יחסים: הבדלי גיל ותקשורת

שלום רב
בתשובתך כתבת לי שלא נתתי לך מספיק כלים להבין מה באמת קורה איתה ,ולכן אתאר לך בקצרה.מה שקורה איתה זה שהיא טוענת שיש לנו הפרשים בקצב של הרגשות אני תמיד צעד אחד קדימה ממנה וזה מתסכל אותה כי ככה היא לא יכולה לבנות את הרגש בצורה שמתאימה לקצב שלה. אנחנו נמצאים ביחד מהיום הראשון שהכרנו כול הזמן,כי אנחנו גם גרים באותו בנין,ואני מהיום שהכרתי אותה הרגשתי שזאת הבחורה שאני רוצה וגם אמרתי לה את זה די מהר כי אני פתוח וכביכול לא נתתי לה זמן לעכל את כול מהלך העינינם ביננו.הכול מהיר לה מידי אני מצידי מרגיש נורא פתוח להגיד ולהתקשר מתי שרק בא לי כי אני חושב שככה צריך להיות ואני צריך להרגיש חופשי.אך היא מצידה מנסה לרסן אותי כול הזמן ולהאט את הקצב שבו אני רוצה לראות אותה או לדבר איתה בטענה שזה מהיר לה מידי והיא אינה יכולה לדחוק את הרגשות שלה.המצב כרגע הוא שאני מתוסכל כי אני לא מצליח לרסן את עצמי והיא מתוסכלת כי אני לא מבין אותה וכך אנחנו כבר זמן ארוך והגענו למצב כרגע שהיא בכלל לא רוצה לדבר איתי ,ושהשיחות יהיו רק ביוזמתה בלבד.אתה מבין עד כדי כך אני נראה לה קרציה שזאת הדרך היחידה שהיא רואה להרחיק אותי בכוח.אתמול שוב ניסיתי ליזום שיחה איתה כי כבר לא יכלתי יותר להתאפק מרוב געגועים והיא ממש הגיעה למצב של התמוטטות עצבים ובכי בטענה שהיא לא רוצה לשמוע ממני עד שהיא תהיה מוכנה לזה ואז היא תתקשר.שוב אני מציין כי אנחנו עדין לא נפרדנו כי שנינו חיפשנו שנים אהבה אמיתית ועכשיו שזה הגיע אנחנו פשוט סובלים אחד עם השני. עדין לא הגענו למצב של ויתור כי אנחנו מתוסכלים אבל עדין אוהבים מאד ורוצים שזה יצליח.אני מבין שזאת בעיה באופי של שינינו החוסר התאמה הזה האם ניתן לשנות את זה ??

אוהד יקר,
ועדיין לא נתת לי מידע שיכול להיות חשוב ביותר. כתבת שמהיום שהכרת אותה (ואתם גרים באותו בניין) הרגשת שזו הבחורה שאתה רוצה. האם היום שבו הכרת אותה היה כשהייתם בני חמש? האם עברת לשם רק לפני חודש, או שכבר חלפו כמה שנים, או האם מאז שעברתם לגור באותה דירה עברה רק שנה וחצי, אותה שנה וחצי של יחסים ביניכם? ובכלל, בני כמה אתם? ההתייחסות שלכם אל החיים ואל הזוגיות צריכה להיות שונה לגמרי כאשר אתם בני 20 או בני 45. לפי הטוטליות שבה אתה כותב, ולפי מידת המבוכה שבה אתה נמצא, נראה לי שגיל 20 קרוב יותר למציאות. האם זה נכון?אבל בכל מקרה, אם "הצלחת" להביא אותה למצב של התמוטטות עצבים ובכי, הרי לחצת אותה הרבה יותר, ואני מדגישהרבהיותר ממה שהיא מסוגלת לשאת. זה יכול להיות הלחץ הבלתי מצוי שלך, וזה יכול להיות ההסטריה הבלתי מצויה שלה, אבל כך או כך, אתם מאד לא מתואמים. ולפי מה שכתבת, ברור לי שאתה לא מבין אותהלחלוטין. לכן, אני בכלל לא בטוח שמה שאתה אומר שהיא רוצה, ושהיא אוהבת אותך, באמת נכון. יכול להיות שהטוטליות שלך קסמה לה בהתחלה, ואחר-כך היא החליטה שזה לא מתאים לה, והיום היא אולי אפילו פוחדת מזה. אם משהו ביחסים שלכם מלחיץ אותה עד כדי התמוטטות עצבים ובכי הסטרי, אז כנראה שמשהו יסודי לקוי בתקשורת שביניכם. או שתגיעו ליעוץ מקצועי, או שתצטרך לתת לה ללכת, אחרת אינך הוגן כלפיה, ואני אומר זאת בלשון המעטה.

תודה רב העל הסבלנותשנינו גרים במעונות האוניברסיטה באותו בניין וכך הכרנו אנחנו בני 26.אנחנו חברים כבר שנתיים ולכאורה עד עכשיו הכול היה בסדר.מה שמתברר הוא שבגלל המופנמות שלה, ובגלל חוסר היכולת שלה להביע את עצמה והכי חשוב לעמוד על שלה דברים הצטברו במשך השנתיים שבהם היינו חברים.חשוב לציין כמה דברים, הבעיה שקיימת אצלה היא לא רק איתי היא גם עם ההורים שלה או עם החברות,כלומר גם היום היא הרבה פעמיים אינה מסוגלת להעמיד את ההורים במקום כאשר הם חוצים את גבול חדירת הפרטיות ומהחברות היא מאד מרוחקת.אגב החברה הטובה היחידה שלה אמרה לי שהיא תמיד היתה ככה ודווקא מאז שהיא הכירה אותי היא נפתחה והשתפרה המון.לצערי איפה שהוא במהלך חודשיים האחרונים היא נתקעה באיזה שהוא אופן ועצם כך הביא אותה לבקש ממני הפסקה שבה היא תוכל לנסות לברר דברים עם עצמה לבד כלומר ניתוק מוחלט ממני.לגבי התמוטטות העצבים אני אסביר בדיוק את הסיטואציה.הניתוק שהיא ביקשה נמשך כבר חודש,אני לא רציתי אותו כלל,אך היא אומרת שזאת הדרך היחידה שהיא מצליחה לחשוב כרגע ולהדביק פערים שנוצרו לה בקשר.במשך החודש היא יזמה 4 שיחות (אני לא יכול להתקשר כי היא לא רוצה שאני אתקשר).לאחר חודש ניהלנו שיחה מאד רגועה ואני אמרתי שאני ממש מבין שאני צריך לתת לה את הזמן שלה ועכשיו הדברים יהיו שונים והיא טענה שכבר היא נורא רוצה לראות אותי עכשיו והיא ממש מרגישה יותר טוב .אני מאד שמחתי שזה הולך להגמר ,ולאחר כמה ימים יזמתי שיחה שבמהלכה אמרתי לה בואי ניפגש,לחצתי אבל אני חושב שהיתה לי סיבה כי ממש התגעגתי והתאפקתי במשך חודש.התוצאה היתה התמוטטות עצבים מצידה בטענה שאיך זה שגם אחרי שטענתי שאני מבין אותה ,עכשיו שוב הקדמתי את הרצון שלה ולמה לא יכולתי לחכות שזה יבוא ממנה ודרשתי שניפגש ,הרי זאת היתה המטרה שהייתי אמור להבין.ועכשיו שוב היא רוצה זמן לא מוגבל עד שתרגיש טוב עם עצמה ושוב תיצור איתי קשר ונוכל לתת לזה עוד צ'אנס,והפעם עלי להתאפק עד שדברים ממש יבואו ממנה.אני מתוסכל כי ברור לי שאני ממש צריך לב חזק להיות עם הבחורה הזאת כי ניתוקים לדעתי זאת לא הדרך אני סובל מהם סבל איום אך עדין לא מוותר ,מבחינתה הניתוק היה הכרחי. למרות ששנינו יודעים שאם שוב נגיע למצב הזה זה הסוף.שנינו עדין אוהבים ורוצים שזה יעבוד למרות שאנחנו יודעים שזה יהיה קשה אני מוכן לנסות שוב וללמוד להיות מאופק אתה חושב שזה יעזור ??אגב זאת הפעם השניה שזה קורה רק שפעמיים קודמות זה היה ניתוק לזמן קצר של כמה ימים.תודה רבה על הסבלנות אתה ממש עוזר לי

אוהד יקר,
הנה לך המגבלה של יעוץ באינטרנט. התאור שאתה מתאר את היחסים בינך לבינה הוא מאד מורכב, והתאור שאתה מתאר אינה יכולה לשקף את כל התמונה. אין ספק שאתה מלחיץ אותה יותר ממה שהיא מסוגלת לו. אלא שנראה שלמשוואה הזו יש שני צדדים. ולא ברור לי כלל לאיזה מהם יש חלק משמעותי יותר במה שקורה ביניכם. לפי מה שאתה מתאר היא רגישה מאד, וצריכה, אולי הרבה יותר מהמקובל, את המרווח ולעשות את ההחלטות שלה, ולפי מה שאתה מתאר, אתה לא מסוגל לתת לה את זה. אתה יכול להיות אחראי רק על חלקך, ולכן עליך להיות מאד זהיר ועדין ביחסך אליה, יותר ממה שאתה עושה היום, אם אתה מעוניין לתת לזה סיכוי. מצד שני, אם מה שאתה מתאר נכון, טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לה להתחזק, וללמוד לעמוד בלחצים.

שלום רב
בתשובתך כתבת לי שאני צריך להיות זהיר ועדין ביחסי אליה,בעקרון אני אדם שאינו נוהג לחשוב פעמייים ועושה הרבה פעמים דברים באופן אימפולסבי,אך אני מוכן לנסות להיות יותר זהיר במעשי,אני רק לא יודע איך זה יגרום לי להרגיש כי זה לא כול כך האופי שלי.היא ממש שונה ממני כי היא חייבת לחשב את צעדיה ולהרגיש ממש שהיא מוכנה לדברים היא כאילו מתאמת את הרגש עם המצב הנתון כול פעם ,זה מדהים אותי איך היא עושה זאת כי אני עושה דברים והרבה פעמים רק אחר כך חושב.בעקרון אין לי בעיה כמובן שהיא עושה זאת כי אני רוצה שתהיה מאושרת,אבל יש לי בעיה עם כך שהיא עושה זאת לבד.בסיטואציות שקרו לנו שמתי לב שהיא כאילו חושבת עדין על עצמה כבודדת ולא כוללת אותי כבן זוג לכול דבר,לדוגמא עצם זה שהיא לא מסוגלת לפתור בעיות ביחד,זה מאד מפריע לי ואני חושש מזה.החשש נובע היא מכך שביום אחד שאנחנו ניהיה נשואים לדוגמא היא פתאום תחליט שיש לה איזה שהיא בעיה ושוב תברח אל תוך עצמה,אני ממש אוהב לעזור ומרגיש ממש חסר תועלת ועלבון שהיא שמה אותי בצד כדי לפתור בעיות שקשורות גם אלי.גם היא עושה זאת בצורה מעליבה כי היא ממש מנתקת אותי לחלוטין אסור לי להתקשר זה ממש מעליב ובלתי נסבל.מה שגם מפריע לי זה שיש לה חברה שהיא בשבילה כמו פסיכולוגית צמודה ואיתה היא מתיעצת תמיד על הכול,למרות שאני מקנא אני חייב לציין כי יש בניהם באמת קשר מיוחד הם ממש קרובות ומבינות מאד אחת את השניה,מדובר גם בשני בחורות מאד איטילגנטיות (אנחנו כולנו סטודנטים להנדסה),אין לי בעיה עם זה שהיא מתיעצת איתהאך אני רוצה גם לקחת חלק בזה אך אותי לא כול כך משתפים.ברצוני לציין כי גם בתחילת הקשר בגלל שאנחנו גרים באותו בינין במעונות היה לה מאד קשה עם זה כי לא היה לה יותר מידי מרחב, כי אני ממש לידה,גם אז בתחילת הקשר היא בקשה שלא אבוא כול יום ושאתן לה לעכל דברים שקורים ביננו.האם אתה חושב שזאת התנהגות שקשורה לאופי וכך זה יהיה תמיד,כי אפשר לומר שעד עכשיו לא ראיתי מצידה איזה שיתוף זוגי בהחלטות או במשברים שעברו אליה היא תמיד מסתגרת אל עצמה.בנוסף אני מבין שזאת גם אשמתי כי כנראה משום מה אני לא נותן לה להרגיש ממש בטוחה לשתף אותי.מה עלי לעשות על מנת שתרגיש יותר בטוחה איתי בקשר.יכול להיות שאני פשוט מסתובב סביב הזנב של עצמי ומפספס פה משהו??

אוהד יקר,
אולי לא משתפים אותך כי אתה אימפולסיבי יותר, ואולי גם כי אתה לוקח יותר ללב, ולוקח דברים באופן אישי. יכול להיות שהיא חושבת שאם לא תדע, לא יהיה עימות, ולכן היא פועלת לבדה או מתייעצת עם החברה ולא איתך.אם להיות זהיר יותר במעשיך אינו האופי שלך, אז אולי אתה לא מתאים לה. קח את זה בחשבון.קרא את כל התכתובת בינינו, כי יותר מזה, בתנאים הנוכחיים, לא תוכל לקבל בהתכתבות כזו. אני מרגיש שכולנו מתחילים להסתובב סביב הזנב של עצמנו.