בלבול בזוגיות: מה עושים?

שתי בעיות דומות משתי חברות.אני נמצאת עם מישהו כבר הרבה זמן ובזמן האחרון אני מרגישה שאני צריכה הפסקה. זה לא שאני לא אוהבת אותו, זה פשוט שאני צריכה קצת זמן לעצמי וקצת הפסקה מהכל אבל אני לא מסוגלת לעזוב אותו כי אני אוהבת אותו כל כך שיש לי רגשות אשם רק מהמחשבות שיש לי על הפסקה. אני לא רוצה להכאיב לו אם אני אדבר איתו כי אני לא רוצה שהוא יפגע ואני רק רוצה שיהיה לו טוב, גם אם לא נהיה ביחד אני רוצה להישאר קרובה אליו שיספר לי מה עובר עליו ואני אהיה שם בשבילו כי אני פשוט אוהבת אותו, אבל חסרה לי משיכה אליו מבחינה פיזית ונפשית ואני מרגישה שאני צריכה זמן להיות קצת לבד, גם אם זה לא אומר שנפרד סופית רק הפסקה.אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה כי אני לא רוצה להכאיב לו ולהיפרד ממנו זה בכלל משהו שאני לא יכולה לעשות ובזמן האחרון אני רק מחכה שהוא ירגיש אותו דבר ושהוא יציע משהו כזה כדי שלא יפגע ממני ושירגיש שזה בסדר ההפסקה.זה שאני רוצה הפסקה זה לא אומר שאני לא אוהבת אותו אבל אני עוד צעירה וקשה לי עם זה, אבל יותר מהכל אני רוצה שיהיה מאושר לפעמים יותר מכמה שאני רוצה להיות מאושרת, אבל זה קשה לי עם המצב ואני בכל זאת רוצה פתרון. אני שמחה איתו וטוב לי איתו כי אני אוהבת אותו אבל משהו חסר לי, ואני לא מאושרת עד הסוף.אני אוהבת אותו וכל הזמן אני רק רוצה להיות איתו כשיש לי מחשבות כאלה ולהגיד לו שאני אוהבת אותו כי אני באמת אוהבת אותו... אבל יש לי רגשות אשם כאילו אני משקרת לו, יש לי רגשות אשם כאילו כל פעם שאני אומרת "אני אוהבת אותך" זה שקר למרות שזה לא, אבל אני מרגישה רע כי זה לא מראה לו מה באמת אני מרגישה. אני בוכה בגלל ההרגשה הזאת ורע לי וזה אוכל אותי. מצד אחד אני רוצה להיות איתו כי יש לי רגשות חזקים כלפיו ומצד שני אני רוצה הפסקה, אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני רוצה כי אני בעצמי לא יודעת, אבל זה כאילו שאני רוצה לעצור את הזמן וללכת מהכל ולעשות דברים בשביל עצמי ולהיות לבד ואז לחזור אליו ושאף אחד לא יפגע.מה אני יכולה לעשות?תודה מראש על ההקשבה____________________________________________________יש לי בעיה דומה, אני בקשר עם החבר שלי כבר כמה זמן, לפני זה לא נכנסתי לקשר "מחייב" כי אני לא אהבתי את הרעיון של זה וגם לא יצא לי להתאהב ממש. ועכשיו אני בקשר עם החבר שלי, הוא אוהב אותי, אפילו מאוד, אבל אני מרגישה שבחודשים האחרונים כלום לא זז, אפילו הרגש נעלם, אין כאילו אהבה, הכל שגרתי וסתמי.למרות שכשאני אצלו טוב לי, זה כייף וזה, אבל אני לא מרגישה משיכה אליו, אני אוהבת אותו אבל לא כמו שאוהבים חבר, אני לא רוצה להיפרד כי הוא אוהב אותי, אני לא רוצה לפגוע בו, כי הוא חשוב לי. אני ממש לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שגם אם ניפרד לא נהיה ידידים והוא בנאדם ניפלא והוא אשכרה טוב, ודואג ואוהב באמת, אני מרגישה ילדה מקולקל, אני לא מצליחה לאהוב אותו כמו שהיה בהתחלה , נתתי כמה חודשים של תווקה שאולי הכל יחזור, ויהיה כמו בהתחלה עם המשיכה והרגשת, ואולי לא אותה רמה כמו אז, אבל לפחות שזה יהיה קיים.אני לא יודעת מה אני רוצה, אני לא יודעת איזה פיתרון קיים, אני יודעת שאני לא אוהבת אותו אבל זה לא שאני לא..... כי כן קיים עוד משהו קטן.... אני לא יודעת אם לקרוא לזה משיכה או אהבה, כי אני הרי עדיין איתו, כי טוב לי גם, אבל אני לא מאושרת....תודה מראש... :)

בקשר לבעיה הראשונה, כשאמרתי המון זמן התכוונתי יחסית למישהי בגילי כי אני מאוד צעירה ומתחת לגיל 18.

צימי יקרה,
אתן בעצם אומרות שאתן די מבולבלות. כי היה משהו שהתחיל, שהרגשתן אהבה בעוצמה יותר או פחות גדולה, ושעכשיו כבר לא. שאומר שאתן לא בהכרח רואות בבני זוגכן פוטנציאל לכל החיים, ואולי גם רוצות "לנסות עוד". אחרי הכל, אתן בתחילת דרככן הזוגית, ואתן רוצות לדעת מה שיש בעולם, ואם הוא צופן לכן אהבה גדולה יותר. זה לגיטימי, והזכות הזו חשובה לא פחות מהרצון שלא לפגוע בבן הזוג. ככה זה כאשר בוחרים (כי אז אתן מאכזבות את כל הבנים שבעולם, כי פתאום אתן כבר לא פנויות), או כאשר בוחרים שלא (ואז אתן מאכזבות רק גבר אחד).

אבל מה אם מפחדים מזה ולא רוצים לאבד את הבנאדם? ומה עם המחשבה שתפגע במישהו שכל כך אוהבים היא קשה מידי? אני חושבת שאולי אני כן רוצה להיות איתו לעוד הרבה זמן, רק כרגע אני צריכה רק זמן.
אני באמת מבולבלת ואני מרגישה כאילו זה מבוי סתום ומה שאפשר זה רק לחכות, יכול להיות שזה גם פתרון?

ראשונה יקרה,
אבל כך זה כשבוחרים. כשאת עושה בחירה במשהו אחד, את מאבדת משהו אחר. אי אפשר להשיג את הכל ביחד. זה מאד חבל, אבל זו מציאות החיים, שאי אפשר להימנע ממנה. ומצד שני, לפעמים לא חייבים להחליט מייד. כך שאם לא מתאים לך עכשיו, קחי את הזמן עד שמה שלא תחליטי ירגיש לך נכון יותר.אני מפנה אותך גם לטיפ מהאתר שלי הנוגע לתהליך קבלת החלטות.