בלוג זוגי: חשיפה, מחויבות ואפשרויות

לא יכולה להתמודד עם התופעה הזאתי. אני יודעת שאני בפורום סוגיות ויחסים ועל זה אני בדיוק מדברת.החבר שלי פתח בלוג כשלא היינו יחד על מנת להכיר בחורות אחרות, בין היתר.כיום, הבלוג הזה משמש לו כבמה ליצירתיות שלו אך יחד עם זאת גם לפלרטטנות בלתי מזיקה (על פניו).אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. שאלתי את עצמי באומץ מה בדיוק מפריע לי והאמת שזו לא רק קינאה פרופר, זו הרגשה שהוא מקבל מהבנות (בד"כ אלו בנות שעונות לו ומגיבות אצלו בבלוג...) האלו איזהשהוא משהו שהוא לא מקבל אותו ממני.שאלתי אותו אם זה המצב והוא אמר שלא בדיוק אבל בערך. שהוא נהנה להכיר אנשים חדשים וזה שאלו בנות לאו דוקא לאן שהוא מכוון את הבלוג.אני מנסה לא להתרגש מהתופעה הזאת אבל היא מדאיגה אותי.בצעד בונה אמון פניתי אליו (אחרי מריבות חוזרות ונישנות) ואמרתי לו שהחלטתי שהבלוג הזה הוא המקום שלו לעצמו. שיידע שהוא יכול להיות שם מי שהוא רוצה ושירגיש שיש לו מקום לכתוב ולקרוא בלעדיי. שידע שיש לו ישות עצמאית מחוץ לקשר שלנו.א ב ל כל אזכור אפילו רנדומלי ותמים של הבלוג מכניס אותי פיזית לתחושות לא נעימות. הדופק שלי עולה. אני מרגישה איך הפיוזים קופצים עוד רגע.....מה עוד אפשר לעשות.תודה מראש.

רווי יקרה,
החבר שלך יצר יצירה שיש בה אמירה וביטוי אומנותיים ואישיים, בדרך של כתיבה, שבה הוא מוצא במה להשגת ערך עצמי והכרה חברתית. כשלעצמו, אין בזה קושי, אלא שדרך הביטוי הזו, מעבר לצד האמנותי-יצירתי שלה, גם בעלת פוטנציאל ליצירת קשרים רומנטיים וזה מפריע לך. אני לא יודע עד כמה הבלוג שלו מכוון ליצירת קשרים כאלה, ועד כמה הוא מפלרטט בו (וברור לי שזו היתה המטרה הראשונית), אבל הוא צריך להבין שכל עוד הוא מפלרטט בבלוג שלו, אף בת זוג לא תוכל להתייחס אליו ברצינות רבה מדי, שכן הוא עצמו אינו מראה נכונות למחוייבות (שכן, הוא שומר לעצמו אופציות אחרות). אם הוא ישנה את אוירת הבלוג שלו, מפלירטוט לסיפור אהבה אישי, זה סיפור אחר. כי אז הוא סוגר אופציות אחרות, בעת שהוא מעביר את חוויית ההתאהבות שלו.אם הוא לא מזכיר אותך בבלוג שלו, למרות שהוא אמור לספר שם חוויות אישיות, הריהו שומר על האופציות שלו, ואינו מרגיש מחוייב מדי כלפייך. ואם הוא כן מזכיר אותך שם, ואגב כך גם מחייב את עצמו לזוגיות שלכם, השאלה היא אם את מרגישה בנוח עם החשיפה הזו. כי אם לא, אז הבלוג חייב לשנות אווירה, מענייני יחסים (בלעדייך או איתך, ששניהם לא מתאימים לך) לעניינים אחרים, כמו חברים, עבודה, דעות פוליטיות וחברתיות, ואזכור לא אישי, אבל קיים, של בת הזוג שלו.החשיפה הפומבית שלו נותנת לו תחושה טובה בשל הצורך בהכרה חברתית, אם לא גם בשל האפשרויות החברתיות הנוספות הטמונות בה. אבל יש לה גם מחיר. את והוא תצטרכו להחליט באופן מדוייק יותר מהם הגבולות של החשיפה, היכן את מרגישה בנוח, והיכן לא, ועד כמה חשובה לו הזוגיות איתך כדי ללכת לקראתך. ניסיתי לסייע לך כאן הן בהבנה אותו, והן ביצירת נימוקים ברורים יותר לטוב ולרע, במשא ומתן שלך איתו.

תודה רבה על התשובה המפורטת.אכן ישבתי עימו בשיחה גלויה ופתוחה על הנושא לפני כחודש.הבהרתי את עמדתי בנוגע לעובדה שאזכור מרומז של חברה בחייו הוא באמת משהו עקרוני. והוא מצידו אמר שהוא כתב בכמה הזדמנויות שיש לו חברה שהוא אוהב...יש לציין שהבלוג עבר שינוי לצביון של "שטותניקיות" ודיעות אישיות.את שמי או פרטים עליי אישיים הוא לא מזכיר וטוב שכך. רב הבלוגים הם אנונימיים (עד שמחליטים להפגש.. ).אני לא רוצה לקרוא את הבלוג, אני באמת רוצה שירגיש בנח אבל לא רוצה להיות בלי יד על הדופק. שמא הוא ילך. עם מישהי שתקסים אותו שם.אני יודעת שזה ילדותי הרי אי אפשר להחזיק מישהו ויהי מה...בכל אופן, תודה רבה על זמנך ותשובתך.

רווי יקרה,
האמת היא שלא ברור לי מדוע אתם לא יכולים להפוך את הבלוג שלו למשהו ששייך לשניכם. לא בהכרח בכתיבה, אבל כדבר שלו (שהוא ממילא פומבי), שאתם יכולים לדבר עליו כחלק ממנו ומהקשר שלכם. כי זה לא שהוא מסתיר ממך משהו. יהיה לך הרבה יותר קל, אם תהיי חלק מזה, ותוכלי לתת לו משוב, עידוד ותמיכה על דברים שהוא כותב שם ומוצאים חן בעינייך, וללא ביקורת, אם את יכולה, על דברים שפחות, אלא אם הוא שואל.