בחירה בין זוגיות לרווקות

ד"ר חסון שלום
רבאני עומד היום מול אחת ההתמודדויות הקשות שליאני נמצא עם חברה שלי כבר כמעט שנתיים וחצי. היחסים שלנו לא התחילו כאהבה ממבט ראשון, האמת היא שהיו לי הרבה בעיות עם עצמי לפני שהתפניתי לאהוב אותה באמת, וגם הגעתי (כך הבנתי מאוחר יותר) עם רגשות לא פתורים ממישהי אחרת מהעבר. עם הזמן למדתי לאהוב את חברה שלי על מי שהיא, ועל האופי המקסים שלה. לא פגשתי בחורה יותר מקסימה ואוהבת ממנה. על הרגשות כלפי האחת האחרת כבר התגברתי, וזה פינה הרבה יותר מקום לאהוב אותה. גם בבעיות שהיו לי עם עצמי התחלתי לטפל, אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר תקופה. בזמן האחרון דיברנו על מעבר לגור יחד ועל חתונה, ונתקפתי בפחד גדול מהנושא. כשהתחלתי לחקור את הפחד, הבנתי שחסרות לי התנסויות בחיים גם עם נשים וגם התנסויות אחרות כגון טיול גדול שמנעתי מעצמי עקב שנים של ביטחון עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה. ועכשיו לאחר שהטיפול מצליח ואני מתחיל לצבור ביטחון ולגלות את עצמי באמת, אני מבין שהרבה לא עשיתי והייתי רוצה לעשות לפני שאני נכנס למסגרת מחייבת כמו נישואים או דירה. מצד שני, כשאני רק מעלה בראש את הפרידה אני בוכה וכואב לי. היא מודעת לפחדים שלי ולרצונות שלי, אנו פתוחים אחד עם השני מאד. לאחרונה היא נהייתה עצובה על זה שאני עם תחושת החמצה.ולאחר כל הסיפור הארוך הזה, שואל אני: האם זה שאני עם תחושת החמצה מהקשר (ולא רק אתה אלא בכלל) אומר שאיני אוהב אותה באמת? או שרק שאני מפחד?מצד אחד יש לנו זוגיות מדהימה שזה לא משהו ששנינו רוצים לוותר עליו בקלות. ומצד שני, יש לי תחושת החמצה על חיי רווקות שלא נוצלו כמו שצריך (עקב חוסר בטחון עצמי).היא בחורה מדהימה ואני לא רוצה לפגוע בה מעבר למה שאולי כבר פגעתי.מבולבל... מה לעשות?

מבולבל יקר,
העניין הוא פשוט, לכאורה: שאלה של בחירה – מה אתה מעדיף להחמיץ יותר? את החופש של חיי הרווקות שלך, או את החיים עם החברה שלך?כל בחירה היא כזו. בכל בחירה אתה מוותר על משהו, והויתור הזה תמיד מפחיד. לפעמים יותר, ולפעמים פחות. ואולי הכי מפחיד הוא אתה עצמך, וההתמודדות שלך לאחר מעשה עם מה שלא בחרת, במקום ההנאה שלך ממה שכן בחרת. נסה לדבר על זה בטיפול שלך, וראה מה יוצא. תמיד מפסידים. כי אם אתה יוצא לטיול גדול, אתה דוחה את תחילת הקריירה שלך, ורודף אחר צעירים יותר שויתרו על הטיול הגדול והתקדמו בלימודים ובחיים לפניך, אבל מרוויח חוויות של חופש, ואויר, ודחייה של תחושת מחוייבות, וגם שם יש לחצים והתמודדות, בין היתר, עם הבדידות, ועם החיפוש אחר חברה.אין שחור ולבן. יכול להיות שדווקא בטיול בינוני (במקום גדול) עם מי שאתה אוהב, תרגיש כל כך הרבה יותר טוב מאשר בטיול גדול לבד. זה רק עניין של בחירת חוויות נכונות במשותף, ושיתאימו לשניכם. כך שבמקום לדחות את הזוגיות ולקדש את הלבד שהחמצת, אולי עדיף להשאיר את הזוגיות, ולדחות לזמן מה רק את הדירה והמשכנתא.

ד"ר חסון שלום
תודה רבה על התגובה שלךבהתייחסות לדבריך, אני מאותם צעירים שרדפו אחרי הקריירה וויותרו על הטיול. אני בן 28 ועובד כבר למעלה משנתיים.ולגבי טיול ביחד, עשינו טיול של חודש וחצי יחד והיה מהנה אך עם זאת גם קשה, לא היה קל להיות יום יום יחד אבל למדנוהרבה אחד על השני וחזרנו מהטיול רק יותר מאוהבים.לגבי הדירה, זה נושא שאנחנו דוחים אותו כבר כחצי שנה, מהסיבה שאני לא מרגיש מוכן.הפחד שלי הוא פחות מדירה ומהזוגיות יחד, כי אני מרגיש שאני מאד אוהב אותה. הפחד הגדול שלי הוא ממה שהיא מייצגת עבורי היום:מישהי שמאד אוהבת אותי ורוצה להתחתן אתי ולהביא אתי משפחה, וזה מפחיד אותי מאד.ולעבור לגור יחד מייצג בשבילי את תחילת הדרך הזו.כל הנושא של הורות וגידול משפחה נראה לי מפחיד, עקב חוויות שעברתי אני בתור ילד ואיך שחוויתי את חיי המשפחה מצד הוריי.כמובן שיש עוד דברים שעוצרים אותי, אך אני חושב שזה הדבר העיקרי.אך איני חושב שאיני אוהב אותה, אני אוהב אותה מאד.לקחנו עכשיו פסק זמן מכיוון שסבלנותה פקעה אליי, ואני לא מאשים אותה.אך תפקידי הוא כרגע לחשוב עם עצמי מהם הפחדים שלי ואיך אני מתמודד אתם, כי אני לא חושב שלאבד אותה זה הפתרון.מצד שני, אני לא רוצה שהמצב יחזור לקדמותו - לקיפאון שהיינו בו. אני פשוט חושב שאני צריך עוד קצת זמן כדי להגיע להחלטות.היא יותר חשובה לי מטיול גדול, זה בטוח.תודה על ההקשבה ושמח לשמוע עצות נוספות ממך.

מבולבל יקר,
עושה רושם שאתה רוצה, ואפילו יודע מה אתה רוצה, אלא שהמחוייבות הזו, "לכל החיים", היא זו שמפחידה אותך, והפחד הזה מזיק לך יותר מאשר מועיל לך. הוא זה שמונע ממך את מה שעושה רושם שאתה רוצה.לפיכך, בגלל שעושה רושם שהחרדות שלך מונעות ממך להיות מאושר יותר, אני חושב שאתה זקוק לטיפול. אולי לזוגיות הנוכחית זה יהיה מאוחר מדי, אלא אם תתעשת במהירה. אבל אתה חייב את זה לעצמך, כי אתה רוצה זוגיות. זה תהליך שאתה צריך לעבור, והוא ייקח זמן.אלא אם יש לך סיבות ממשיות שלא לרצות את הזוגיות הנוכחית, ומכחיש את הסיבות לכך.

שוב שלוםכבר עברו כמה ימים מההפסקה שלנו ואני ממש מבולבלחשבתי שאני אוכל לחשוב בבהירות על המצב, אבל אני מוצא את עצמי כואב מאד ומתגעגע אליה יותר ויותר בכל יום שעובר.אין לי ספק שאני אוהב אותה מאד ושהיא האישה של חיי.דיברתי אתה לפני יומיים אבל היא כועסת מאד שבתקופה האחרונה היא זו שמחזיקה את מערכת היחסים הזו.אני לא מסכים עם זה, אבל אני מבין את הכעס שלה. אכן הייתה לי תקופה קשה, וזה עקב הטיפול הפסיכולוגי שאני עוברשהעלה בי הרבה תחושות ובלבולים. אך אין זה אומר שלא אכפת לי מהקשר.גם לי יש כעסים על כך שהיא לא הייתה מספיק אמיתית אתי כשאמרה לי שהיא מוכנה לחכות עם המעבר לגור ביחד.אבל אני מוכן לשים את כל הכעסים בצד ולהתקדם צעד אחר צעד, לא רוצה לוותר על כל מה שבנינו ועל האהבה.אבל אין ברירה, הדברים גם צריכים להעשות בקצב שלי, ואם לוקח לי זמן אז זה מסיבה מסויימת, ואני לא יכול להלחיץאת עצמי לעבור יחד אם אני עוד לא מרגיש מוכן.מצד אחד אני רוצה מאד לחזור ומצד שני אני כן רוצה לנצל את ההפסקה בשביל לחשוב, אבל לא מצליח.קשה לי מדי, אני כל הזמן חושב עליה.לא יודע אם להתקשר או לא, נראה שהיא לא רוצה לשמוע ממני אם אין לי תשובה סופית.בקיצור, עדיין מבולבל...

מבולבל יקר,
מכיוון שאתה נמצא בטיפול, קח את זה לשם. אתה מביא לשם ומקבל משם הרבה יותר אינפורמציה מכפי שתקבל במסגרת הזו, של הפורום.עם זאת, קח בחשבון שככל שתאריך את חזרתך המליאה אליה, היא תאבד את הבטחון שלה בך, וחזרתה אליך, אם בכלל, תהיה טעונה משקעים קשים. אתה מערער לה אותו, והיא שואלת את עצמה, וככל שעובר הזמן יותר ויותר בצדק, אם היא יכולה לסמוך עליך, כבן זוג לחיים.