ביקורת פסיבית בזוגיות

בעלי נהדר, לא בא אליי אף פעם בטענות. הבעיה היא שזה מה שמעצבן בו. הוא פסיבי. אם אני לא אגיד לו שנראה לי שמשהו מעצבן אותו. הוא לא יגיד כלום. הבעיה היא שכשאני כן מעלה את הנושא הוא נעלב כל כך ממה שאני אומרת לו ומכל ביקורת שאני מעלה ולוקח לנו ימים שלמים להתגבר על זה. כרגע הוא אמור לחפש עבודה לאחר שסיים את לימודיו האקדמאיים אך הוא משקיע כבר שנה מינימום מאמצים ומעדיף לנגן. נראה שמפריע לו שאני מתערבת. מה לעשות, אלו גם החיים שלי!

בילי יקרה,
לא סיפרת בני כמה אתם, לא סיפרת אם יש לכם ילדים, לא סיפרת כמה זמן אתם נשואים. כל אלה הם חשובים בהבנת הצרכים המיידיים והאילוצים שלכם, לעומת טקטיקות מקצועיות של לקיחת סיכונים כדי להגיע להשגים בדברים שהוא אוהב. אמרת שהוא משקיע מינימום בחיפוש עבודה, ובמקום זה מנגן. לא ברור אם הנגינה הזו היא מעופפות גרידא ובריחה, או שהוא באמת רוצה להגשים חלום מקצועי ולהצליח בנגינה. אלו הם שני דברים שונים לחלוטין. אם זה החלום שלו, ואם יש לכם זמן מבחינת ההמחוייבות שלכם והגיל, הרי זה משהו שהוא ממילא היה עושה לו היה חי לבד. את לא רוצה לכבות בו את החלום להצלחה בתחום שחשוב לו מאד, אלא אם האילוצים מחייבים זאת. ואם את רוצה, כאשר האילוצים אינם מחייבים זאת, יתכן שאת רוצה זאת כדי לדעת שהוא מחוייב לזוגיות ולבניה כלכלית עתידית נטולת סיכונים, כדי לוודא שיש לך עתיד בטוח. נסי לראות את מידת החשיבות של העניין לבן זוגך, וקחי בחשבון שגם האושר שלו חשוב לעתיד הזוגיות שלכם.ולגבי הפסיביות ביחסים שביניכם: לפעמים נשים מרגישות שחסר להן בעל שישים אותן במקום, ושידרוש את מה שהוא חושב שמגיע לו. לעומת זאת, רבות אחרות סובלות מעודף דומיננטיות של הגבר שלהן, ששולט או מנסה לשלוט בכל פעולה קטנה שהן עושות. כאשר את מבקרת אותו, את מכניסה אותו למלכוד: אם הוא לא יעשה דבר, הוא מרגיש לא טוב עם עצמו, כי הוא פסיבי ואת שולטת בו. אם הוא יחליט לקחת את עצמו בידיים, הוא הרי עושה זאת רק משום שאת אומרת לו לעשות את זה, וגם אז את שולטת בו. לכן, במקום לבקר, הציעי לו פתרונות, אבל ללא שיפוט וללא ציפיה לכך שיעשה את מה שאת מציעה לו. תני לו את הכבוד וההערכה להחליט מה שהוא חושב שמתאים לו, למדי לקבל את ההחלטות שלו, והוא ילמד לקחת אחריות.במילים אחרות: הרבה מאופי היחסים ביניכם יכול להיות תלוי בך, ואת יכולה לשנות אותם ובתנאי שתדעי להשתנות בעצמך.

אנחנו בני 32. נשואים+3 ילדים. הגדולה בת 5 וחצי. בעלי למד מוסיקה במשך 3 שנים. לאחר מכן עשה הפסקה של שנה בזמן שכבר נישאנו על מנת לעסוק במוסיקה ולחפש תעסוקה. באופן לא כל כך מפתיע הוא לא מצא כלום. למרות שרצה. הוא פשוט לא מעיז לעשות NETWORKING ומצפה שהעבודה תגיע אליו.לאחר מכן למד מקצוע אחר במשך 4 שנים על מנת שתהיה לנו פרנסה. כבר שנה מאז שסיים את הלימודים (תקופה שהיתה סיוטית גם לו ובעיקר לנו) ואני כבר מצפה שתהיה לו עבודה קבועה, שעות קבועות, משכורת קבועה. ציפיתי לראות את האור בקצה המנהרה אך הוא רק מתרחק... אנחנו מתקיימים בסדר רק בזכות זה שהוריו משלמים לנו את שכר הדירה. אין לנו שום סיכוי למשכנתא, אין כסף לחוגים לנו ולילדים. בעלי מבין את העניין אך מאיזושהי סיבה מחכה שאני אשלח לו קורות חיים ואני אפעיל את קשריי המעטים. הוא יודע והפנים שאין שום סיכוי שנתקיים מהמוסיקה אך אני מרגישה שהוא עצוב שעליו לעזוב את התחום.(אגב, יש סיכוי שיוכל לשלב בין התחומים) בינתיים אני לא יודעת מה כן לומר ומה לא לומר והאם בכלל להתערב או לתת לו להתבשל במיץ שלו קצת... אני לא רוצה לכבות את מה שהוא אוהב אלא רק שישים את זה על אש קטנה בינתיים. הבעיה היא שכרגע, בבקרים שהוא בבית הוא מנגן ולא מחפש עבודה .

בילי יקרה,
זה שיש לכם שלושה ילדים, כמובן משפיע על התמונה, כי היכולת שלו להמר, מבחינה מקצועית, מוגבלת. אם תתני לו להתבשל במיץ שלו עוד קצת, אולי הוא יגיע להחלטה לעזוב תחום לא מצליח בעצמו, ויהיה איתה קצת יותר שלם.אני מבין שיש לו קושי לשווק את עצמו, הן במוזיקה והן במקצוע החדש שרכש. חזקי אותו בהבט הזה, עודדי אותו ותני לו הדרכה, אבל אם את עוסקת בפרנסה בנפרד, נסי להעביר את האחריות למשלוח קורות החיים שלו ולחיפוש עבודה שלו אליו, אם תוכלי לעשות זאת בצורה יפה, אלא אם הוא לוקח, בתמורה, אחריות על תחומים אחרים במשפחה. ואולי כדאי בכלל לעשות חלוקה כזאת, אם את טובה ממנו בשיווק: שאת תעשי בשבילו את העבודה הזו, והוא יעשה, בתמורה, חלקים נרחבים מעבודת הבית. זו נקראת לא רק חלוקת תפקידים נכונה, אלא גם ניצול יעיל יותר של תכונות שונות של השותפים.

תודה על התשובות. לגבי שיווק, אין לי יכול יותר טובה משלו והוא לא כל כך אוהב את הדחפנות שלי. חוץ מזה שכשאתה מנסה להתקבל לעבודה זה מגוחך שאשתך תתקשר ותשאל אם יש משהו לבעלה הביישן, או שאני אתקשר לחבריו בהיי טק. אני רק מחכה שתגיע אליו עבודה כי הכל הפך להיות כל כך משעמם וחסר תכלית. כל היום יושבים ונמרחים עם הילדים, אין לנו חברה. לי אין הרבה חברים ולו יש חברים רבים מהעבר שאינו יוצר עמם קשר. כל כך משעמם לי עד שאני יוזמת דיונים/ ויכוחים. כמובן שתמיד הוא יוצא הנפגע. תמיד הא כל כך בהלם שבאתי אליו בטענות ואחר כך עוברים ימים רבים עד שהוא יוצא מהדיכאון ועושה הכל יותר מידיי.

בילי יקרה,
אם אין לך יכולת שיווק טובה משלו, השאירי לו את האחריות. כי לפעמים הלחץ שלך גורם לו לרצות לקחת עצמאות על-ידי הורדת עשייה דווקא. אולי במקום לחפש משהו שהוא יעשה, חפשי משהו שיהיה לך לעשות, כדי שלא תריבי איתו מתוך שעמום. כמו שאת מבינה בעצמך, את בונה קירות ביניכם עם כל ויכוח כזה, והקירות רק ילכו ויגבהו אם תמשיכו כך. נסי להרגיע את הלחץ שלך עליו על-ידי מציאת תחליפים לך, וסמכי עליו שהוא ייקח אחריות מתישהו. והרי ממילא, לפי התאור שלך, את מזיקה בלחץ שלך יותר מאשר מועילה.