בן זוג לא יציב - מה לעשות?

שלום,
אני והחבר שלי אוהבים מאוד ומדברים על מיסוד הקשר. הכול טוב ויפה חוץ מעניין אחד: כשהוא מרגיש לא טוב, דבר שקורה לפחות פעמיים בשבוע, הוא נהיה ממש מסכן, שלא לומר פתטי. לפעמים ההתנהגות שלו נהיית ממש נוירוטית וזה עולה לי על העצבים. אני, כמובן, צריכה דווקא אז להעניק לו המון תשומת לב, לטפל בו ולתמוך בו. במצבים האלה אני מוצאת את עצמי נוטרת לו וכועסת עליו, כמעט שונאת אותו, ובד בבד מרגישה רע על חוסר הרגישות שלי.אני חושבת על העתיד וחוששת שזה רק ילך ויחמיר. אני פוחדת מיום שבו אצטרך לטפל בילדים שלנו וגם בו במקביל ושייגמרו לי הכוחות והסובלנות. אני לא רואה מצב שבו אני מספרת לו איך ההתנהגות שלו גורמת לי להרגיש כי אני אצא רעה וחסרת רגישות.מה לעשות?תודה מראש

נורית יקרה,
אם כך, את צריכה לקחת בחשבון שיש לך בן זוג שאינו יציב נפשית, ושיהיה לך קשה מאד לקבל ממנו תמיכה. להפך, את היא זו שתצטרכי לתמוך בו.עזבי את ייסורי המצפון, והניחי את החלק הטיפולי שלך בצד. את מחפשת בן זוג ראוי. אם לא היית נמשכת אליו, למשל, לא היית שואלת שאלות וממשיכה הלאה. לו הוא היה גבר מכה, לא היית שואלת שאלות וממשיכה הלאה. לו הוא היה פרזיט כלכלי, אולי גם כן לא היית שואלת שאלות וממשיכה הלאה. טפילות רגשית גם היא לא משהו שיהיה לך קל איתו לאורך זמן, ונכון שאת מרגישה אהבה כלפיו, ואולי גם חמלה. אלא שאם זה לא מתאים לך, את לא מחוייבת לטפל בו רק כי הגעת אליו ראשונה. מותר לך להיות אגואיסטית כאשר את מחפשת בן זוג לחיים, כי זו השקעה לחיים.

אורן שלום,כבר כמה ימים שהתשובה שלך מעיקה עלי. חשבתי על זה הרבה ויש לי כמה שאלות אליך: בהנחה שבן זוגי אכן אינו יציב נפשית, האם הפתרון הוא לעזוב אותו ולהתחיל לחפש את האביר על הסוס הלבן הבא? אני בת 30 ואני יכולה לומר שהוא אהבת חיי, ושאני רוצה לגדול איתו ולבנות איתו משפחה. קשה לי לקבל את התשובה שלך, המחשבה לעזוב אותו היא בלתי מתקבלת על הדעת. ובאשר אליו, האם זה הפתרון בשבילו? להישאר לבד, או בלעדיי, מפני שהוא לפעמים הופך לנטל או לפעמים לא יודע איך לנתב את הצורך שלו בתשומת לב? האם אין דרך טובה יותר לתקן?מצפה לתשובתך

נורית יקרה,
שימי לב שלא כתבתי לך, ולו פעם אחת, שאת צריכה לעזוב אותו. המסקנה היתה שלך, מתוך מה שמתבקש. כן כתבתי לך שאת צריכה שלא להתעלם מהמחיר, ולעשות את השיקולים שלך. המחיר לא ייעלם.עם זאת, קיימת האפשרות שיילך לטיפול באופן מסודר, כדי שמצד אחד העומס לא יהיה רק עלייך, ומצד שני, כדי לעבוד על שיקום. סביר שהשינוי יהיה איטי, ממושך, ושהוא לא יהפוך להיות אופטימי ואנרגטי, אלא רק כזה שמתפקד טוב יותר, ועם פחות נפילות. אבל את לא יכולה להתעלם מזה שזה יהיה המצב, וגם לא מכך שיהיו זמנים שבהם תישברי ותתחרטי על ההחלטה הזו. כפי שכתבת בפנייתך הראשונה, המחשבה הזו נמצאת אצלך על הסף. זה המחיר. ההחלטה היא שלך. אחרי הכל, את היא גם זו שיודעת מה את מרוויחה, בצד המחיר. אל תשכחי לחשוב גם על סף היכולת שלך לשאת זאת לאורך זמן, כי גם היא קריטית להחלטה שלך.

נורית יקרה,
ביחסים בין אנשים בכלל ויחסי זוגיות בפרט, צריך תמיד לזכור שלכול אחד יש חסרונות. גם לך יש חסרונות שבן זוגך הנ"ל כנראה יצטרך להתמודד איתן. לכול אחד יש משהו שמפריע לו בבן הזוג. בשביל לשמור על יחסים תקינים, צריך תמיד לזכור להסתכל על האדם כולו, על הדברים הטובים שיש בו ועל האהבה שלו אלייך. זוהי אהבה ללא תנאים.