בני כמה אתם?

אני נמצאת כבר כמה שנים במערכות יחסים שהיה לי בעיה איתם, בדרכ אחרי חצי שנה זה נגמר, ואחרי שלושה חודשים אני מתחילה להתעסק בכל מיני שאלות האם הוא מתאים לי וכו..בכל מקרה עכשיו אני נמצאת במערכת יחסים של שמונה חודשים, אני נמשכת אליו ויותר מאוהבת בו מאוהבת אותו, בכל מקרה קורים מצבים שבהם אני מספרת משהו והוא עף לו במחשבות למקום אחר, או שאני מספרת והוא לא מביע מספיק התעניינות, לא שואל מספיק שאלות, אמרתי לו כמה פעמים על עניין ההקשבה אבל זה לא עובד וזה קצת מאכזב אותי למרות שיש המון דברים אחרים שאני כן אוהבת בו...אגב זה לא רק כלפיי, הוא גם ככה כלפיי אנשים אחרים

תמיד מבולבלת יקרה,
בני כמה אתם, ולמה את מצפה שיהיה איתך מה שהוא מתקשה להיות כאדם, גם עם אחרים (זו לא שאלה רטורית, או שאלה ממשית: מה גורם לך לצפות שיהיה אצלו השינוי הזה)?

אני בת 30 והוא 32, ושאלה טובה- אני לא צריכה לצפות ובכל זאת קיימת האכזבה והציפייה...אני מנסה פחות לצפות ויותר לקבל אבל זה באמת חסר לי, התשומת לב הזאת..

דנה יקרה,
אני מבין אותך, ואת הצורך שלך. כמובן שאת רוצה שבן זוגך יתעניין יותר, וכמובן שאת רוצה שהוא יהיה אחראי, וכמובן שאת רוצה שהוא יהיה אינטליגנטי, וכמובן שאם כבר, שיהיה מפרנס טוב, וכמובן שאת רוצה שידע לגעת ברגשות שלך בעדינות ובאופן אינטליגנטי, ושתימשכי אליו פיזית, ושיידע לגעת בך, ושכל החברים והחברות שלך יקנאו, ושההורים שלך יהיו גאים בך על כך שהוא אוהב אותך, ושייתן לך את תשומת הלב שאת רוצה, ושירגיע את החרדות ואת חוסר הביטחון שמגיע לפעמים מכך שהחיים אינם פשוטים ואין בהם ביטחון מוחלט. והקושי הוא שלפעמים, בחלק מהדברים החשובים האלה, הוא לא מקבל את הציון 90, אלא 70, ואולי בדבר אחד אפילו 50. לא קל להתמודד עם זה. את רק צריכה להחליט אם זה מספיק טוב, ואחר-כך, לאחר שהחלטת שאת שמחה בו, לא לתת למה שפחות תואם את הציפיות להפריע לך, כי זה באמת יכול לקלקל בטווח הארוך, ולאחר שהשלמת, לנסות לראות איך אפשר לתקן, בהדרגה, ומבלי להתאכזב אם את לא מצליחה, כי הרי בסך הכל את כן מרוצה.