בחירה בזוגיות: תובנות ושיקולים

נעים מאוד...
לפני כמה חודשים גיליתי שהאקס המיתולוגי מתקופת הצבא התארס ואכן התחתן באוקטובר האחרון.
יצאנו שנה וחצי שנתיים, חבר ראשון תקופה מדהימה ואני נפרדתי ממנו. מאז היו לי 3 מערכות יחסים רציניות(נמצאת עכשיו בשלישית).
אותו בחור אהב אותי כמו שלא אהבו אותי בחיים. היה החבר הראשון שלי, באותה תקופה באיזשהו שלב הרגשתי שפחות ופחות נמשכת אליו(היו לו סימני מתיחה שהפריעו לי) ונפרדתי ממנו בגיל 22. נפרדתי בתחושת הקלה, התחלתי לרקוד סלסה, טיילתי עולם, גברים. לא התגעגעתי ממש.

אני כיום בת 27, בחורה מאוד משפחתית שרוצה כבר להתמסד ולהיות אמא. המשכתי הלאה, במרוצת השנים כל פעם שלא הלך לי טלפנתי אליו והוא התייצב תמיד, תמיד הייתה פגישה אחת שאפילו הרסתי לו קשר של שלוש חודשים כי הפגישה התנשקנו והוא יצא עם מישהי(אמר לי כשנפגשנו). בסיום הקשר האחרון טלפנתי לשאול אותו משהו והוא הבהיר לי לא לטלפן יותר. הבנתי שבזוגיות. הרגשתי אז מוזר כי תמיד זה היה ידוע לי בלב שאני שלו ויעמוד לרשותי תמיד. לא עוד... מחשבה של ילדה ילדותית...
מה הפואנטה אתה שואל?
אז בגיל 22 הרגשתי שמגיע לי יותר. יותר תשומת לב, יותר אהבה יותר יחס, יותר גבר גבר. בפועל עד היום כל אחד מהגברים שהיו לידי לא העניקו לי כמוהו. לדוגמא הנוכחי- אני כן מרגישה שאוהבת אותו ורואה כאב ילדי בהרבה הזדמנויות, אבל רבים המון והמחוות הרומנטיות לא משתוות למה שהיה עם אהבת נעוריי.
מרגישה איזשהו פספוס, הוא כל כך אהב. מסתכלת במכתבים שכתב לי בעבר והכל מוצף... ובעיקר תחושה לא נעימה בגוף... איך נתתי לו לחלוף כי לא נמשכתי מאה אחוז... אני זוכרת שרציתי גבר יותר חסון ויותר גבר גבר כי הוא לא היה כזה, אבל כיום במרוצת השנים גיליתי שהכי חשובה לי זו האהבה שמעניקים לי ושלא קיבלתי מהחבר האחרון והנוכחי
. המון מהשיחות עם הנוכחי זה על זה שצריכה יחס ומגע. עם החבר ההוא לא היו שום שיחות כאלות לא הרגשתי חסך. כן הנוכחי משתדל מאוד ונותן יחס והןא מאוד חם, אבל זה לא מספיק לי. ייתכן וגם עם החבר מהצבא זה לא היה מספיק לפני שנים? אינני זוכרת. כן זוכרת שאהבתי להיות נאהבת, חבר ראשון, אינטימיות ראשונה, ותמיד ביחד. רואה תמונות מהחתונה והלב צובט. עדיין נראה אותו דבר, קצת מלא, התחתן עם מישהי חמודה שגם במימדי גוף יותר ממני אבל מאוד חיננית. מאוד שמחה בשבילו אבל כואב לי

איך להתקדם הלאה ?

דנה יקרה,
אני בכלל לא בטוח שלא עשית את הבחירה הנכונה אז. נראה לי שבתנאים של אז, לפחות, היית מאמללת גם אותו וגם אותך, היות שבאמת לא היית מרוצה. באמת לא היית מרוצה, ואפילו בצדק. זה לא התחבר לך.אנחנו בוחרים בני זוג לפי מימדים שונים. גם למשיכה יש ערך, וגם ליציבות ולרצון של הצד השני, והיכולת שלו לתת יש ערך. גילית עם הזמן שקשה מאד להשיג את הכל ביחד. זה נכון. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל זה אומר שזה קשה מאד, ושיש סיכוי שתצטרכי להתפשר אם תרצי להתקיים במערכת זוגית. האם היום היית מתפשרת על זוגיות כמו שהיתה לך אז? – בכלל לא בטוח. כי לא בטוח עד כמה את שונה בצרכים הנפשיים שלך. את רק מאוכזבת מכך שאת מה שאת כן קיבלת אז, לא קיבלת בקשרים שהיו לך אחרי. לכן, בכל פעם שחסרה לך תחושת האהבה, והביטחון שמגיע מכך שבן הזוג שלך תמיד יעמיד את עצמו לרשותך, גם כשזה על חשבונו, את נזכרת במקום שבו היה לך דבר כזה. אבל בהחלט יתכן שלו הייתם חוזרים זה לזה עכשיו, היית נזכרת במקום שבו היית נמשכת לבן הזוג שלך, ומתגעגעת לאיש אחר שאליו נמשכת מאד.רציתי לכתוב מסקנה, אבל אמנע מזה. אולי אשאיר את זה לך: מה בעצם המסקנה שלך ממה שכתבתי כאן למעלה (שאני חושב שזה לא לגמרי חדש לך, גם אם זה אולי כתוב ברור יותר, שחור על גבי לבן)? - אשמח אם תכתבי לי אותה.

ד"ר יקר
קראתי את תגובתך מספר פעמים.
שאלת אותי מה המסקנה ואני לא בטוחה

כלומר, אני יודעת שמה שלכל אחד יתרונות וחסרונות
הנוכחי מעניק לי דברים אחרים שהבחור מהצבא לא העניק, ולהפך.

דנה יקרה,
כן. זה נכון. לכל אחד בזמנו, זה נכון. היום, כך נראה לי, את בעיקר מרגישה שאיבדת מה שחשבת שיש לך, והוא אופציה קלה נוספת. לכאורה – מפלט למקרה שתחליטי שאת לא רוצה את הנוכחי. זה לא אומר שלו היית מממשת את זה, זה אכן היה יותר טוב. גם אז היית נשארת ללא מפלט קל, לו זה לא היה מסתדר. כרגע, את צריכה בעיקר להשלים עם מה שחשבת שאת לא חייבת להשלים, בגלל אותה אופציה היפותטית. או להחליט שזה לא מתאים. כך או כך, זה מרגיש פחות טוב מאשר מה שהרגשת קודם, ושזה אולי קצת יותר "מכריח" אותך להחליט. כלומר, אם להשלים עם מה שיש. אני חושב שאת צריכה כמה ימים, ואולי יותר, כדי להסתגל לזה. לא יודע מה תחליטי, אבל אולי אז כשתחליטי תהיי באמת יותר שלמה עם ההחלטה שלך. אז אולי זה רווח דווקא מכך שאיבדת אופציה שאולי לא היתה אמיתית.