בלבול בזוגיות: מחשבות טורדניות ופחד לאבד

שלום
ד"ר חסוןיש לי חבר מזה שנה ו4 חודשיםאני אוהבת אותו מאוד אבל משום מהלא הצלחתי להיות שלמה עם הקשר שלנוהמון פעמים תפסתי את עצמי עם הרגשה רעה.. לא כ"כ ברורה.אבל הרגשה שאומרת כאילו משהו לא בסדר..בעקרון אני זוכרת שכמה פעמים מהפעמים הראשונות שיצאנו היו לי רגעים כאלו שהרגשתי שאני בכלל לא רוצה אותו.. אך החלטתי לא להתייחס אליהם כיוון שהרגשה זו קרתה לי בעבר (בקשר לפניו...ואז הרגשתי שזה היה נכון, שההרגשה הזו נבעה מפחד בעקבות מערכות יחסים מאכזבות, אומנם לא רציניות בכלל.. אך עדיין השאירו איזושהי צלקת ופגעו במידה מה בביטחון העצמי).וכמו שאז חשבתי , המשכנו להיות בקשר וההרגשה הזו אכן נעלמה.. ובאפילו יחסית מהר במקומה הרגשתי שאני נורא אוהבת אותו.חשוב לציין כי כשיצאנו בפעמים הראשונות הרגשתי הרגשה מיוחדת שאף פעם לא הרגשתי לפני כן עם אף אחד אחר.. הרגשתי שהוא מיוחד, שהוא קרוב אליי לנפש.. ממש נהנתי לדבר איתו במידה שאפילו אני לא זוכרת שהרגשתי ככה בחיים שלי.. והרגשתי שיש פה משהו מיוחד.לאחר מכן היינו חברים והכל יה ממש טוב... גם הקשר בינינו גם הרגשות שלי כלפיו וכלפי הקשר...כעבור חצי שנה של חברות התחילו לי מין ספקות...והרגשות רעות לגביי מה אני מרגישה כלפי הקשר..היה לי מין מחשבות שאני ממש לא מאימה לו שאני לא רוצה אותו בכלל שהוא לא הטעם שלי שזה לא מי שאני מחפשת ודברים דומים.. עכשיו, אותם מחשבות הם היו שלי אך הרגשתי שהם מין מחשבות שלא עולות ממני, כלומר ממה שאני רוצה. כשהרגשתי את המחשבות האלו הייתי נכנסת ללחץ וחרדה הייתי בוכה כל הזמן ויוצאת מדעתי...בלי להגזים בכלל.. הייתי חושבת על זה יום וליל בלי יכולת להפסיק..הייתי שונאת את עצמי שעולות לי המחשבות האלו.כשאני חושבת על ההרגשות האלה עכשיו אני לא מאמינה בכלל שיכולתי לסבול אותם אפילו במשך יום...הלכתי בגללם לפסיכולוגית שלא עזרה ליוחברה טובה שלידיברה איתי הרבה על הנושא הזהועזרה לי לפענח כל מיני דברים שהרגשתי.ובאמת היום אני מרגישה הרבה יותר מפעם..אבל זה הקטעהוא לפני 4 חודשים הלך לאיזה מקום והוא חוזר הביתה רק פעם בשבועיים...אז קשה לי להגיד אם זה השתפר כי הוא לא כאן או כי זה פשוט הזמן עשה את שלו...כי כשהוא לא לידי אני אף פעם לא ארגיש את זה.אבל כשהוא לידי אז לפעמים אני ארגיש את זה.אני כל הזמן שואלת את עצמי למה ההרגשה הזו באה ומה היא מנסה להגיד לי...בזמן האחרון הרגשתי שיש עליי יותר מדי עומס עם כל המחשבות והחששות האלה והחלטתי לעשות פסק זמן כדי לדעת ולהבין מה אני מרגישה..אני רוצה להיות החלטית לגביי הקשר שלי ולהיות שלמה איתו.גם אם יש לו חסרונות.גם לקשר וגם לחבר שלי.חשוב לציין כי התקשורת בנינו היא די מורכבת יש בנינו אהבה מאוד גדולה (אבל לפעמים אני שואלת את עצמי אם היא באמת האהבה שמתאימה לי ושאני רוצה)אבל.. הרבה פעמים אני מרגישה שהוא לא מבין אותי... את הבסיס מה הולך לי בראש, האמת אני לא בטוחה שזה בגללו.. יש לי קושי מסויים בהתבטאות וכשאני איתו הוא אפילו יותר מסובך... ופחות מובן.בקיצורעשיתי פסק זמן כדי לדעת באמת מה אני מרגישה וגם הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר להיות איתו ושאם אני לא אעש הפסקה זה רק יחמיר...בעיקרון אני אוהבת אותו נוראואני פוחדת פחד מוות לאבד אותו. הוא חשוב לי ויקר ליאבל פשוט עכשיו אחרי שעשיתי את הפסק זמן קשה לי לדעת מה להרגיש איך להתקדם מפה...אם להתגבר עליו לשכוח אותולנסות לפתור את זה (שזה מה שאני רוצה לעשות אבל צת פוחדת לשאול אותי שאלות קשות שיובילו אותי לפרידה)אני רוצה להיות איתו אבל אני לא מסוגלת להיות איתו ככה...אני מרגישה ממש מבולבלת ואבודת עצות...חשוב לציין שכל המחשבות האלה היו אובססיות ביותר ויש לי עבר של אובסססיות מסויימת (שקשורות להפרעות אכילה)אשמח אם תוכל לעזור לו.. באיך להיות שלמה עם החסרונות שלו ועם הקשר שלנו... תודה רבה

הי אלמונית...למען האמת אין לי הרבה מה להגיד ואני רק יכולה להזדהות איתך בתחושה, אני וחבר שלי שנה וחודשיים ביחד והתחלתי להרגיש ככה לפני חודשיים וזה מעיק עלי מאוד מאוד, כי לפעמים נראה לי שאנחנו לא מתאימים ושאני לא מספיק אוהבת אותו, ומהצד השני אני ממש לא רואה את עצמי לבד אני נכנסת ללחץ אטומי שלא אמצא מישהו שידאג לי ויפנק אותי כמוהו...אבל מה עושים, מה עושים כשלא מרגישים שלמים מבפנים?אגב כמעט כל מה שרשמת מאוד דומה להרגשה שלי יש.אשמח לקרוא תשובה שיתנו לך... ואם תצליחי להתגבר על זה אשמח גם כן לשמוע.

אלמונית,אני כל כך מזדהה אתך כי אני הרגשתי את אותו הדבר בדיוק!!! אומנם אין לי היסטוריה של אובססיות או מחשבות טורדניות, אבל אני בן אדם שחושב המון.הייתי עם חבר שלי שנתיים וחצי ורוב החברות שלנו הייתה מלווה במחשבות המגעילות האלה שבאות פתאום והורסות הכל, ומתגברת עליהן, ושוב הורסות.נפרדנו לפני שבוע. אני לא יודעת אם זה לטובה ואם זה המקרה שלך.סתם רציתי לשתף וזה מרגיש נעים שאני לא היחידה בעולם שהשתגעה ככה עם חבר שאהב אותה אהבת נפש וגם אני אהבתי אותו.

לאפרת ושירה שלוםאומנם זה נשמע קצת מגעיל להגיד..אבל צרת רבים היא חצי נחמהבאמת שבאמת עוזר לי לשמוע שאי לא היחידה שיש לה את המחשבות האלה... תמיד הרגשתי שאני מוזרה ושזה מוזר שיש לי אותם ואולי אם לפעמים אני מרגישה מועקה בגללו או מחשבות ותחושות לא טובות אז זה מראה שאני לא אוהבת אותו... באמת שעכשיו אנחנו בפסק זמן שאני לקחתי כדי להבין יותר את הדברים שאני מרגישה...אני מקווה מאוד שאני אעשה את ההחלטה הנכונה , והאמת שלחשוב על מהי התשובה הנכונה ממש קורע אותך מבפנים. כי האמת היא שאין תשובה נכונה.. ובכל אחד שתהיי איתו שום דבר לא יהיה מושלם...אני יכולה להגיד אישית על עצמי מאיך שאני מכירה אותי ואת ההיסטוריה שלי עם גברים.. שהמחשבות האלה לא באו בעקבות אי אהבה או משהו שקשור לזהאני אישה לא החלטית. אני פרפקציוניסטית (ומה שגיליתי בקשר הזה שזה לא רק לגביי) והחבר שלי הוא הקשר הראשון הרציני שלי ולפני יש רשימה די ארוכה של גברים שיצאתי איתם הכי הרבה חודשיים.. מה שהגיוני בעייני שחיפשתי אולי קצת תירוצים לעשות הפסקה עם הקשר כי פשוט הוא היה נראה לי ארוך וזה לא שלא רציתי פשוט לפעמים אתה מרגיש שיש דברים שכמה שהשכל שלך ירצה אותם הגוף שלך או היצרים, לא יודעת איך לקרוא להם הם לפענים חזקים מאיתנו... גם אם בפנים אהחהו לא רוצים אותם, ולפעמים להילחם (כמו שניסיתי) לא יעלים אותם... הם עדיין ישארו ,כנראה שצריך לתת להם לצאת...אבל בכלל בכלליות זה לא שהקשר שלי ושל חבר שלי הוא הקשר האידיאלי... ממש לא..היו לנו די הרבה בעיות תקשורת והבנה.. ויכול להיות שניסיתי להתעלם מהם כי פחדתי מאם הם יגידו לי שזה לא זה... האמת שצריך להתמודד עם הפחדים שלך... שום דבר לר יעלים אותם סתם ככה... כמו שאני רואה על עצמי שעכשיו אני מרגישה שהייתי חייבת לעשות הפסקה ובלי להבין בכלל למה.. פשוט חייבת....אני יודעת שהמחשבות לא באו סתם... ושהאישלמות לא באו סתם... אני יכולה גם לנחש מאיפה הם באו.. ואולי הם באו בצדק.. פשוט אני שואלת איזה שלאות לשאול את עצמי כדי לדעת מה לעשות האלהאיך לפתור אותם איך להיות שלמה... איך לא לתהות ולנסות כל הזמן לחפש תשובות לכל בעיה ותחושה לא נעימה...ושירה הייתי רוצה לדעת מה גרם לך להיפרד מחבר שלך... ואיך את מרגישה עם זה...

אלמונית יקרה,
מצד אחד, יש לך נטייה, כדברייך, למחשבות אובססיביות, שעלולות להביא אותך למקומות לא רצויים. מצד שני, את לא מבינה את עצמך עד הסוף, ולא את המחשבות הטורדניות שלך. המחשבות האלו שלך אומרות לך שהוא לא מתאים לך, ושאת לא יכולה לסבול אותו אפילו יום נוסף, אבל לפחות באופן הגלוי, זה שאת מציגה כלפי חוץ, את אומרת שאת "בעקרון" אוהבת אותו נורא. אבל אולי, בעצם, את בעיקר פוחדת פחד מוות לאבד אותו (שוב, אני מצטט אותך). לא פלא שאת ממש מבולבלת ואבודת עצות (שוב, ציטוט שלך).לא כתבת בת כמה את, אבל די ברור שאת זקוקה לאיזון. את מתנדנדת מהר מדי וחזק מדי בין צד אחד לאחר, במקום להחליט שזה בסדר גם להתלבט, עד שמחליטים. ייתכן שמה שמוביל אותך הוא בעיקר הפחדים שלך. חרדות לתדמית שלך, איתו או בלעדיו, אולי בעיני אחרים ואולי בעיני עצמך, ושל החרדות שלך להשאר לבד, שמא, חס וחלילה, לא תמצאי מישהו אחר אם תפרדי ממנו. את חייבת לעבוד על עצמך, לחזק את הבטחון העצמי שלך, ואת יכולת התקשורת שלך, איתו או בלעדיו. אני לא מכיר אותך מספיק, וייתכן שישנם דברים נוספים, אבל לפי מה שכתבת, אלו הם הדברים שעליהם היית צריכה לעבוד עם הפסיכולוגית שלך.

אלמונית יקרה,
קודם כל למען הסר ספק אני בת 21 והחבר שלי לשעבר (כמה קשה לכתוב זאת) מבוגר ממני בשלוש שנים.המחשבות לא הפסיקו, וטיפול פסיכולוגי של כמעט שנה (שאני עדיין ממשיכה ללכת אליו) כנראה הוציא ממני את הסיבות האמיתיות להרגשה הזאת.כל הזמן ניסיתי לחשוב שזה רק אני לא בסדר, ושזה בעיה שיש לי שאני חושבת הרבה, ושאני סתם מחפשת דברים להתעסק בהם. אבל לא. נמאס לי לחשוב שרק אני לא בסדר. זה גם לא הסתדר, כי גם שניסיתי להשלים עם העובדה שהמחשבות לא קשורות אליו אלא אלי, לא הסתיימו ההתלבטויות והייסורים.נכון, גם אני פרפקציוניסטית מאוד בקשר להכל, ונכון שלא הייתי בטוחה בעצמי וזה נהיה בסדר מבחינתי אחרי כמה זמן, ונכון שאני אחת שחושבת הרבה ומנתחת דברים. עדיין, היה לי איזשהו זיק של אמונה שאולי הקשר זה לא בדיוק מה שאני מחפשת. לא רציתי לחשוב כך, והדחקתי את זה וכמו שאמרתי ניסיתי "למצוא אשמים", העיקר לא לחשוב את הנורא מכל.פרידה.גם אם זה לא הוא ישירות גרם לי לחשוב ולהשתגע כך,משהו בי גרם לי לזה אבל זה לא היה מתעורר בלי הקשר. ואני לא רוצה להמשיך לחיות ככה. אני באמת סבלתי.חוץ מזה אני גם הרגשתי שאני קצת לא רואה עולם, וקצת צעירה לקשר רציני אבל הדחקתי את הדברים האלה עד הסוף...עד רגע לפני הפרידה.אחרי הפרידה אני עצובה. זה בא בגלים. לפעמים מתגברת, לפעמים בקרשים. דיברתי איתו פעמיים וזה היה לי מאוד קשה. לא נדבר יותר בזמן הקרוב. ממש שברתי לו את הלב. אבל אין מה לעשות! אני חייבת שיהיה לי אכפת מעצמי!!מקווה שעניינתי אותך או עזרתי לך,שירה.