בן זוג לאחר לידה: התמודדות עם שינויים

שלום רב.
אני ובעלי התחתנו לפני כ-שנה וחצי וחודש אחרי החתונה נקלטתי להריון (הכל הלך מהר), בזמן ההריון הקשר הזוגי היה כייף, היה יחס אישי לשני הכיוונים.מאותו היום שילדתי, הקשר נהיה קר, בעלי בא בגישה שכשמגיע תינוק חדש, הבעל נמצא במקום השני ומראש הוא מתרחק, וגם אני זקוקה לתשומת לב, אני עייפה מהלידה ( חשוב לציין שזאת לידה ראשונה והילדה בת חצי שנה), חיה במרתון, אני גם אחראית לכל מטלות הבית, כי הוא מסוג האנשים שדעתו שהגבר צריך להביא פרנסה הביתה וזהו!אני מרגישה שאני מתמודדת לבד, אם אני מנסה לבוא לשמוע ממנו עצה או תגובה אז הכל כללי מידי ( זה מה שיש, אלא החיים וכו'...). וגם הוא לא הכי יודע להעניק. סוג של אגואיזם. אני מרגישה על בשרי שהכל דואך וכבר אין חשק בכלל לכלום, לא להקשיב אחד לשני, לא להעניק, אנחנו כל הזמן מתווכחים ורבים. אני טוענת שהוא מופנם ובגלל זה הוא מתפרץ כשמדברים.. ביום יום הוא מגיע הביתה, נכנס וזהו. שלום, שותה קפה, קצת במחשב, מקלחת, וכדורגל. אז אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אם עכשיו משעמם לי וקשה לי בשנה הראשונה, לא רוצה שזה ימשך עוד שנים רבות.אשמח אם תייעץ לי.תודה

שרון יקרה,
בן זוגך התחרפן לאחר הלידה. יכול להיות שהמודל השוביניסטי של האשה שעושה הכל בבית בזמן שהוא משחק כדורגל הוא המודל שעליו הוא גדל בבית, אבל גם יכול להיות שהוא לא התחבר מספיק לילדה, ואולי מאוכזב מעניינים אחרים (האם הסקס והאינטימיות נשארו כשהיו קודם?), והשוביניזם הוא תרוץ אידיאולוגי נוח, שמאפשר לו בריחה.זה לא פשוט, אבל נסי ליצור לו מסגרת נוחה לשיתוף, שיותר משתדרוש, תתן לו תחושה שטוב לך כאשר הוא עושה משהו למענך. תודי לו על דברים שהוא עושה, ושירגיש שיש לו ערך בבית. לא לשפוט ולבקר אותו כאשר הוא עושה משהו לא נכון, וללטף לו את היד ולחייך אליו בתודה כאשר הוא עושה משהו למענך או למען הילדה, וגם לעשות יותר למענו כשהוא כזה. לכל אלה קוראים "חיזוקים חיוביים", והם חשובים, בעיקר אם חלק מהעניין הוא לא רק הרצון להתנער מאחריות (אבל גם אז!), אלא גם מהמחשבה שהוא לא נחוץ כי הוא לא יודע מה לעשות. כי יש מישהו (או מישהי!) חשובה יותר עכשיו.