בן זוג שנטש - התמודדות עם חוסר ודאות

ד"ר אורן חסון שלום.אנו זוג בגיל השלושים, הורים לתינוקת. שנינו אקדמאים ומצבינו הכלכלי מבוסס.נישאנו לפני כשלוש שנים לאחר שלושה חודשי היכרות ועם אהבה עצומה בינינו.לאחר הלידה חשתי כי איני מי שהייתי: נקלעתי למצבי עצב ובכי בלתי רצויים, חוסר רצון לשמוח, חוסר חשק לכלום ולצערי גם חוסר חשק מיני. את התפרצויות העצב שלי השלכתי על בן זוגי האהוב מבלי שהתכוונתי לכך.כעסתי עליו, התרחקתי ממנו ולעיתים אף התעלמתי ממנו. חשוב לציין כי הטיפול בביתינו התינוקת הוא יוצא מן הכלל ואף מעבר לכך, היא אהבת חיינו.כאשר הבנתי כי איני מתמודדת עם המצב בכוחות עצמי, פניתי וקבלתי את הטיפול המתאים. הרופא החליט: משבר שלאחר לידה. לאחר כשלושה חודשי טיפול חשתי כי אני מרגישה נפלא ועשיתי על דעת עצמי טעות חמורה, הפסקתי את הטיפול.ושוב המצב חזר לקדמותו.בן זוגי החליט שדי לו ושוב חזרתי לקבל את הטיפול, אך הפעם בן זוגי לא נשאר איתי אלא עזב את הבית (לפני כחודש), אינו מדבר עם איש, רק מגיע ומבקר את ילדתינו אשר אינו יכול בלעדיה לרגע ובזה זה מסתיים.כאשר אני עם ביתי אני מטפלת בה בצורה הנפלאה ביותר ומעניקה לה את מלוא אהבתי ודואגת שתהיה ילדה מלאת שמחת-חיים ומאושרת המקבלת את כל החום והאושר הרגשי והחומרי שרק אפשר. אנו גרים בסביבה מבוססת והילדה נהנית מגירויים חיוביים רבים.כאשר אני לבד אני בוכה ופגועה. מצד אחד אני מבינה את בן זוגי אך מצד שני אני מרגישה נטושה בתקופה לא פשוטה .חשוב לציין שאיש אינו מרגיש כי משהו עובר עלי, אני נראית טוב, מחייכת ומאוד מטופחת וכך גם ילדתינו.אך בתוכי: סערה ועצב גדול.לפני שעזב בעלי את הבית חשבנו על טיפול זוגי, אך הוא אינו מדבר על כך יותר ואינו משתף איתי פעולה, כפי שכתבתי הוא אינו מדבר עם איש. שאלתי אותו לאן פנינו מועדות והאם הוא מעוניין להפרד? הוא ענה:"אלה המילים שלך, אל תדברי במקומי " ולמרות זאת אינו אומר מה הוא באמת רוצה...מה עליי לעשות ?אני חשה חוסר אונים, האם לתת לו את הזמן ?

יולי יקרה,
בן זוגך איבד סבלנות. אפשר להבין אותו, גם אם זה לא הצעד הנכון. הוא כנראה איבד את האמון ביכולת שלך להתמודד, ואיבד את היכולת שלו להתמודד עם המצב הזה. אולי גם איבד תקווה בכך שדברים ישתנו באופן משמעותי.אלא שמאז שהלך, עבר רק חודש. ברור שהוא לא יוכל להתמיד באורח החיים שלו הנוכחי לאורך זמן רב, אלא שעדיין לא החליט סופית שהוא רוצה לעזוב, או שהוא לא יודע איך להתמודד עם מה שיגידו לו אחרים. אחרת היה מדבר עם אנשים ומודיע להם על ההחלטה שלו לעזוב.אני מציע שבינתיים תורידי ממנו לחץ. אל תשאלי אותו לאן הולכים ומה הלאה. אני מבין שקשה לך חוסר הודאות, וגם חוסר השליטה שלך במה שקורה, כי כרגע לכאורה הכל תלוי ברצון החופשי שלו, שאת לא יודעת מהו. לכן, קחי בחשבון שכרגע, ההווה הוא מצב שימשיך לזמן מה, ונסי להתרגל אליו. כפי שכתבתי, זה הרי לא יימשך זמן רב מדי. אם תשלימי עם ההווה כמצב זמני, יהיה לך קל יותר לקבל את בן זוגך בחיוך כשהוא מגיע הביתה. לא נחמדה מדי, אלא בתגובה לנחמדות שלו. אל תגיבי בעוינות לתגובות עוינות שלו, אלא הרגיעי את עצמך אם וכאשר זה קורה, היי בסדר כשהוא בסדר, אולי אפילו קצת יותר מבסדר, אבל לא להגזים, ובעיקר, היי נחמדה אליו כשהוא נחמד אליך. חייכי אליו כשהוא מגיע הביתה, כדי להראות שאת שמחה לראות אותו, אבל כאמור, לא להגזים. תני לו ללמוד שהוא מתוגמל על פי ההתנהגות החיובית שלו כלפייך, ובטחון שאת לא היסטרית ולא מלחיצה ביתר הזמן. אם הוא ירצה להיות איתך שוב, הרי זה רק על סמך התנהגות כזו שלך. חסר לו הבטחון ביציבות שלך, ורק את יכולה לתת לו את זה.ברור לי גם הצורך שלך בתמיכה שלו כאשר את נופלת. אבל זה כנראה לא יגיע בקרוב. תשלימי עם זה. אבל אם תשובו להיות ביחד, הרי ככל שהיחסים ביניכם יהיו יציבים יותר, וככל שהוא יבין שיש תקווה לזוגיות טובה, כך הוא יוכל יותר לתמוך בך כשתפלי. כי כדאי לו.