ביטחון עצמי בזוגיות: טיפים והתמודדות

אורן שלום,אני נשואה כשנה וחצי ובסהכ שלוש וחצי שנים בזוגיות+ תינוקת מקסימה בת שנה. לאחרונה הפסקתי להניק ואני מניחה שיש איזשהו קשר הורמונלי לירידה במצב הרוח בשל ירידה באוקסיטוצין ובפרולקטין. העניין הוא שאני מרגישה כבר לא מושכת למרות שמשקלי נותר כשהיה לפני הלידה- אני מרגישה מבוגרת יותר ומקבלת על כך לאחרונה איכשהו פידבקים מהסביבה - אם בעבר כולם היו מחמיאים על המראה שלי- עכשיו יוצא לומר: אולי תעשי פסים בשיער, או תשקיעי יותר בלבוש או את נראית עייפה וכדומה...אבל פעם- לא ככ פעם- לפני הלידה הייתי גורפת מחמאות הרבה יותר בקלות עם מעט מאוד השקעה..העניין הוא שאני מרגישה מאוד לבד, חברים הלכו והדלדלו אט אט- ונותרתי עם מעט מאוד חברים שאני מעדיפה לא לפרוש בפניהם את כל מפת ה"מה עובר עליי היום" היות והם עצמם עמוסים וגם אם הם יתנו תחושה טובה- זה עדיין לאורך זמן ילך וירחיק מניסיוני. וכאן נכנס בעלי- שלמרות שאני מנסה לשתף אותו בתחושות שלי הוא מגיב בהומור על הכל, לא מצליח להזדהות (אני חושבת שהוא לא מזדהה לעולם עם רגש עמוק מדי משום שהילדות הקשה שהייתה לו יצרה אצלו מנגנונים והפכה אותו לאדם ציני שלעיתים רחוקות מפגין רגש ..) איתי..הרבה פעמים הוא אומר שאני רק כועסת עליו כל הזמן אבל גם כשאני לא כועסת הוא לא מספק את החום שאני זקוקה לו..אני לא מרגישה נחשקת כשאני איתו אני מרגישה משהו מאוד חסר לי איתו - עומק רגשי...ואז אני מנסה לשחזר אותו באמצעות הסביבה אבל כשזה קורה בגיל 34 הסביבה מהווה תשתית פחות חזקה מגילאים צעירים יותר. הוא לא יוזם, הוא קמצן...מאז שאני איתו אני מאוד "מצמצמת" את הרצונות שלי מבלי לשים לב...באותה נשימה אני מאוד אוהבת את הקלילות שלו וההומור שלו- רק שזה לא מאוזן ועושה רושם שזה גם לא עומד להיות- זה הוא- למה אני איתו? כשהכרנו וגם שנה אחרי הוא סיפק לי המון חום ואהבה..הוא ישן איתי מחובק וכל הזמן החמיא. פעםם אחת שאלתי אותו לגבי זה והוא אמר שכשהוא מאוהב הוא ככה...הוא אומר לי שהוא אוהב אותי והוא כן אדם משפחתי ומשתדל במה שהוא יכול אבל זה לא מספיק...אני צריכה שיכסו אותי בערימות של אהבה שהוא לא יכול לספק וזה המצב הנתון- לי אין מהיכן להשיג את האהבה הזאת לעצמי- מה עושים במקרה כזה?

אלינור יקרה,
מתוך מכתבך נדמה לי שזה אולי לא רק הצורך ב"ערימות של אהבה", אלא גם בצורך לספוג את כל אי הביטחון שלך ולהסביר לך, פעם אחר פעם, שזה מיותר. וזה לא תמיד קל. יכול מאד להיות שאולי זה הדבר העיקרי שהשתנה, ולא המראה שלך ולא החברים ולא בן זוגך, אלא הצורך שלך, בעקבות השינויים שחלו בך (הריון, לידה והנקה), שכנראה את מרגישה אותם יותר מכל אחד אחר. וכשאת חסרת ביטחון במראה שלך, כל קומפלימנט שנעדר בולט בהעדרו, וכל קומפלימנט שניתן, נחשב פחות. הרבה יותר קל לנו להתאים את המציאות לדרך שבה אנחנו רואים אותה ("מי אני באמת"), מאשר להיפך. בדיוק כפי שכאשר את רוצה להכנס להריון או בהריון את רואה יותר נשים בהריון, וכאשר את רוצה לקנות מכונית יד שניה, את רואה הרבה יותר מודעות למכירה על מכוניות.התוצאה היא שאת דורשת יותר תשומת לב, ודורשת יותר הכחשה של האמירות חסרות הביטחון שלך, וזה יכול יותר לעייף. בן הזוג שלך לא בהכרח השתנה, אלא שהמעמסה הרגשית שאת מטילה עליו גדולה יותר עכשיו. התוצאה היא אכן גם רתיעה שלו מלהמשיך ולעשות זאת, אולי אפילו כי באופן לא מודע כלשהו הוא מקבל תחושה שכך הוא יצליח להפסיק את שטף התלונות שלך, במקום לעודד אותן על-ידי היענות. התוצאה היא גם ריחוק רגשי.אני יודע שאת זקוקה לעידוד הזה, ולמחמאות. בן זוגך יודע את זה, אבל השפע שאת דורשת ממנו מרתיע אותו. יתכן שעדיין יש לו את זה, ושיהיה לו קל יותר לבטא חיוביות ומשיכה כלפייך, אם הוא ירגיש שגם הוא מקבל משהו בתמורה, שזה הדבר הפשוט ביותר - אוירה חיובית ואופטימית. יתכן מאד שאם תדעי להחמיא לו על דברים שהוא עושה למענך, יהיה לו קל הרבה יותר להירתם לדרך הזו, ולעשות זאת יותר.נכון שאז את לא מוצאת מקום ובמה לבטא את החששות שלך, וכאן הקושי שלך, אבל האוירה הכללית תהיה יותר חיובית ותקבלי, ככל הנראה, הרבה יותר משובים חיוביים. אבל בשביל זה את צריכה להיות אולי קצת יותר חזקה, ולהתניע את הגלגלים של הזוגיות עם נקודת מבט יותר חיובית משלך. האם את יכולה לעשות זאת? - אני לא יודע. נתתי לך כיוון. האם את צריכה עזרה? אולי. זה תלוי בך. עזרה את יכולה לקבל מהמשפחה שלך (הורים, אחים, אחיות, חברים וחברות, וכן, גם בן זוגך) - אבל אולי לחלק ביניהם את העומס שלך, כך שלא יהיה מורגש שזה יותר מדי עבורם, ואולי גם להעמיס חלק מזה גם עליך, כלומר, לשמור קצת על איפוק. ואם אין לך דרך אחרת,טיפול פרטנייכול לעזור גם כן.

כמה שאתה צודק ומדויק. ראשית תודה על ההשקעה והכתיבה החכמה. אני חושבת שאני צריכה טיפול פרטני. אני אצור עמך קשר ונמשיך משם.תודה רבה (: