בן זוג לחוץ: מה עובר עליו?

שלום רב,
אני בת 27 ויש לי בן זוג כבר חצי שנה (בן 28). בחצי שנה הזו הקשר ביננו הלך והתעצם. אני מרגישה שיש לנו זוגיות טובה עם המון תקשורת , פתיחות ואינטימיות.לפני חודש בערך בן זוגי החליט שהוא צריך זמן לעצמו.. וביקש ממני בסוף שבוע שנהיה בנפרד כששאלתי אותו מה קרה ואם זה קשור לזוגיות שלנו טען שאין קשר ושהוא פשוט צריך זמן לחשוב על דברים שלא קשורים למערכת הזוגית שלנו. שמעתי בקולו שהוא בסערת רגשות ונראה כי הוא היה מאד מבולבל. אחרי היומיים האלה דיברנו, הוא סיפר לי שהוא מאד לחוץ מהלימודים, מהעבודה ומהמשפחה והמשכנו את הקשר כרגיל.לפני שבועיים הוא הגיע אליי ואמר לי שהוא מאד לחוץ ומרגיש שהקשר שלנו מאד אינטנסיבי והוא לא יודע מה לעשות. קצת התווכחנו ולבסוף אמר שאולי כדאי שניפרד. אני לא הסכמתי והסברתי לו שזו לא סיבה ושנתמודד עם המצב והוא לבסוף הסכים איתי והקשר המשיך לו כרגיל.בסופ"ש האחרון שוב הסיפור חזר על עצמו כאשר בן זוגי ביקש שוב יומיים של מחשבה עצמית לבד.. אני הפעם מאד כעסתי ואמרתי לו שאם יש לו לחץ או מצב של קושי אז אני פה כדי לתמוך, אני הבת זוג שלו. הוא נכנס שוב לסערת רגשות- שלח לי הודעות כמו "אני בדיכאון, לא יודע מה עובר עליי..." ונסע לחבר שלו שגר רחוק על מנת להתבודד קצת. במוצאי שבת הגיע אליי ואמר שהוא מאד אוהב אותי שאני הדבר הכי טוב שקרה לו, כיף לו איתי אבל הוא לא מצליח לנהל את הזמן שלו- יש לו לחץ מהלימודים, מהמשפחה ומחברים והוא מרגיש שהוא לא יכול להכיל קשר זוגי רציני. אני בהתחלה קיבלתי זאת אבל אחרי שיחה עמוקה אמרתי לו שאני חושבת שזה מטופש ושאני מבינה שהוא בתקופה לחוצה ואני אהיה שם כדי לתמוך ולא בכדי להכביד ושזו לא סיבה להיפרד כי אנחנו אוהבים וטוב לנו יחד. אחרי שיחה הוחלט שנשארים יחד.אני מאד מאד אוהבת אותו, ואני יודעת שגם הוא אותי. אני רואה שהוא עובר תקופה לא פשוטה עם עצמו אבל טוב לו בקשר שלנו. אך בהחלט חסר לי ביטחון ויציבות... אני גם יודעת שאני בחורה שלא מתפשרת ודורשת הרבה ויכול מאד להיות שהלחצתי אותו. אני הקשר הרציני ביותר שהיה לו עד כה. ואני חתרתי לזה שניפגש הרבה, שנכיר את ההורים ואת החברים וכל העניין הזה חדש לו והוא אמר לי גם שזה מלחיץ אותו.אני ממש מתלבטת איך לנהוג עכשיו. כי ברור לי שאני רוצה להיות איתו וברור לי גם שאני חייבת לשחרר לפעמים אבל גם אני חייבת להרגיש ביטחון ויציבות!חשוב לי לציין שלאורך כל התקופה התנודתית הזו הוא מאד משקיע, מאד תומך ואוהב ואני לא מרגישה שהוא מתנהג אחרת.אשמח לדעתך :)

דניאלה יקרה,
קשה לי לדעת מה לומר לך, כי אני לא יודע בדיוק מה עובר עליו. יכול להיות שהוא באמת לחוץ מכל אלה. אלא שנתקלתי במקרים דומים ובהצהרות דומות מצד בן זוג כאשר ברקע יש מחשבה שלו על מישהי אחרת שהיה רוצה לנסות איתה קשר כזה או אחר, והוא מתלבט ועם ייסורי מצפון, ולא בטוח מה הוא רוצה כי הוא גם לא רוצה להפסיד את הקשר הנוכחי. האם זה המצב כאן? - אני לא יודע. את אוהבת אותו, ואם את מאמינה שגם הוא אותך אז כנראה שזה נכון. זה לא אומר שלא יכול להיות גם שהוא נדלק על מישהי אחרת. אבל גם יכול להיות שהבחור נלחץ מכל הדברים שכתבת עליהם, ואולי גם ממשהו אחר שלא נעים לו לומר לך, או מלחץ שאת מלחיצה אותו כאשר הוא מרגיש שהוא צריך זמן כדי להחליט מה נכון לו ובאיזה קצב.הוא לחוץ, והנכון עבורך הוא לא לבטל את הרגש הזה שלו ("כי אתה לא צריך להרגיש כך, ואין סיבה שתרגיש כך") אלא לקבל אותו, ולהראות לו שאת מבינה שיש לו הרבה סיבות להרגיש כך, גם אם את לא אוהבת את זה. ואולי אז יהיה לו קל יותר איתך, מה שייקל עליו להמשיך את הקשר איתך גם לו היו לו מחשבות ממחשבות אחרות. האם את יכולה? - אני לא יודע. כל זה מלחיץ גם אותך, ולא נותן לך ביטחון. זה חלק מהסיכונים שקיימים בקשרים שהם בתחילתם, והקשר שלכם הוא עדיין בתחילתו.

היי שוב,אז אתמול שוב הסיפור חזר רק שהפעם הוא נפרד ממני סופית... אמר שהוא לא בנוי לקשר זוגי עכשיו. שבאמת היה לו טוב איתי וכיף גדוך ושהוא ראה שנתתי הכל בשביל לתת לו "ספייס" אבל שזה פשוט לא מתאים לו כרגע בחיים קשר זוגי.אני באמת באמת מנסה להבין ולא מצליחה... איך זה יכול להיות? אם אתה אוהב מישהי וטוב לך איתה וכיף לך.. אז למה שלא תרצה להמשיך בקשר הזה?אני ממש מתוסכלת.. מרגישה שהלחצתי אותו עד כדי שנפרד ממני.. עצובה עד עמקי נשמתי.מתלבטת אם לכתוב לו מכתב שיסביר לו מה אני מרגישה אבל מנגד לא בטוחה שיש לזה טעם.. מאד רוצה שהוא יתחרט וירצה לחזור אבל ממש ממש לא בטוחה שדבר כזה יקרה.

דניאלה יקרה,
אני מבין את הלחץ שלך, את הכאב שלך, את החרדות ואת האכזבה. אבל גם כפי שכתבת ליסמין למטה, אני לא יכול לדעת יותר ממה שכתבתי על מה שהאיש חושב או רוצה, כל עוד איני מדבר איתו. אם הנסיון שלך בעבר מראה לך שהוא מתחרט מאוחר יותר, אז אולי זה יקרה, אבל אני לא יכול לתת לך שום ערבות. בסופו של דבר, אם הוא לא יחזור בעוד זמן מה, תצטרכי להסיק מסקנות. אבל קחי בחשבון שבהחלט יכול להיות שהלחצת אותו. למרות שעברה חצי שנה שאתם ביחד, יתכן שהוא לא החליט סופית, וכשאת מלחיצה אותו להתחייב (ובכלל זה הכרות עם בני המשפחה ועם חברים - שזה סוג ל הצהרת מחוייבות), הוא אולי מעדיף לוותר כבר עכשיו מאשר להחליט מאוחר יותר. כך שיכול להיות שזו היתה הדינמיקה ביניכם, וקו המחשבה שלו כשהחליט להיפרד. כך או כך, ללא ספק הוא גם לא היה בטוח בקשר הזה קודם, או לפחות לא באופן שבו הוא התנהל. הכעס שלך עוזר לך להילחם, אבל אני לא בטוח שהמלחמה הזו עושה לו טוב.והשאלה היא אם את יכולה להראות לו שאת מוכנה לשחרר יותר, בלי שיש לך יכולת ליצור איתו קשר, וכאשר כל נסיון אובססיבי ליצור איתו קשר יגיד בדיוק את ההיפך.הוא אמר לך עכשיו שהוא רוצה להיפרד, וכנראה שהמאזן הכולל שלו אומר לו שהקשר הזה לא מתאים. זה קורה גם כאשר אוהבים, דניאלה. לפעמים אפשר לומר ואולי צריך לומר לעצמך שלמרות האהבה, זה לא מה שמתאים לך ולא תהיה מאושר שם. האם זה מה שהוא אומר לעצמו? - אולי.את יכולה לכתוב לו מכתב. אבל רצוי שלא תהיינה בו האשמות, אלא ביטוי של רגשות שלך, ונכונות ללמוד ולקבל. השאלה היא אם הוא יאמין לך, על סמך העבר שלו. אני לא יכול לדעת. וקחי בחשבון שנסיון העבר שלו אינו בהכרח זהה לנסיון העבר שלך. אנחנו חווים לפעמים רגשות אחרים לגמרי מאותם ארועים משותפים, ולפעמים קשה לנו לקבל את השוני הזה באחר.

שלום
שוב,באמת תודה רבה על התגובות שלך. הן גורמות לי לחשוב. להסתכל על הדברים גם מנקודות מבט אחרות.בכל אופן, כתבתי לבחור מכתב ובו כתבתי כמה אני מעריכה אותו וכמה אני אוהבת. הסברתי לו שאני מבינה שהוא לא רוצה עכשיו זוגיות ושאני מקבלת עם כל הצער והכאב העמוק.הוא החזיר לי תגובה שהיתה לו חצי שנה של שכרון חושים איתי. הקשר הכי טוב ועמוק ואמיתי שהיה לו ובאמת שהיה לו מאד מאד כיף. אבל בשלב מסוים צריך לדעת להגיד דיי. הוא גם כתב כמה שהוא חושב שאני בחורה איכותית ומקסימה וכו'..קשה מאד היה לי לקבל תגובה שכזו שכן מה רע בלהתאהב עד מעל הראש? מה רע בקשר טוב ועמוק? אם היה לו כל כך כיף אז למה להפסיק את הכל?העלתי בפניו את השאלות הללו במכתב נוסף, הוא הגיב בפשטות שהוא מבין שקשה לי אבל שזה מה שהוא החליט ושזה הכי נכון עבורו כרגע.באמת שקשה לי- במיוחד לאור העובדה שהוא כל הזמן אומר כמה היה לו טוב. אבל מנגד הוא לא מעוניין בזוגיות.אני מרגישה שאני צריכה לחכות לו. כי אני מאמינה גדולה באהבה ומאמינה גדולה בזוגיות שלנו. השאלה אם אני לא משקרת לעצמי? אם אני לא אמצא את עצמי מתאכזבת יותר? הוא יודע שאני מחכה לו כתבתי לו את זה גם והחליט שלא להגיב על זה.איך כדאי לנהוג עכשיו?