ביקורת על בן זוג: מה עומד מאחוריה?

היי,
אני קצת מודאגת.
אני במערכת יחסים עם בחור מדהים עם מעלות רבות וכישורים רבים,
בחור שאני אוהבת מאוד ורואה את היחסים איתו מתקדמים עד לחתונה וילדים.
אבל יש נושא שחוזר על עצמו הרבה פעמים ומפריע לבן הזוג, שבא מהצד שלי.
יש בינינו פערים ״חינוכיים״ אם אפשר לקרוא לזה כך, והרבה פעמים הוא מרגיש
ביקורת שמופנית אליו מצידי, שמגיעה לרוב מחינוך שגדלתי עליו.
הוא מקבל, וזה נכון, הרבה פעמים הערות על התנהגויות ילדותיות שהוא עושה,
או בכללי דמות גברית שהוא לא ממלא והייתי רוצה שימלא.
יכול להיות שזה מגיע מאיזושהי פנטזיה לא הגיונית שאני חיה בה, ש-״גברים לא צריכים
לבכות״ או שהוא רגיש מידי, או מתנהג מגוחך בסיטואציות מסוימות.
שוב, אני אוהבת אותו. אין פה עניין של חוסר התאמה או עניין לפרידה,
אלא רצון חזק של שנינו להתגבר מעל המכשול הזה.
שנינו בעלי דעות משותפות, נושאי שיחה משותפים, הומור משותף, תכונות אופי
משותפות ,ובכללי, עניין לנהל את המשך החיים שלנו בצורה מאוד דומה.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לא מקשיבה או מאבדת סבלנות כשהוא משוחח
איתי על נושאים מסוימים, לאו דווקא כי הם לא מעניינים, אלא כי אני מרגישה בנוח
או תופסת אותו כמובן מאליו, ועושה דברים אחרים תוך כדי,כך שהוא נאלץ לחזור על דבריו.
אני מבקרת אותו הרבה פעמים על צורת הדיבור שלו ועל סגנון שלא מתאים למה שאני חושבת שההורים שלי יקבלו. לא בטוחה אם זה קשור להורים או אליי עדיין.
אנחנו מעל שנה ביחד, ולא פגשנו את ההורים אחד של השניה- מאמינה שזה לוקח חלק
גדול מחוסר הביטחון שלו.
אני כן נותנת לו פידבקים חיוביים ובכללי דואגת להראות אהבה, אבל אני כן בנאדם
שבא מחינוך קשה יותר, לכן גם אם אני טועה ויודעת את זה, ההתנצלות שלי מאוד קרה.
השאלה שלי פה בעצם, זה איך אני משנה את התפיסה שלי כדי שמערכת היחסים הזו
לא תדרדר לטימיון? האם הבעיה אצלי? או שיש פה משהו שהוא מעבר?
נורא בעיניי שבן הזוג שלי, ישאר כאוב בגלל שהוא ירגיש תמיד שהוא לא מספיק טוב
עבורי ולא מספק לי את מה שאני צריכה - כשאני בעצמי לא יודעת בכלל אם אני מציאותית
בדרישות שלי ממנו.

שלינקה יקרה,
אני קורא במכתבך שתי עובדות חשובות, שיתכן שהן קשורות זו לזו. האחת היא אבדן הסבלנות שלך כלפיו. אני לא בטוח שזה משום שאת "מרגישה בנוח" או "תופסת אותו כמובן מאליו", כי זה בסדר גמור להרגיש בנוח. זה עדיין לא הופך אותך אוטומטית לביקורתית. זה משהו שאת חושבת ומרגישה, "ולא פוחדת" לומר. במילים אחרות, זו עדיין הביקורתיות שלך כלפיו, ולא העובדה שאת מרגישה בנוח מדי. אני חושב שאת אומרת לעצמך שאם היית פחות בטוחה בעצמך, לא היית מבטאת את הביקורת, אבל זה לא אומר שלא היית ביקורתית.העובדה השניה הקשורה לזה, כך אני מרגיש, היא העובדה שכבר חלפה שנה ועדיין לא היצגת אותו בפני הורייך. אם אני מחבר את שני הדברים, יתכן שאת רואה את בן זוגך "בעיניים" של הורייך, ומכאן הביקורת שלך כלפיו, ומכאן שקשה לך לקבל אותו כפי שהוא. אולי בכלל לא בגלל שהוא לא מספיק טוב עבורך, אלא משום שאת חוששת שהוא לא יהיה מספיק טוב עבור הורייך. מה שיתכן שאומר שיתכן שאת מאד חוששת מכך שהורייך לא סומכים על הבחירות שלך, ולכן חוששת שאם תהיה להם ביקורת כלפיו, היא בעצם ביקורת כלפייך וכלפי הבחירות שאת עושה. יתכן מאד שכאן הקושי שלך – לקבל את עצמך ואת הבחירות שלךלמרות שהורייך לא יסכימו איתך. אז הם לא יסכימו... האם זה אומר שהם ינתקו את הקשר איתך? או אולי זה אומר שתצטרכי להתעמת איתם וזה קשה לך? האם כל הסיפור הוא יותר הקשר שלך עם הורייך, מאשר הקשר שלך עם בן הזוג שלך, שאת אוהבת מאד, רואה אתכם מתחתנים ומביאים ילדים ביחד, וחושבת שהוא מדהים ועם מעלות רבות וכישורים רבים – וכל זה ציטוט ממך. האם את נעה ונדה בין מה שאת חושבת עליו לבין מה שאת חושבת שהורייך יחשבו עליו? האם את אולי נעה ונדה בין מה שאת חושבת עליו לבין מה שאת חושבת שהורייך יחשבו עלייך?אני לא באמת יודע. אני יכול לנחש על סמך מה שאת כותבת ועל סמך הנסיון שלי. זה משהו חשוב לבדוק עם עצמך, ואולי משהו חשוב לעבד עם עצמך כדי לחיות חיים שתהיי שלמה איתם יותר, כי זהו מרכיב חשוב של האושר העתידי שלך – ההשלמה עם מה שיש כאשר הוא טוב, גם אם הוא לא מושלם.

היי שוב,
קשה לי לשים את האצבע אם זו אני או ההורים שלי.
אבל הדברים שאמרת נכונים. המילה ״נוחות״ או ״לקחת מובן מאליו״
הם כנראה באמת סתם תירוץ או מילה יפה, אבל לא קשורים לזה
שאני בכל מקרה ביקורתית לכאן או לכאן.
ובכל זאת, קשה לי שאני מתעצבנת כל כך הרבה מדברים שהוא אומר
או סגנון הדיבור שלו, ואני פוגעת בו כשאני עושה את זה.
מצד שני, לא כל כך נחמד לי ״ללכת על ביצים״ כל הזמן כדי לשלוט על
הדברים שאני אומרת או שמעצבנים אותי רק כדי שלא יפגע.
ודיברנו על הדברים האלה ושוחחנו ולא נדמה שיש הבנה לגביי מה באמת
מפריע לי, כי הוא מאוד משתדל לנסות ״לרצות״ למרות שזו לא הכוונה שלי.
ואי אפשר לבקש מבנאדם לשנות את עצמו הרי.
מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב שלנו? כי חושבים עם עצמי עשיתי
ולא הגעתי ממש לתובנות :(

שלינקה יקרה,
נדמה לי שבין השורות את אומרת גם: "כשאני מתעצבנת, אני לא רוצה שהוא יפגע, ואני רוצה שהוא ילמד לעשות את מה שאני רוצה." ואולי גם "ושלא יפריע לי להתעצבן, כי מעצבן אותי שהוא לא עושה את מה שאני רוצה, וזה קורה שוב ושוב". העובדה שאת אומרת, במקביל, שהוא "מאד משתדל 'לרצות' אותך למרות שזו לא הכוונה שלך", אומרת לי שיש לך רגשי אשם בעניין הזה, כי לא היית רוצה לכפות עליו משהו שהוא לא רוצה. ולכן, בעצם, אולי הכי היית רוצה שהוא יעשה את מה שאת רוצה כי הוא ירצה לעשות את הדברים האלה, ושלא יהיו לו רצונות אחרים, כך שמה שאת רוצה יתממש ללא שתרגישי אשמה.התוצאה של כל המחשבות והרגשות האלה שלך, שלפעמים הם מנוגדים, היא לא פשוטה. אני חושב שיש כאן שני פתרונות אפשריים. האחד הוא שהוא ילמד את מה שאת רוצה ויעבור שינוי משמעותי גם כדי לדעת מה את רוצה מבלי שתגידי לו, וגם שישמח בזה, או שאת תלמדי להתמודד עם אכזבות, ועם חיים עם איש שהוא קצת אחר ממך. אולי בגלל הדברים הטובים שיש בו ואולי בגלל שיהיה קשה מאד למצוא מישהו שרוצה כל הזמן בדיוק את אותם הדברים.אני חושב שאת מחפשת את הדרך, ואת נאבקת בו ובעצמך, אבל עוד לא הגדרת לעצמך את הפיתרון הטוב. אף פיתרון אינו פשוט ונוח. ואולי זה הדבר שהכי קשה לקבל, שהחיים עבורך הם סוג של מאבק שמטרתו העיקרית היא אולי שלא להתאכזב, ואולי גם שלא להיפגע, ושזו מטרה שאי אפשר להשיג. לא בשלמות.

הדברים שאתה אומר מאוד מדויקים ונכונים, אפשר לומר שקלעת בול.
הצגת לי גם נקודות למחשבה שלדעתי חשוב שאשקוד עליהן.
רוצה לומר לך - תודה רבה מכל הלב! וחג שמח :)