בחירת בן זוג: מה הורים לא מבינים?

ד"ר חסון שלום,
אני בחורה בת 21. בלי עין הרע נראית טוב, מצחיקה, כיפית, מעריכה את עצמי (לרוב) ומתחילים איתי הרבה בנים.העניין הוא שאני פוסלת כמעט את כולם. אני יוצאת עם הרבה בנים, תמיד נותנת צ'אנס, אבל אולי לא באמת.לדוגמא בשבועיים האחרונים יצאתי עם שלושה בנים לדייט אחד ואז חתכתי- אחד היה אדיש מדי, השני היה רחוק ממני בתפיסת עולם שלו והשלישי היה ילדותי בעיני, לא נתן לי בטחון.היו לי גם מערכות יחסים ארוכות יותר, אבל גם הן נקטעו אחרי כמה חודשים מצדי מסיבות שונות (אחד היה משעמם באיזשהו שלב ואת השני ההורים שלי לא אהבו)עד עכשיו זה לא הפריע לי אבל לאחרונה אני מתחילה לשמוע דיבורים מצד ההורים שלי של מתי יהיה לי מישהו רציני והערות מצד החברים שלי שאני פוסלת מהר מדי ועושה לעצמי " חיים קשים" ואני תוהה לעצמי האם אני צריכה לשנות את ההתנהגות.ואני לא יודעת, יש לי כמה מחשבות לגבי הנושא:1.אולי אני פוסלת מהר כי אני יודעת שתמיד מתחילים איתי אז אני מרשה לעצמי, אבל כך בעצם לא מצליחה לפתח זוגיות ארוכה ובריאה וחס וחלילה אם אמשיך ככה בסוף אשאר רווקה בגיל מבוגר (פחד שאכן יש לי).2. אבל מצד שני אני שמחה שאני עולה נורא מהר על "הבעיה" ולא מושכת קשרים לחינם.3. ואולי יש לי איזשהו פחד מאינטימיות? מהתחייבות? ולכן אני פוסלת. אני מרגישה הרבה פעמים כאילו אני יוצאת לדייט רק כדי להגיד לעצמי למה לא. לא באמת מנסה להכנס לזה.4. אולי יש לי איזושהי פנטזיה ל"זוגיות המושלמת" שלא באמת קיימת, אולי אני צריכה ללמוד להתפשר?5. אבל האם אני באמת צריכה להתפשר כל כך מהר? כבר כשאני מגלה דברים שלא מוצאים חן בעיני בדייט ראשון/שני/שלישי?קרה לי פעמיים שממש נדלקתי על מישהו ורציתי להמשיך והצד השני הוא זה שחתך. אבל גם אז בדיעבד חשבתי על בעיות שהיו איתו שבטח הייתי עולה עליהן מאוחר יותר ונפרדת בעצמי.יש לי חברות שנמצאות בזוגיות ארוכה ואני רואה שיש המון דברים שמפריעים להן, כמו לדוגמא שתפיסות החיים של הבחור שונות משלהן או שהוא חונק אותן והן עדיין נמצאות בתוך הקשר ולי זה נראה מטופש. להשאר בתוך קשר בעייתי רק כדי להיות בזוגיות, אבל לא להיות מאושרת. כנ"ל לגבי ההסתכלות שלי על הקשר של ההורים שלי.השאלות שלי הן כאלה: האם לפי מה שאני מתארת לך מדובר במצב בעייתי או שזה בסדר לגילי ובסדר בכלל ואני צריכה להמשיך לחיות עד שיגיע מישהו שאיתו לא ארגיש שאני מתפשרת?אני כן רוצה זוגיות, אני רוצה להתחתן, אני רוצה מישהו שיאהב אותי ואני אותו. האם אני צריכה להתנהל בצורה שונה? להתפשר יותר? ואם כן, איך בוחרים על מה להתפשר? מבחינתי הכל קריטי באותה מידה, ברגע שהוא לא מצחיק אותי לדוגמא או לא מספיק נותן לי בטחון זה חשוב באותה מידה וזה לא מתאים לי.הייתי רוצה לדעת מה דעתך בעניין. תודה ושבת שלום.

כשאני חושבת על זה יש גם הרבה קשרים עם חברות שהתרחקתי מהן ברגע שהכרתי אותן יותר לעומק וגיליתי דברים שמפריעים לי. אבל לא "נפרדתי" מהן כי אחרי הכל אני לא צריכה להתחתן איתן והמינון שלהן בחיים שלי הוא מתון יותר. אולי יש לי בעיה של חוסר קבלה?

מהורהרת יקרה,
ההורים שלך מודאגים, ואת נכנסת ללחץ. אבל אתרקבת 21. וסליחה על האמירה הזו, היא לא באה ממקום מתנשא. את בתקופה שבה אנשים רק מסיימים צבא, מתחילים ללמוד, ועוד אין להם מושג ירוק או כחול או אדום (סתם ביטוי) על איך ייראו החיים שלהם. זה נכון לגבייך, ונכון גם לגבי בני זוג פוטנציאליים.אז מותר לך להיות בררנית. ואם את בררנית מאד, זה אולי אומר שאת חושבת ברצינות מאד על בן זוג לחיים ועל חתונה. ולכן את בודקת ובוחנת מי מתאים למה, כאשר צריך לקחת בחשבון שגברים עד גיל 25, לפחות, הם בדרך כלל עוד רחוק מלהיות מגובשים עם עצמם באשר למקצוע ולהשכלה. ואם להם אין מושג, איך יהיה לך?התחילי לבנות את ההצלחה שלך מתוך עצמך, ותני לעצמך זמן. אין שום סיבה שתילחצי כרגע. ככל שתתקדמי יותר בהצלחה שלך, אולי אפילו תהיי יותר בררנית, אבל זה בסדר, כי גם גברים יראו בך בת זוג ראוייה. אמנם אין שוויוניות בכך, ונשים מחפשות יותר גברים מצליחים ואסרטיביים שיודעים מה שהם רוצים מקצועית וכלכלית מאשר גברים מחפשים נשים מצליחות, אסרטיביות ושיודעות מה הן רוצות מעצמן כלכלית ומקצועית, אבל בכל זאת, יש לזה השפעה. אני לא רואה שום סיבה לפאניקה בשל הבררנות שלך. לא כרגע.אני אולי אפילו אגיד משהו מוקצן יותר: כרגע, אני לא רואה פסול בלחיות את הרגע. אולי אפילו להיפך: אם תדעי ליהנות ממה שיש לך עכשיו, כולל מבני זוג שאינם מושלמים - אם את מוכנה לקבל את זה שלא מוכרחים להתחתן עכשיו, יהיה לך קל יותר להיות מאושרת בחייך. אם בעוד שלוש-ארבע שנים עדיין תרגישי שאת בררנית מדי, לכי לטיפול ובדקי את עצמך. אם זה לוחץ עליך מאד, אולי נכון לעשות את זה קודם. בינתיים, נסי לראות אם יש לך סיכוי ליהנות ממה שיש.