ביישנות: פחד מהסגרת רגשות

שלום
לךיש לי בעיה שממנה הייתי מאד רוצה לפתור וזו שאני ביישנית מהממונה שליכשהוא משוחח עימי אני מתה ש"יעוף " ממני ולא ישאל שאלותמרגישה מאד נבוכה ומתה לקבור את עצמי מרוב בושה לפעמים אני צריכה לפנות אליו בעינייני עבודה ומרוב בושה נמנעת לפנות או לשוחח עימו(אנני מאוהבת בו למען הסר ספק )מאידך עם שאר העובדים אני מאד אסרטיבית ומאד מוערכת גם מול אותו בוס אני מוערכתאנא תן לי טיפים או עיצות איך לנהוגאגב יש לנו הצעת עבודה מעניינת אשר בהחלט מתאימה לי ואני לא מעיזה לפנות אליו ולהציע את המועמדות שלי וזה ממש חבלאני מרגישה שבגלל שאני מתביישת ממנו מפסידה המון דברים בדרך........אשמח לקבל את ניסיונך

עדנה יקרה,
את נשמעת צעירה מאד, או לפחות מאד לא בטוחה בעצמך ובנשיות שלך, ומתנהגת כפי שנערה צעירה ולגמרי בלתי מנוסה מתנהגת בנוכחות מישהו שהיא אוהבת. כלומר, בעקרון, זה קורה גם לגברים ולנשים מבוגרים ומנוסים יותר, אלא שהם למדו, עם הזמן, שהדבר הגרוע ביותר שיוכלו לקבל הוא "לא", ושהם יכולים לחיות עם זה. את אולי עוד לא בטוחה שאת יודעת לקבל לא, אבל אני חושד שאת בעיקר לא בטוחה ביכולת שלך להסתיר את זה שאת אוהבת אותו, ובטוחה שכל היסוס שלך יסגיר את זה. ואיכשהו נדמה לי שזה החשש העיקרי שלך, שגם הוא תוצאה של חוסר נסיון וחוסר בטחון.אז אני רוצה להרגיע אותך, אולי, ולומר לך שהדרך היחידה שבה הוא יבין שהיסוס שלך פרושו שאת אוהבת אותו, ושגמגום פרושו שאת לא יכולה לחיות בלעדיו, ושהסטת העיניים שלך הצידה בזמן השיחה פרושה שאת מזמינה אותו לטיול בשפת הים, היא רק אם הוא חושד מראש שאת אוהבת אותו בחשאי. אבל הוא הבוס שלך, וכשאת עושה את כל אלה, סביר הרבה יותר שהוא יחשוב שאת פוחדת מסמכות, ולכן את מתנהגת בהיסוס ובחשש לידו.וגם אילו היה יודע שאת מחבבת אותו, ואם הוא אדם ראוי כפי שאת חושבת עליו, אז אולי אפילו היה רואה שיחה איתך בחיוב ובחיוך נעים, ואפילו מוחמא, ומתנהג איתך בעדינות.חבל, רק בשל פחד מהסגרת הרגשות שלך, לאבד עבודה שמתאימה לך.מכיוון שזה כל מה שאני יכול לעשות למענך, מבלי לשבת איתך ולעבוד על הפחדים איתך, כדאי שתקחי את האחריות על חייך, ותעשי מעשה.

אני בת 47 אמא לילדים לא מאד צעירה אבל בהחלט נראית מצויןאני מדגישה שלא מאוהבת בו בכלל אלא מאד מתביישת מהבוס שלי וכך היה גם עם הבוס הקודםאני מודעת שהבעיה אצלי אך איך אני יכולה לפתור את זההאם התנהגותי גורמת לו להרגיש שאולי אני מאוהבת בו?הוא יודע ומרגיש שאני מתביישת ממנו הוא בכלל לא טיפש אבל אני בהחלט רוצה להתעלות על עצמי ולהרגיש בנו בכל פניה אליו ללא הרגשה שאני רוצה "לקבור " את עצמילמה זה קורה לי ?

עדנה יקרה,
אני מתנצל על כי הבנתי את הכתוב שלך לא נכון. חשבתי שאת כותבת שאת כן מאוהבת בו, ומכאן הפרשנות המוטעה שלי. לכן, שכחי את מה שכתבתי, ואתחיל שוב:לפי מה שאת אומרת, יש לך קושי עם סמכות. ואולי בעיקר עם סמכות שיכולה להשפיע עלייך באופן ישיר. את מפרשת זאת כבושה, אבל אולי זו חרדה. חרדה כזו שיש לאנשים, למשל, כשהם צריכים לעמוד ולדבר לפני קהל. באופן מאד דומה, כנראה שאת פוחדת מלעשות טעות, ולו הקטנה ביותר, משום שאת חוששת שאז הוא לא יעריך אותך, או יפסיק להעריך אותך, ושזה ישפיע על מקום העבודה שלך. אין ספק שכאשר את נמנעת ממנו, את נמנעת מלפתוח אפשרויות של קידום מקצועי, אבל באותה עת, גם עושה את עבודתך באופן פחות מקצועי (כי קשה לך לשתף פעולה עם הבוס).את צריכה קודם כל לנסות לזהות את מקור החרדה הראשוני: האם זה הפחד לאבד את מקום העבודה, או הפחד מפני שהוא יעריך אותך פחות?לאחר זיהוי מקור הפחד, כדאי שתעשי רציונליזציה של הפחדים שלך, כדי לראות שבעצם אין בחרדות האלה ממש. כלומר, טעות קטנה בשיחה לא תפגע בתדמית שלך, וסביר שהתדמית שלך בעיני הבוס הרבה יותר טובה ממה שאת חושבת (כי את חושבת יותר לפי החרדות שלך מאשר לפי המציאות). קל יותר לעשות את זה בעזרת פסיכולוג. אפשר, עם המון רצון טוב ובעיקר כוח רצון ושכנוע פנימי, לעשות את זה גם לבד.לא מזמן יצא ספר, של הפסיכולוג טובי פלד, הנקרא "הכל חרדות". אולי כדאי שתקראי שם על תהליך הרציונליזציה של החרדות.

בהחלט יש לי את הפחד שהוא עלול להעריך אותי פחות או שמא יבין "פתאום" שאני פחות טובהאבל המעניין הוא שזה קרה לי גם עם הבוס הקודםשלא מעיזה לפנות באופן ישיר מאחר ויש לי " יראת כבוד לבוס " או למנהל בכירואני חושבת שיראת כבוד לבוס זה דבר שחלף מהעולם אבל משום מה לא מישמת את זההתנהגות כזו מתאימה לילדה בת 18 ולא לאישה בת 47

עדנה יקרה,
לכן בדיוק חשבתי שיהיה לך קל להקביל את זה לפחד קהל. כי בסופו של דבר, נדמה לי שהמניעים די דומים, רק שכל הקהל התרכז לך בבוס שלך. דווקא העובדה שזה קרה לך גם עם הבוס הקודם מצביעה על כך כתופעה קבועה, ולא כמשהו שקורה לך עם אדם מסויים בלבד.