ביטחון זוגי ופגיעות: מה עושים?

אורן שלום,נראה לי שהגעתי למשבר עמוק...אני בת 31 בזוגיות עם גבר קרוב לשנתיים מתוכה גרים ביחד כשנה וחצי, הוא צעיר ממני בשנתיים, מאוד שאפתן, דומיננטי, ראש כלכלי, בתחילת הזוגיות הביע את כל הרגש שבעולם, חיזר נמרצות , היה מחבק כל הלילה...בשנה האחרונה אני מרגישה שמאז שהוא מרגיש שהשיג אותי הוא תר אחרי כל דבר אחר שחשוב לו מלבדי (בניית בית, קבלנות-בכל מקרה כל פעם זו אובססיה אחרת שלא מספיקה ) . לא משקיע, מזלזל בי (הבעות פנים, שפה בסגנון "את והשטויות שלך" תוך כדי ניפוף ידיים) לא יוזם, לא מדבר איתי- אומר לי שאני כבדה וכל הזמן רוצה שנדבר שיחות רציניות -לפני שבועיים דיבר איתי על הריון וחתונה, (איפה זה נכנס בדיוק אני שואלת את עצמי? אם הוא מזלזל בי כך מעכשיו מה יהיה עם ילד ובכלל?) המשבר הוא משום שאני מרגישה שזו הזוגיות השלישית הרצינית בחיי, והשנייה שההתרחשויות הן דומות, כלומר- בתחילה אני מלאת ביטחון (מאוהבים וזה מאוד הדדי) אחר כך אני מרגישה פחות, הצד השני רודף, אחרי תקופה מסויימת שהוא רודף הוא משיג אותי ואז משהו מתהפך ביוצרות והצד השני פחות מעריך אותי, מזלזל בי וכדומה...אני יודעת שמטעמי גיל, מראה, ו"תעודות" על פניו הוא יכול להשיג את מי שהוא רוצה ואני (למרות שאני נראית טוב) עם הטייטל של 31 (החל מעוד חודש) ובגיל 31 כידוע לך, בחורה הופכת להרבה פחות אטרקטיבית...מצד אחד אין לי תמיכה רגשית, אני מרגישה שאני צריכה להתנצל על הפגיעות והרגישות שלי, אין לי פרטנר שידבר איתי, יחווה איתי חוויות נעימות, הוא מאוד ביקרותי...אבל גם לא מתחשק לי כבר להכיר אף אחד אחר בידיעה שיתכן מאוד שהכל יחזור על עצמו ועוד שלוש שנים אני אמצע עצמי עם אותה דילמה, אבל עדיין בלי ילדים והפעם עם הרבה פחות ביטחון...אני לא רוצה להישאר לבד כל חיי, להיות גרושה עוד שנתיים, או לאכול את עצמי בכל יום שעובר מבלי שיהיה לי את מי לשתף ושיבין אותי...בבקשה בבקשה תעזור לי עם הכנות שלך, אני ממתינה בקוצר רוח לתשובה שלך.

היאני מאוד מזדהה. ואולי נוכל לקבל תשובה משותפת. אני יבת 29 וצאת עם מישהו שצעיר ממני ב-6 שנים כבר קצת מעל חצי שנה. אנחנו חייים יחד ודי מסתדרים, אין הרבה מריבות והוא באופן כללי בסדר.מה שמפריע לי זה שהוא מדבר אלי בצורה מאוד מזלזלת אם משהו לא מוצא חן בעיניי ואני מעיזה להביע מורת רוח ("את חופרת לי", "אין לי עצבים אלייך", "תחשבי מה שאת רוצה, לא חייב לך דין וחשבון".. וכן הלאה)בנוסף הוא תמיד מסרב לעשות דברים שאני רוצה כי הוא כל הזמן עייף מהעבודה, כך שמערכת היחסים שלנו מסתכמת בחצי שעה של פריקת תסכולים (שלו) כל יום כשהוא חוזר הביתה ומספר לי איזה יום רע הוא עבר (ולא שואל איך היה היום שלי..), הוא רעב, צמא, עייף, חרמן.. ואני צריכה למלא את הצורך בהתאמה.אין לו בעיה לצאת להפסקות במערכת יחסים, הוא צוחק עליי כשאני מנסה להיפרד ממנו ובטוח שאני לא יכולה בלעדיו.ראוי להדגיש שניסיתי לדבר איתו בצורה יפה והסברתי לו שהוא פוגע בי, שאנחנו חיים יחד ושאני מכבדת אותו ומשתפת אותו ושאני מצפה ליחס דומה.החלטתי לעשות לזה סוף וסילקתי אותו מהבית, אני לא עונה לטלפונים ולהודעות.זה כבר יומיים..אנחנו מדברים על חתונה, אבל כמו נטע, אני לא יכולה לחיות עם אדם שמזלזל בי ומדבר אלי בצורה כזו פוגעת.אני מצידי משתדלת לתת לו ביטחון ותמיכה ומקשיבה לו ומלטפת ומחבקת ומעודדת.. והוא גם אומר לי כל הזמן שאין כמוני (יש גם דברים טובים)אבל בהתנהגות היומיומית- אני מרגישה שאין לי מקום בקשר הזה, שהוא שואב ממני את האנרגיות ושאני לא מקבלת בחזרה כמו שאני מעניקה.אני מאוד מתגעגעת אליו וחוששת לאבד אותו ומצד שני- לא מוכנה להמשיך במצב הנוכחי כי לאורך זמן אני צופה שזה יתדרדר למקומות רעים ומשפילים הרבה יותר.מה עלי לעשות?

מעיין יקרה,
עושה רושם שהוא נכנס לשיגרת זוגיות שבה הוא לא זקוק לרומנטיקה יתרה, וחייו מלאים גם כך. מצד שני, הוא דווקא נראה בטוח בזוגיות שלכם, אם הוא מדבר על הריון וחתונה. אולי הרבה יותר ממך. ואז נשאלת השאלה – מה קורה לך? כלומר, נראה שהצורך שלך בבטחון זוגי נובע מסיפוק החום, המגע והחיזור שפחתו. האפשרות האחרת, שאולי כרוכה בה, ונראית אולי אפילו מדוייקת יותר (אבל קחי בחשבון שזה ניחוש – שקלי זאת עם עצמך), היא שאת נפגעת בקלות. ושיותר משאת זקוקה לבטחון זוגי כשלעצמו, את זקוקה להערכה כי את פגיעה. אולי מאד. וכאשר את מרגישה זלזול בצרכים שלך ובפגיעה שלך, את מאבדת בטחון גם בזוגיות.אם בן הזוג שלך מוצלח בעינייך, ואם את אוהבת אותו ונמשכת אליו, חבל יהיה להפסיד אותו בשל הפגיעות הזו. רצוי יותר לעבוד ביחד על הבטחון שלך בזוגיות, ועל המקומות שבהם את נפגעת ורוצה שיגיד דברים אחרת. קל יותר לעשות זאת כשאת בטוחה יותר בעצמך, ואומרת לו את מה שאת רוצה לומר כאשר את יודעת שהוא מקשיב. כאן אולי הקושי שלכם – בתקשורת. שאת לא מצליחה לומר נכון באופן שיתאים לו, או שהוא לא יודע להקשיב או משהו ביניכם. האם זה אומר שאתם זקוקים לייעוץ זוגי כדי לשפר זאת? – אולי. אבל אולי תוכלי לקחת את זה גם בעצמך למקום נכון, ולא להתבייש להראות חולשה, ולא להתבייש לומר בפשטות את מה שאת צריכה כאשר הדברים קורים, ללא תלונה, אלא כצורך. ולתת לו זמן להפנים, גם אם תצטרכי לומר זאת שוב.

יעלה יקרה,
אם סילקת אותו מהבית, ואת לא עונה לטלפונים ולהודעות, קחי בחשבון שהתחלת לגלגל משהו שאולי יגרור אחריו פרידה. לדבר על חתונה בצד סילוק שלו מהבית, ולחשוש לאבד אותו כאשר את מפנה אותו מהבית במו ידייך, זה פשוט לא עובד ביחד.מצד שני – אני באמת לא יכול לומר לך איך להשפיע עליו. ברור לי שניסית להשפיע עליו בדרך דרסטית. אבל היא דרך בעלת סיכון גבוה. האם יש דרך טובה יותר? אם הוא רוצה להיות איתך, בטוח שיש. קראי את תשובתי למעיין, ואולי היא תסייע לך. האם הדרך שלך תעבוד? – אולי, ושוב, בתנאי שהוא רוצה אותך מאד.

אני מאוד מודה לך על תששובתך המושקעת, קבענו יעוץ זוגי, מאוד מקווה שזה יעבוד לנו....שוב תודה לך.

תודה על התשובה.כנראה שאני לא יודעת את הדרך הנכונה ולכן פניתי. אני מבינה את הסיכון שבפירוד אבל מיציתי את כל הדרכים שאני מכירה (הערות, שיחה, חנפנות, ריב, איומים אפילו כתבתי לו במכתב.. לאו דווקא בסדר הזה)אני חוששת מהעתיד איתו, עם ההווה אני יכולה להסתדר ולהבליג על יחס מזלזל פה ושם אבל איך הוא יבין שהקשר לא יכול להיראות כך? הרי הוא לא היה מוכן ליחס כזה ממני.זה החינוך שהוא קיבל בבית- האמא מונמכת ומושפלת. יש דרך אחרת להראות לו את מה שאני מרגישה? אני בסה"כ רוצה שיהיה לשנינו טוב יחד ושהקשר שלנו יהיה הרמוני וחיובי.האם אני מפספסת משהו?