ביקורת על בחירת גברים: מהיכן מתחילים?

אני גרושה כבר 12 שנים רוב שנות גירושיי חיפשתי בן זוג וכל פעם זה היה פגישה אחת או שבועיים קשרים קצרים אני מאוד מאוכזבת מהגרושיםאני נמצאת כבר הרבה זמן באתרי הכרויות אני רואה שם את אותם גברים ואני מתאכזבתאני לא מסוגלת יותר עם הריקנות הזו אין לי עם מי לצאת אפילו לסרטאני לא אוהבת חברות גרושות כי אי אפשר לסמוך עליהםרוב הפגישות שהיו לי היו לכמה דקות הרגשתי שבאים לראות את הסחורה וללכתאני אישה נאה ונראית צעירה בגילי אולי שאני קצת מלאה זה מרתיע גבריםאיפה אני יכולה למצוא בן זוג ?נמאס לי מכל הריקנות והבדידות הזו

אורחת יקרה,
לא כתבת בת כמה את. ובכל מקרה, אני תוהה אם את לא ביקורתית מדי. אני אומר זאת על סמך משפט שאולי לא קשור, והוא שאת לא אוהבת חברות גרושות, כי אי אפשר לסמוך עליהן. ועלייך אפשר? גם את הרי אשה גרושה. זו הכללה גורפת מדי.נכון שהאינטרנט זה אחד המקומות הזמינים והאפשריים. אבל גם בתנאים האלה, את צריכה להיות מסוגלת למצוא שם לפחות גברים שאפשר להפוך אותם לידידים. אולי את לא יודעת למיין אותם נכון, כך שאת בוחרת גברים שטחיים יותר. חפשי קודם כל מישהו שתוכלי לדבר איתו, כך שכאשר אתם נפגשים, תדעו שלפחות יהיה לכם מעניין לשוחח. את הזוגיות תשקלו או לא אחר-כך. ואם זה לא זוגיות, אולי יהיה לך פרטנר ללכת איתו לסרט.במילים אחרות – מה שאת מקבלת, תלוי בהגדרת המטרה שלך. אולי, אם תגדירי מטרות שונות ליצירת התקשורת שלך, תוכלי לספק לעצמך צרכים שונים ומגוונים.

אני חושבת שרק מי שנמצא במקום שלי בעולם הזה מבין על מה אני מדברתאני נפגשת עם גברים באים רואים אותי אומרים לא מתאים ונעלמים זה התנהגות?ואני אישה נאה אולי קצת מלאהוהם עצמם נראים זקנים ומוזנחיםאני כן מוכנה להתפשר אבל אני לא יצא עם גבר שנראה מוזנחהשאלה היא מה לעשות איך לגרום למי שאני רוצה להמשיך איתי?

אורחת יקרה,
אני קורא את מכתבך, ובעיקר את השני שבהם, ומקבל רושם שאת לא באמת רוצה לשמוע עצות. אני יודע שזה לא נכון, כי אני מאמין שאת באמת רוצה עזרה. אבל אני מספיק מנוסה כדי שתאמיני לי שהרושם הזה שלי הוא רושם אמיתי, ואם אני מרגיש זאת כך (ותכף אפרט), אולי זה משהו שאת משדרת מבלי לרצות לשדר.מכיוון שביקשת עצה, כתבתי לך את התרשמותי שבמכתב הנוכחי, שבא מתוך הנסיון שלי. והנה הסבר: במכתבך, ביטלת את כל מה שכתבתי לך (כתבת: "תודה... אבל..."), מבלי להתייחס לאף נקודה ממה שכתבתי. במילים אחרות – לא הראית לי שהקשבת, גם אם עשית זאת. רק כתבת שאף אחד לא יכול להבין את מה שאת עוברת. מה שכל אדם סביר מבין מזה הוא קודם כל שאף אחד לא יכול לעזור לך, כי אף אחד לא יבין, אלא אם הוא במקומך (כלומר, נפגשת עם גברים זקנים ומוזנחים, שאומרים לא מתאים ונעלמים). מכיוון שאני לא נפגש עם גברים זקנים ומוזנחים שאומרים לי שלא מתאים, אני לכאורה אמור להבין אוטומטית ממך שאני לא יכול להבין אותך, ולכן לא יכול לעזור. אז למה שתבקשי ממני עצה?קראי שוב. קודם כל את המענה הזה שלי, כדי להבין שמשהו בדברים שאת משדרת אולי לא אומר את מה שאת רוצה לומר, ולכן שאת צריכה אולי לחפש דרכים טובות יותר לבטא את הצרכים והרצונות שלך אולי אם תצליחי להראות שאת לא רק יודעת מה לומר, אלא גם שהקשבת קודם). ואולי אז תוכלי לגרום למי שאת רוצה, להמשיך להיות איתך.ואז, עברי שוב לקרוא את מכתבי הקודם, וחפשי בו תשובות. הוא לא ייתן לך את כל התשובות, אבל אולי הוא ייתן לך כיוון. ואם הוא לא ייתן לך כיוון, השתמשי רק במשמעות של המכתב הנוכחי שלי, כדי לחפש בעצמך מה בדיוק לא עובר נכון.