ביקורת הורסת: איך להשתחרר?

תודה רבה על העזרה..ברור לי שאם ניפרד זה יהרוס אותי, אולי בגלל המחשב שאף אחד לא באמת יוכל לקבלאותי.. כי גם בעלי אומר לי, שאני בחורה יפה והרבה יירצו איתי קשר אבל מי שיכיר אותי באמת לא יוכל לסבול את התנהגות שלי.. וזה מפחיד אותי, כי גם הורים שלי אומרים אותו הדבר..אבל זה עדיין לא גורם לי לא לבקר אותו וגם אם לא אומר לו את זה אני עדיין אחשוב לעצמי, ואזלזל בו בפנים על כל מיני דברים שהוא עושה שזה לא מוצא חן בעייניי..גם מרוב שאני מעירה לו הוא כבר מרגיש שהוא לא יוצלח ויש לו מן לחץ לא עלשות טעות כדי שאני לא אצחק עליו, וכמעט כלמה שהוא מחזיק נופל לו או נשבר לו...מה אני יכולה לעשות בשביל להפסיק לחשוב על הדברים האלה?? לא לראות פשוט את הרע הזה?? כי גם אם אשתוק ולא אעיר הוא אומר לי "אני רואה את ההבעת זלזול בעיניים שלך..." או " אני יודע מה עובר לך בראש עכשיו, איזה שמן אני וחזיר" - כשהוא אוכל מהר או הרבה נגיד..מה לעשות פשוט שזה לא יעניין אותי שאני לא אחשוב על זה בכלל שלא אראה את זה?!?תודהההה

ליטל יקרה,
אמרת שני דברים חשובים:האחד, המחשבה שאף אחד לא יוכל לקבל אותך, בגלל אופייך. לפי מה שאני מבין ממך, את אומרת שלא משנה אם יהיה לך טוב או רע, את "מצליחה" להיות ביקורתית, ו"למצוא" את הרע בכל סיטואציה או בכל אדם.השני, הוא השאלה שלך: איך אני נפטרת ממחשבות טורדניות, שאני יודעת שהן לא מוצדקות ושהן מזיקות לי? – שבמקרה הזה הן קשורות לבן זוגך.את ביקורתית, את פרפקציוניסטית, ואולי, אולי אפילו נוטה להנמיך אחרים (ובמקרה הזה את בן זוגך), כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך. אני לא בטוח לגבי העניין האחרון – בדקי את עצמך אם זה נכון. ברור גם שבן זוגך עושה זאת לך גם כן, לפחות כשהוא אומר לך משהו על ההתנהגות שלך, שזו נקודה רגישה אצלך (בעיקר כי גם הורייך אומרים לך את זה).המסקנה, ליטל, שיש לך עבודה לעשות עם עצמך, ובשני מישורים – האחד, לחזק את הבטחון העצמי שלך, והשני, ללמוד להפחית את הביקורתיות, ואולי תוקפנות, ואולי אפילו "רוע" ביחסייך כלפי אחרים, ובפרט כלפי בן זוגך. את זקוקה לעבודה בשני המישורים האלה. מודעות (שיכולה לבוא דרך מכתב זה, למשל) עוזרת, אבל אני ממליץ בכל זאת ללכת לטיפול פרטני שיסייע לך גם בשני המישורים הללו, וגם יסייע לך לדעת היכן עובר הגבול בין ביקורתיות נכונה וביקורת בונה, לבין ביקורתיות יתר וביקורת הורסת.