בניית אמון בזוגיות: טיפים והמלצות

אורן שלוםאני ובן זוגי, בגילאי ה30, נמצאים בקשר מזה 8 חודשים, ולא מזמן עברנו לגור יחד. לאורך כל התקופה ליווה אותנו נושא אחד ויחיד שעליו תפיסותינו חלוקות, ונושא זה הביא פעמים רבות לידי חיכוך גדול מאוד שגרם לי לתהות האם הקשר הזה יצליח והאם יש לו עתיד.בן זוגי קנאי, ויתרה על זאת גדל במשפחה ובעדה בה לא מקובל שלנשים יש ידידים גברים, או שהן נמצאות מבחירתן באינטראקציה מסויימת עם גברים שלא לאיזשהו צורך קונקרטי (עבודה, לימודים וכו'). אני לעומת זאת גדלתי בסביבה שבה ברור שבעולם יש גם גברים וגם נשים וכולם ממלאים את אותן הפונקציות, מה שלא סותר את נאמנותי לבן זוג אחד.מתחילת הקשר בן זוגי הבהיר לי כי יש לו בעייה מהותית עם זה שיש לי ידידים. אני לעומת זאת הבהרתי לו שיש לי בעייה מהותית לשנות את תפיסותי ולוותר על התנהלות שמבחינתי היא חופשית ונורמלית ולא פוגעת בזוגיות.במשך הזמן ניהלנו ויכוחים ודיונים רבים סביב העניין, לרוב הגענו בע"פ להסכמות, אך בפועל, בגלל תגובותיו, אני פיתחתי פחדים לעשות משהו שהוא לא יקבל או ייפגע ממנו, ושיניתי את התנהגותי הבסיסית.לאחר משבר עמוק מאוד הבנו שנינו שאלו מצבים שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם- שאני משנה את התנהגותי ומסתירה ממנו דברים שמבחינתי אין בהם טעם לפגם, והוא חושד בי שאני מסתירה ממנו דברים (מה שהיה נכון). אני התעסקתי במחשבות לגבי פרידה לצד תהיות האם אפשר להגיע לעמק השווה. אין בכוונתי לשנות לו את התפיסות והבהרתי לו שכל מה שנמצא בתפיסתו אין לי בעייה לקבל ולהבין, אך כל עוד זה לא חל עלי. סיכמנו לגבי כללי התנהגות בהם אני באה לקראתו בדברים שבאמת לא מפריעים לי, והוא בא לקראתי ושינה את הגישה.יצאנו לדרך חדשה בה אני מרגישה הרבה יותר חופשית לעשות, לחשוב, לדבר ולספר לו הכל, גם אם זה דברים שקשה לו לקבל או לשמוע. גם הוא נפתח קצת ומתמודד עם הדברים שלא מוצאים חן בעיניו.אני חשה בהחלט בשינוי גישה גם אצלי וגם אצלו. בעקבות כך החלטתי לתת עוד צ'אנס ליחסים ולראות האם אנחנו מצליחים לחיות לאורך זמן עם שינוי הגישה.הוא טוען שמה שאנחנו עושים הוא יותר טוב מטיפול זוגי, כי אנחנו באמת מדברים על הדברים מתוך מודעות מאוד גדולה לפער בתפיסה, ועובדים בצורה יומיומית על כך שבמערכת הכל יהיה פתוח וללא סודות. אני מספרת לו על מהלך יומי ללא צנזורה, גם אם הוא כלל אינטראקציה עם גברים. (עלי לציין שלא עם כל הגברים ולא עם כל האינטראקציות יש לו בעייה). התהיה שלי היא האם זה משהו שצריך חיזוק ע"י יעוץ כבר בשלב זה, או שאם עליתי על דרך מסויימת וראיתי שזה פועל להמשיך ולהתמיד. (אין לי כ"כ איך לממן יעוץ זוגי..)והאם בנושא הקנאה (שכיום כבר לא חונק אותי או מלחיץ אותי, אלא זה יותר התמודדות שלו עם עצמו) כדאי לעשות משהו?

איילת יקרה,
את שואלת שאלה נכונה. ראשית, התהליך שאתם עוברים הוא טוב וחשוב, ואולי באמת, כרגע, עדיף על תהליך מסודר של ייעוץ זוגי, כי אתם בונים את האמון בעצמכם, מה שייתן לכם יותר ביטחון ברצון ההדדי להתחייב ולהצליח.אבל מצד שני, זה עלול לעלות מתישהו מחדש, כי יש רגישות לעניין אצלו, וגם כי הוא לא בן 20 היום. זה עלול לעלות למשל בעקבות ארוע כלשהו, ממשי או מדומה, או ממשי למחצה. כך שחשוב מאד שתמשיכו להיות פתוחים בעניין, כי ככל שהזמן עובר והוא לומר שיש לך הזדמנויות ואת גלויה ופתוחה, ועומדת בקרטוריונים שהיצבת לעצמך, הוא לומד להתגבר על החרדות שלו (כן, גם קינאה היא סוג של חרדה חברתית). ואם קורה ועולה בעיה של חוסר אמון, עכשיו או בעוד עשר שנים, טפלו בה בתחילתה, ואל תתנו לה להידרדר. ואם לא תצליחו אז לטפל בזה לבד, חשוב שלא תמתינו הרבה ותלכו אז לייעוץ.

אורן תודה רבה על העזרה והאכפתיות לכל נושא שמועלה כאן!