שלי? להתקשר לאמא שלו? אני אבודה, אין לי אפילו מילים לתאר עד כמה, והוא ממשיך לא לקלוט..אלף פעמים ניסחתי מכתבים אליך בראש, אבל הפעם גם כתבתי, כי אני על הסף. בבקשה תעזור לי...

פונה בבעיה יקרה,
הגאווה לפעמים לוקחת אותנו למקומות מאד לא טובים. יש לך איתו שתי בעיות שעושה רושם שאם לא יטופלו הן ילכו ויחמירו: ההתפרצויות שלו והאלכוהול. ולמען האמת, אני בכלל לא בטוח איזו מהן תפריע לך יותר בטווח הרחוק. כשהן קיימות ביחד, אגב, הן קרקע פוריה לאלימות. קחי זאת בחשבון. טיפול, במקרים האלה, ייקח הרבה זמן, ובתנאי ששניכם, וגם הוא, תסכימו ללכת אליו, ולהשקיע את כל הזמן והכסף הנדרשים, וזה לא מעט. אתם עדיין טריים ביחד, ואני בספק רב מאד אם הוא ירצה ללכת ליעוץ, ואם יסכים – אז אם הוא יתמיד.ואז, שאלי את עצמך מה חשוב יותר, החיים שלך כאדם שפוי שיכול להגיע לשלווה בחייו, ועם בן זוג שהוא מאושר איתו, או החשש שלך מהפאדיחה, שאת נפרדת כל כך מוקדם לאחר הנישואים. האם את מוכנה, ולו רק כדי שלא להתפדח עכשיו, להיות אומללה כמה שנים לפני שתעשי זאת ממילא מאוחר יותר?לכי דברי עם המשפחה שלך, וקבלי את כל התמיכה שאת ראויה לה, וחשבי היטב מה לעשות. מה עוד שאת כותבת, אי שם באופן מוצנע בין השורות, שפתחת תיק ברבנות. דברי עם המשפחה שלך, ועשי את הכל באופן מסודר וחכם, ולא בשליפות.

תודה לך על התגובה, שלצערי מאוד העציבה אותי, הבנתי מדבריך שלדעתך יש מקום גדול להתגרש, וזה ממש לא מה שאני רוצה, אני רוצה לתקן אותו, לא להפרד..נכון לעכשיו שכנעתי אותו איכשהו ללכת ליעוץ זוגי, וזה היה עוד לפני תקרית האלכוהול אלא לגבי התפרצויות.הייתי רוצה להבין לעצמי, האם זה אפשרי לגרום לו להבין היכן אנחנו עומדים עקב התנהגותו? לגרום לו קצת לחשוב ושיודה שיש לו בעיה? בוא נגיד ככה, אם היינו באים אליך, אתה חושב שהיית יכול לעזור?

לגבי רבנות כנראה הייתה אי הבנה, התכוונתי שהתקרית ההיא הייתה ערב לפני פתיחת תיקנישואיןברבנות, שום דבר אחר לא פתחתי שם

פונה בבעיה יקרה,
אם החלטתם על יעוץ זוגי, זה טוב, ולפי תאורך זה הכרחי. הינחתי שזה לא יגיע בקלות. אבל אם הוא הסכים כבר בשלב הזה, זה אומר שהוא כנראה מכיר בבעיה, גם אם לא מוכן להודות בה בקלות כלפי חוץ. בכל מקרה, זה סימן טוב.הצלחתו של יעוץ זוגי תלויה בעוצמת רצון ההדדי להיות ביחד, בגמישות לשנות (שהיא ה"מאמץ" העיקרי, כי זה שינוי של הרגלים ולפעמים גם של הרגלי חשיבה ואמון באחרים בכלל, ובבן/בת הזוג בפרט - הסיכון הוא איבוד האמון ביכולת של כל אחד ליצור את השינוי בעצמו, כמו בכך שהשינוי של הצד השני יהיה מספיק משמעותי כדי שיוכל להרוויח מזה, ולכן הסיכון הוא בעיקר של איבוד הסבלנות), וגם ביכולת של היועץ הזוגי לזהות את המרכיבים הללו, ולהגיש לכם אותם באופן ובקצב שאותו בני הזוג יכולים לעכל.אני מקווה שאוכל לסייע לכם. עוזר שאתם בתחילת הדרך. אבל אין ביטחון. בסופו של דבר, הרוב תלוי בכם - גם בו וגם בך.