בחירה בין דרכים: האם אתה במבוי סתום?

שלום.
אני בן 36 ואישתי מתקרבת לשלושים, התחתנו לפני שנתיים וחצי. לפני החתונה היו דיבורים על הבאת ילדים. כבר לפני החתונה לא היתה בי איזושהי הרגשה או כמיהה להביא ילדים לעולם - אישתי ההיפך ממני. אחרי נסיונות של כמעט שנה אישתי הרתה אך הפילה לאחר כחודש באופן טבעי, אני חייב לציין שעם ההפלה הרגשתי הקלה אדירה. עכשיו אישתי לחוצה מאוד להתחיל לנסות שוב ואם כמה שעובר הזמן אני מרגיש שאני פחות ופחות רוצה ילד, אף פעם לא היתה לי אהבה גדולה לילדים, אין לי צורך במחויבות לילד, אין לי חוסר בחיים. אישתי ההיפך ממני, הרחם שלה בוער וכל רצונה עלי אדמות הוא להביא ילד. אני במבוי סתום. מצד אחד אינני רוצה לאכזב אותה כי הרי רק בשביל להביא ילדים התחתנו מלחתחילה, מצד שני אני מפחד, זה לא שאפשר להחזיר את הילד, מצד שלישי אני ואישתי מאוהבים בטירוף אחד בשנייה גם אחרי שנתיים וחצי של נישואים (ועוד 4 שנים של זוגיות לפני) ואין בי שום רצון לאבד אותה. אני קרוע בין אהבתי לאישתי שממש מתוסכלת ללא ילדים לבין חוסר הרצון שלי בילד. הצעות אולי?

מודאג יקר,
אתה לא במבוי סתום, אלא הנחת את עצמך בדרך מסויימת, נישואים וילדים, שאולי לא היית שלם איתה. ההקלה שלך הצביעה לך על העובדה, שאולי היה קשה לך להודות בה קודם, שהיית בלחץ. השאלה היא למה. האם מדובר במחוייבות? באחריות? בצד שלישי לזוגיות המאושרת שלך? אני לא יודע. אני לא בטוח שאתה יודע בברור. ואני גם לא בטוח אם ההכרה הזו כשלעצמה אינה מלחיצה אותך עוד יותר. ועדיין אתה לא במבוי סתום, אלא צריך להחליט בין שתי דרכים: ללכת עם זה, או לצאת מהדרך הזו ולהישאר לבד.ומכאן השאלה החשובה, האם אתה אוהב את אשתך מספיק כדי להעניק לה את המתנה הזו, למען האושר שלה? כדי שתוכל לחוות אותה מאושרת?למרות הלחץ שלך, סביר שעם הזמן, כאשר יהיו ילדים, תהיה מאושר מהם, ואומלל מהם, ועייף מהם, וגאה בהם. יתכן שייקח לך כמה חודשים להתחבר, כי גברים לא מעטים מתקשים לתקשר עם פעוטות – וזה לא הצדקה, אלא תאור עובדתי, ובכל זאת, ולמרות הפחדים משינוי ואחריות, סביר מאד שתראה את הדברים אחרת בהמשך. ולו רק כי זה קשר שהוא משמעותי לא פחות, ובשלבים מסויימים יתכן אף יותר עמוק מאשר עם בת זוגך.