ביטחון כלכלי בזוגיות

ד"ר אורן שלום רב,תודה על התגובה המפורטת שענית לנו בבקשתנו לעיצה.הפעם כותבת לך אסנת לבד, דני איננו כאן כרגע.קראנו בקפידה את כל מה שכתבת לנו ואף דנו בנושא לאחר מכן, אבל כפי שכנראה היה צפוי, כל אחד מאיתנו הבין את כתיבתך בדרך שתרמה לו ובעקבות כך, כל אחד מאיתנו נותר בעמדתו.אני מסכימה איתך לחלוטין שכל רצוני הוא מדני שיתחייב אלי לעתיד על מנת להוכיח את אהבתו אלי עכשיו. כתבת לנו שקשת ההוכחות לאהבתו היא רחבה ולאו דווקא נישואין, יש הרבה מאד דרכים יצירתיות להוכיח זאת ובעיניים של דני הוא מוכיח זאת כל הזמן בדרך ובצורה שחיינו מתנהלים במשותף.כשדיברתי על נישואין, לאו דווקא התכוונתי לדרך הקונבנציונאלית שבהם, קרי "נישואין ברבנות", אלא דיברתי בדיוק על מה שהבנתי שאתה רמזת, על משהו אחר ויצירתי.בעוד חודש חל יום הולדתי ה-40 וחלומי הכמוס ביותר הוא הצעת נישואין מדני, בכל דרך יצירתית שיבחר. אני מאד מאמינה במערכת היחסים בינינו ובחברות הגדולה שנוצרה ונבנתה בינינו לבנה אחר לבנה במשך 5 שנים.אני חייבת לציין שגם אחד השיקולים לרצוני לעשות סדר ולשיים את יחסינו היא העובדה שיש לנו ילדים, לכל אחד מאיתנו בנפרד ואני חושבת שבראיה לעתיד גם עבורם צריך לעשות סדר. ילדיי גדלים בבית אחד איתו ואיתי וילדיו מגיעים אלינו לביקור ויש בין כולם יחסים טובים.אינני חושבת שניתן לשכנע במשהו אדם המשוכנע בדיוק בההיפך, די קשה לי להאמין שדני יתרצה ויחשוב כמוני. אני רוצה לשתף אותך במשהו שלא אמרתי קודם והוא שדני עבר התקף לב קשה לפני שנתיים ומאז אני מאד חרדה ולפעמים כשאנחנו משוחחים על הנושא אז בצחוק בינינו כל אחד מאיתנו אומר שהוא מעדיף למות לפני השני. אני יודעת שהנושא נשמע מזעזע, אבל אם חלילה יקרה משהו, האם אין לי הזכות להתאבל או לו להתאבל כבעל ואישה?דני הוא אהבת חיי, אינני רואה את עצמי חיה בלעדיו, בגילי "המופלג" למדתי אהבה מה היא. מצד שני אינני רוצה להפעיל לחץ על דני ולהראות לו שזה מציק לי שאיננו רוצה נישואין. אז מה עושים ד"ר חסון? אין ביני ובין דני חוץ מאשר הנושא הרגשי וחיינו המשותפים, שום דבר חיצוני שמצביע שאנחנו זוג....לא נישואין, לא חשבון משותף, לא הסכם.....רק חיים משותפים והתחלקות בהוצאות כלכליות.יש לך עיצה נוספת בשבילנו?אני מאד מודה לך מראש.אסנת

אסנת יקרה,
התלבטתי לפני ששלחתי לכם את מכתבי הקודם, כי היה לי די ברור שאני מציב מראה של מאוויים וצרכים שאינכם גלויים איתם וישרים עם עצמכם עד הסוף, והאמת היא שלא היה לי ברור לגמרי לאן זה ייקח אתכם. בינתיים, זה השאיר אתכם באותו מקום, בערך, כי העניין לא חודד דיו. אז בואי ונחדד את זה עוד קצת, למרות שזה היה כתוב במכתב הקודם. אהבה היא חלק חשוב של העניין, אבל הקונפליקט קשור, אסנת, כך נדמה לי, לבטחון כלכלי.הוא ממשיך לדבר איתך על דרכים שונות ויצירתיות להראות אהבה, אבל ללא מחוייבות ארוכת טווח, ובעיקר ללא מחוייבותכלכליתארוכת טווח שנקבעת ונסגרת כבר היום, ואת, למרות שאת אומרת שאת לא מתכוונת ל"נישואים ברבנות", עדיין חולמת על זה בדיוק (וזה לא משנה אם זו הרבנות או הסכם נישואים חילוני חתום). את רוצה להבטיח את עתידך הכלכלי, וזכותך לעשות זאת, אם לא בעזרתו אזי בעזרת גבר אחר, כל עוד את מושכת ודינמית, אלא שדני אינו מוכן להתחייב לזה, מסיבותיו שלו (וגם אלו אינן מונחות על השולחן, כך נדמה לי).הדיון והויכוח ביניכם הוא על המחוייבות שאת רוצה לעתיד, שאחד המרכיבים שלה, ואולי העיקרי שבהם, הוא הצורך שלך בבטחון כלכלי לך ולילדים שלך. את בונה על דני כחלק מהיסוד הכלכלי והבטחון האישי שלך לעתיד, ולזה הוא בינתיים אינו מוכן. את חוששת שמא יקרה לו משהו, ושאז תישארי ללא כלום כאשר אין ביניכם הסכם, והוא מעדיף את המצב הנוכחי, על חוסר הבטחון הכלכלי שלך (והיום, מבחינה כלכלית, יש לו יורשים אחרים שאת אולי לא חלק מהם – ואין לי מושג, ואת זה צריך לקבוע עם עורכי דין, מהו מעמדם של ידועים בציבור, כמה זמן צריך להיות ידועים בציבור כדי להגיע לכמה זכויות, וכמה מאבק משפטי יהיה צריך לנהל כדי לממש זכות זו). זה המקום בו אתם צריכים להגיע לידי הסכמה, וזה המקום שבו אתם חלוקים ביניכם. וכל מה שאמרתי במכתב הקודם שלי, על אהבה ועל הצורך שלך בבטחון שהאהבה תישאר אחר-כך ולאורך זמן, מתחבר כולו לצורך שלך בבסיס כלכלי מסודר, שאת רוצה להסדיר עכשיו, עם הגבר הזה שלך, עם דני, ולא עם הגבר הבא, בעוד 5 שנים.