בחירת בן זוג: יחסים עם ההורים

שלום
ושנה טובה
אני נשואה כבר ארבע שנים ולי ולבן זוגי יש בעיה לא פתורה שיוצרת חיכוכים ומריבות אינסופיים.
בן זוגי מבוגר ממני ב 12 שנה ובתחילת הקשר שלנו הורי לא תמכו בקשר ואף ניסו לסקלו. בן זוגי חש בכך ועד היום כתוצאה מההתחלה הקלוקלת שומר טינה וכעס כלפי הורי ולמרות שיחסם השתנה הוא לא אוהב אותם ולא מנסה ליצור קשר נעים מעבר לקשר קר ונימוסי .
כל אירוע משפחתי ,חג או סתם ביקור בשבת גורר אחריו מריבה ביני לבינו. זה בדרכ מתחיל אחרי שאני שואלת אם היה בסדר /נסבל הפעם ואז אני נענית בבסדר אבל ...לא מתייסים אלי לא מדברים אלי אני מרגיש לא רצוי...
ואז מריבה על כך שאני מכריחה אותו לבוא לשם.

בתקופה האחרונה המצב אף החמיר וכעת הוא אינו מעוניין להגיע לשום אירוע משפחתי או חג ומבחינתו לא להגיע לעולם כי לטענתו הוא לא התחתן עם המשפחה שלי אלא איתי...ואין לו שום עניין לשמור איתם על קשר.

אני לא מסוגלת לחשוב על האופן שבו אצטרך לתמרן בין בן זוגי ובין משפחתי להמציא שקרים כדי להסתיר את העובדה שהוא פשוט לא רוצה להגיע ויתרה מזאת אני לא מעוניינת להרגיש רווקה או גרושה בכל פעם שאגיע בגפי בארוע כזה או אחר .

אני אובדת עיצות .. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות ... פשוט לקבל את החלטתו הקיצונית וללמוד לחיות איתה ?
האם הוא לא יכול להבליג ולבוא מידי פעם ? הרי זה לא הגיוני ליצור קרע משפחתי שכזה

כמו כן, חשוב לציין שבן זוגי בעצמו לא מדבר עם הוריו כבר למעלה מחמש שנים ושיש לו משקעים ורגשות שלילים לגבי המושג משפחה בכלל.
אני כיום בת 34 והוא 46 ורק עכשיו מנסים להקים משפחה משלנו ....

אפרת יקרה,
הורייך גרמו לו להרגיש לא רצוי, בכך שלא כיבדו את החלטתך לבחור בו כבן זוג. לפעמים, הצבעה על מטרה, גורמת לה לקרות. הם כנראה חשבו שהם יודעים טוב יותר ממך מה טוב לך ומה לא, ושהוא לא מתאים לך, והאוירה העכורה סביב היחסים ביניהם, כשאת במרכז, עלולה לגרום לזה. והעבודה הקשה היא בעיקר שלך. את רוצה לשמור על קשר גם איתו וגם עם הורייך, וכנראה רוצה גם לחבר את הורייך ואותו יחדיו. אני לא יודע מה הורייך חושבים עליו עכשיו, ואני מניח שהם מרגישים שהוא נשאר מרוחק וגם אם "נכנעו" לרצונך, והם באמת רוצים להתחבר אליו ולאמץ אותו בלב שלם, הריחוק שלו, שהם הרוויחו במידה רבה של צדק, מקשה עליהם. האם הם באמת שלמים היום עם בחירתך? - אני לא יודע. דווקא על זה לא כתבת דבר. מבחינתו, הם צריכים לרכוש את אמונו, כי הוא איבד את אמונו בהם כבר מזמן. האם הם יכולים לעשות זאת? האם הם מנסים לפייסו? כרגע, אני מתרשם שאת נוטה להעביר את כל האשם עליו (וכן, גם את האישיות שלו, ולא רק את תגובתו למעשיהם) , ויתכן מאד שזה מקרין גם על היחסים שלך איתו.אתם מקימים משפחה חדשה. הדבר הכי חשוב זה להקים אותה בלב שלם (כלומר, לשמר ולהדק את הקשר בינך לבינו), ואחר כך, שלא ליצור פיצוץ משפחתי ולשמור על הקשר בינך לבין הורייך. עד כמה שאני מבין הוא לא מנסה לנתק אותך מהם, הוא מנסה בעיקר לשמור מרחק מהם בעצמו, מה שאומר שאת יכולה לעשות את שני הדברים גם יחד, אם תוותרי, כרגע לפחות, על הלחץ עליו להיפגש איתם בארועים משפחתיים, ובעיקר ארועים משפחתיים שהם חשובים פחות. אלא שנדמה לי שאם תעשי זאת, תמשיכי לחיות את הביקורת שלהם עליך ועל הקשר שלכם, בין אם ביקורת זו נאמרת, ובין אם את רק חושבת שהם חושבים עליה בינם לבינם.יתכן מאד שהדבר הנכון הוא להניח לו ולתת לדברים להיבנות בהדרגה. שאחת לזמן מה הורייך יבואו לבקר אתכם, גם אם זה פעם בחודשיים או יותר, ושהוא יבין שהם לא נוראים כל כך, אם הם באמת לא נוראים כל כך. אולי אצלכם הוא ירגיש בטוח יותר, ואולי אפילו קצת נדיב יותר, והקשר ביניהם ייבנה בהדרגה, ועם הרבה סבלנות. אחרי הכל, השלב הבא - של ילדים שיהיו לכם, ממילא ייצור מצבים של מפגשים משפחתיים אצלכם. ככל שתהיי סבלנית יותר, וככל שתצליחי לעצור את הביקורת מצד הורייך ולהגן עליו מולם, כך יהיה קל יותר לבנות משפחה חדשה מבלי לקרוע את הקודמת.אנא, ראי גםפוסט שלי בפייסבוק, מהשלישי לספטמבר השנה (לפני כמה ימים), של שידור רדיו שלי בקול הים האדום, מלפני כמה שנים, העוסק בחגים ובקונפליקטים משפחתיים. אולי זה יחזק אותך.

(הודעה ללא תוכן)