בכי בזוגיות: מה עושים?

אני נשואה כבר שנה עם עליות ומורדות, כמו כל זוג אך דבר אחד אני לא מצליחה להבין ולקבל: איך בעלי יכול לראות אותי בוכה במשך חצי שעה, לילה ולא לגשת אלי . גם אם הוא צודק או לא במריבה שקדמה לזה, אני לא יכולה להבין איך בעל שאוהב את אשתו מתנהג בצורה כזאת, כמה אפשר להיות אדיש לכאב של אישתך?! לבכי לכאב נפשי וגופני. לפעמים נדמה לי שזהו אני כמה ומפרקת את הכל אני לא יכולה לסבול את חוסר היחס שלו חוסר התמיכה בי- אני כיום מנסה להכנס להריון . זה לא כ"כ הולך בדרכים רגילות אני צריכה להיות במעקבים ועד שסוף סוף לא פיספסתי את הביוץ אני שוב כנראה לא בהריון(בגלל צנעת הפרט אני לא יפרט) התקשרתי איליו כדי לקבל תמיכה פרצתי בבכי כי זה ממש כואב. הוא דיבר איתי דקה והיה חייב לחזור לעבודה חיכיתי להפסקה שלו בכליון עיינים אבל במקום לנצל אותה כדי לעודד אותי ולתמוך בי בזמן כזה הוא יצא לאכול עם החברה מה שהשאיר לנו שתי דקות של שיחה. (במקום לפחות חצי שעה אחרי שהורדתי חצי שעה של ארוחה במקום העבודה) . אני מרגישה שהסדר עדיפות שלו שגוי הוא עדין חושב שהוא רווק שאין לו אחריות כלפי אף אחד שאם בא לו עכשיו לצאת בזמן היחיד שלו לדבר איתי אז הוא יוצא וכך הוא בפרוש אומר את זה. וכאשר הוא חושב שהוא צודק לא מזיז לו אם אני יבכה אני מצידו יכולה למות לצאת לשעות מהבית והוא לא ידאג.מה לעשות???? האם הוא בכלל אוהב אותי???? כי שהכל בסדר אז הוא מרעיף המון חום והאהבה.אשמח לתשובה מהירה.

שירוש יקרה,
הוא כנראה אוהב אותך, אבל כמו שאת רואה, זה בערבון מוגבל, כלומר, כל עוד את לא מגבילה אותו. יכול להיות שהוא חושש שהבכי שלך זו מניפולציה, ויכול להיות שהוא חושש שאם ייענה לך, ויראה אמפתיה, ושהוא מבין אותך, הוא יצטרך בלית ברירה גם לבלות איתך יותר זמן. כרגע הוא חרד לחופש שלו, והבכי שלך עומד בדרכו למנות החופש שלו. אז הוא מתעלם.אפשרות לגמרי סבירה אחרת היא שכאשר הוא לא מרגיש שהוא יכול לעזור לך באופן מעשי, כי מה שהוא לא יעשה הכאב שלך יישאר, אז הוא מעדיף להתעלם, כדי להקטין את התסכול שלו, ואולי אפילו את הכאב שהוא מרגיש כשלך כואב. ובהחלט יכול להיות שהוא לא מבין שכל מה שהוא צריך כדי לעזור לך, זה רק להיות לצידך ולהיות כתף. זו טעות נפוצה, גברית בעיקרה.אם האפשרות השניה נראית לך יותר, דברי איתו. מצאי זמן שבו הוא פנוי להקשיב, ונסי להסביר לו שכאשר כואב לך את זקוקה לתמיכה, לא לשום דבר נוסף. למישהו שאת יכולה להניח עליו את הראש ולבכות, או להתרפק עליו, ומישהו שיחבק אותך חזק. שאת מבינה שהוא לא יכול לפתור לך את הבעיה, ושאת אפילו לא רוצה שיפתרו את הבעיה, אבל שאת זקוקה לקשר שלך איתו, ולהבין שהוא איתך באש ובמים, וגם הוא לא מצליח לעשות משהו כדי לפתור את הבעיה (אבל כן להקל עלייך).אם האפשרות הראשונה נכונה יותר, אני יודע שזה קשה, ואולי אפילו נשמע אכזרי משהו, אבל אומר את זה בכל זאת: נסי להתגבר על הבכי שלך. לא עושה רושם שהבכי שלך עזר, ואולי כדאי שתנסי להתגבר עליו ולפעול בדרכים אחרות שאולי יעבדו טוב יותר. הסבירי לו באופן פחות רגשני ויותר ענייני את הצרכים שלך הנוגעים לו, ואתהצרכים שלך הנגעים לעצמך בלבד. יכול להיות שיהיה לו קל יותר אם תדברי איתו בדרך של משא ומתן שקול ורגוע על מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת איתו.

ראשית כל תודה על תשובתך.אני מעדיפה לחשוב שהאפשרות השניה היא הנכונה , אך אינני יכולה להיות בטוחה ב100% .המחשבה הראשונה שעולה אחרי התיחסות כזאת זה שבעלי לא אוהב אותי או לא אוהב אותי מספיק. שהוא מרוכז כ"כ בעצמו שלא איכפת לו מימני , אבל בימים רגילים שאנחנו מסתדרים והכל בסדר הוא כן מחבק ואוהב אז אני נורא מבולבלת....לגבי האפשרות השניה כן נראה לי ששיש בה המון .הוא לו יודע איך להתמודד, זאת לא פעם ראשונה מאז שהתחתנו אני מרגישה שבכל דבר רגשי הוא לא תומך, לא מבין... בעזרה בבית הוא אחלה בעל עוזר, ומעניק.אתמול שהוא חזר מהעבודה ניסיתי לדבר איתו בצורה בוגרת ורצינית ללא דמעות, אך לא היה נראה שהוא ממש מבין.הוא חושב שאני שוכחת את כל מה שהוא עושה למעני שאני אומרת לו שהוא פגע בי ולא עוזר שאני אומרת לו שזה לא נכון. הוא חושב שאם הוא אמר לי משפט פוגע והוא בא לחבק אותי ואני מפנה לו את גבי כי יש בי כעס באותה שניה אז זהו זה מקנה לו את האפשרות להתעלם מימני לחלוטין ולא איכפת לו איפה אני, אם אני בוכה והוא מצידו אומר שאם שוב הוא ירגיש שאני לא מקבלת ישר את הפניה שלו אלי הוא יחזור על ההתנהגות הזאת שוב (במקרה של אתמול לא דחיתי אותו הוא פשוט לא התייחס בלי שום קשר)הוא גם לא מבין מה דחיפות העניין שלי לדבר איתו מבחינתו זה דבר שיכול לחכות. הוא לא מרגיש בלב את הכאב שלי הוא יכול להינות ולכייף גם שלי עצוב , שאני יודעת שדבר מה מעיק עליו אני לא מסוגלת לתפקד , אין לי תיאבון וכואב לי בלב כי מבחינתי הוא החצי השני שלי , בעלי לא חש כך וזה מה שמעורר אצלי את הפחד שאולי הוא לא אוהב אותי מספיק ואולי אני לא בשבילו.ניסיתי להסביר לו שאין יותר לבד זה שנינו ביחד , הוא לא יכול לנתק אותי מחייו , ממחשבותיו מתי שמתחשק לו, כפי הנראה הוא התחיל להבין אבל קשה לו לבצע.לי קשה עם הידיעה הזאת שהוא לא חש שעצוב לו, שעצוב לי אין לי מושג איך להתמודד עם זה -אשמח לקבל עצהבתקווה לימים יפים יותר....

שירוש יקרה,
בן זוגך ככל הנראה מרוכז יותר בעצמו מאשר בך. אלא שזהו סימפטום למשהו, והשאלה למה. האם יכול להיות שהוא מרגיש שגם לו קשה? האם יכול להיות שגם הוא מרגיש שאת לא מבינה אותו ואת הצרכים שלו? האם יכול להיות שמרוב זה שקשה לך, את באמת לא פתוחה להבין אותו, כי הקשיים שלו נראים לך מגומדים וזעירים לעומת אלה שלך?אני שואל את כל אלה, כי כאשר אחד מהצדדים מרגיש שהוא סובל, או שקשה לו, והצד השני לא מבין את הקשיים והצרכים, הוא נאטם לקשיים ולצרכים של הצד השני. התוצאה היא ניתוק הדדי. לעומת זאת, כאשר צד אחד מגלה אמפתיה, ומתייחס לצד השני, קל יותר לצד השני להחזיר אמפתיה והבנות. לא תמיד הוא עושה את זה בקלות, וזה באמת תלוי ביכולת האמפתיה והרגישות שלו, אבל לפחות הנכונות תהיה טובה יותר. וכאשר יש נכונות, יש אפשרות בהדרגה ובסבלנות, גם להגיע אל תובנות טובות יותר של הצד השני לרגישויות שלך.

הדבר האחרון שאפשר להגיד על היחס שלי כלפי בעלי זה שאני לא מבינה אותו או לא תומכת בו.ההפך הוא הנכון במהלך השנה בה אנחנו נשואים, היו לו כמה בעיות שאני תמכתי ואף יותר...עם ההורים שלו(הוא חוזר בתשובה וההורים שלו לא קיבלו את זה בהתחלה) ואני עם כל זה שנפגעתי מהמקרה דחפתי אותו להגיע להבנה איתם , חברים שרק לא מזמן הוא השלים איתם -אחרי שאני יזמתי את המפגשים ואת השיחה הראשונה, היו לו בעיות בעבודה - בזכות זה שתמכתי בו ועודדתי אותו הוא היום במקום מכובד , למד והתקדם...אז אולי כן אני לא האישה המושלמת אבל :לתמוך, לעזור, להבין, ולחוות את הכאב שלו - את זה אי אפשר להגיד שאני לא עושה.אני לא באה כאן כנפגעת מדבריך אלה חשוב לי שתבין שזאת לא הבעיה.הוא מצידו יודע שאני מאוד תומכת בו, אבל אומר שהוא לא יודע לתמוך בי כנראה.ועדין אשמח אם תענה לי על שאלתי מהפעם הקודמת: איך הגיוני שבעל שאוהב כ"כ לא מרגיש בליבו שלי כואב????זה מתסכל וכואב.שבת שלום , ותודה על הקשבתך ועצותיך

שירוש יקרה,
קראתי את מה שכתבת, והסברת באריכות שאת מבינה אותו ותומכת בו. אין לי ספק שכך את רואה זאת. השאלה שלי היתה אםהוארואה עצמו במצוקות ובלחץ, ואםהואחושב שאת לא מבינה אותו. על כך, פרט לכך שכתבת שהוא יודע שאת מאד תומכת בו, לא הרחבת. התהייה שלי על מה שעובר בראשו, נשארה בעינה, מהסיבה שכבר כתבתי: האגוצנטריות שלו היא רק סימפטום למשהו, והשאלה "סימפטום לְמה?" היא שאלה קריטית שעליה את צריכה לחפש תשובה: מה גורם לאותה אגוצנטריות שלו? האם הלחץ שהוא חש וחי בו? האם התחושה שלו שאולי את לא מספיק איתו? האם הפחד מלהשקיע רגשית בךי כאשר קשה גם לו? האם הפחד להתקרב יותר מדי? ואולי חוסר יכולת לגלות אמפתיה, כי כך הוא גדל? זו השאלה שתצטרכי לחפש לה תשובה, ואם לא תדעי לעשות זאת לבד, תצטרכי לחפש אולי ייעוץ מקצועי שיעזור לך למצוא אותה כדי ליצור הבנה הדדית טובה יותר.