ביטחון עצמי בזוגיות: מה עושים?

שלום
ד"ר חסוןאני בחורה בת 37, כרגע גרושה.יש לי בעיה שמעיבה על חיי האהבה שלי עוד ממש מתחילתם, ולא נראה שיפור ממשי.אני בחורה שמאוד מאוד מתקשה להתלהב באופן אותנטי מבחורים ובמיוחד להתאהב. לכן, יוצא לא פעם שאני יוצאת לדייט או שניים עם אותו אדם, ולא מרגישה שזה זה, או שזה לא ממש מלהיב אותי. אבל כאשר הצד השני מדווח לי על אותן תחושות בדיוק, ועל רצונו להפסיק להיפגש איתי, אני ממש נפגעת ואפילו מרגישה מדוכדכת. גם הערך של אותו בחור עולה בעיני, בבחינת אני רוצה להיות חברה במועדון שלא רוצה אותי. עוברות לי מחשבות מקטינות על עצמי, פקפוק במראה שלי, האופי וכדומה.אני נוטה לחשוב מחשבות כמו אם אפילו הוא, שלא נראה משהו\נמוך\קירח\לא מצחיק לא רוצה אותי, אז מי כן ירצה אותי? כדאי לציין שאין לי דרישות בשמיים.התבנית הזאת ממש מקשה על חיי האהבה שלי ולא תורמת לבריאות הנפשית ושביעות הרצון מהחיים, אף על פי ששכלית אני מבינה שרוב הדייטים הראשונים נכשלים.

אגו יקרה,
את מבינה בודאי (ובדאי שאת מבינה, ברגע שכינית את עצמך כ'אגו'), שזה עניין של ביטחון עצמי. בחלקו אולי הוא נובע מהחשש להישאר לבד, אבל בחלקו גם מכך שאת רוצה לוודא שרוצים אותך, כי זה נותן ביטחון לעתיד. לשם כך, את מודדת את עצמך מול מה שגברים רוצים או לא, ומנסה לדייק יותר או לוודא יותר או אפילו "לתקן" את המציאות, כאשר המציאות, לכאורה, לא מחמיאה.אני יכול לומר לך את מה שאת כבר ממילא אומרת לעצמך, שאת מבינה שרוב הדייטים הראשוניים נכשלים. זה נכון. חלקם גם בגלל פחדים וחששות לא מוצדקים, בשל 'סימנים' שאנחנו רואים שלא מתחברים לנו, אבל הם לא תמיד אולי מדוייקים. כך גם סימנים שאולי אחרים רואים בך, לפעמים, כי הם לא יכולים לדייק בהם בהכרות ראשונית. אז את יכולה לומר לעצמך את זה, ואת כבר אומרת לעצמך את זה, אבל זה לא "מרגיש" מספיק טוב. וזה לפעמים הפער בין העולם הקוגניטיבי לעולם הרגשי.יתכן שרוב הזמן את מתמודדת עם הפער הזה טוב, אבל מדי פעם יש 'נפילות'. כך שאולי בסך הכל את בסדר. אבל אם לא, ואם את רוצה יותר 'שקט', אולי כדאי ללכת לטיפול, או לחילופין – לסדנאות של 'שקט', מדיטציה, יוגה, כדי ללמוד להניח לעצמך בעת נפילה, ולאסוף את עצמך בידיים, בעדינות, זמן קצר אחר כך, מבלי לשהות שם ימים רבים.