גבולות עם בת: איך להתמודד?

ביתי בת ה22 הוציאה מאז הולדתה את הנשמה לכולנו,אני לא אגולל הכל אך אזכיר שאין גבולות וגם אין מחשבה.הכל הפך לגיהנום.היא התגרשה שנה אחרי הנישאין כשיש ילד בן שנה וחצי.החלטתי לתמוך בה כלכלית(למרות שאני אלמנה ויש לי ילדים נוספים)אך לא להכניסה לביתי בגלל שהיא הפכה את הבית לגיהנום ,גם כשאבא גסס בבית.מצאתי לי את הנחלה ואני השכרתי לה דירה ומבקרת כל יום,היא מסתדרת מצויין ואפילו גמלתי אותה מ40 שיחות טלפון ביום לאמא.כל המשפחה מעודדת את המהלך ושמחה שסוף סוף הגדרתי גבולות אך הלב נקרע לי כי אפילו אמרתי לה שבליל-הסדר אבוא אליה ולא היא אלי.מדוע יסורי המצפון שלי כה גדולים אם למרות שהיא מציקה כל חייה אני דואגת לה אך רוצה גם את השקט והפרטיות?האם זהו חטא או כדי לחיות עם זה בשלום?אני חייבת לשמוע מאדם מקצועי כמוך שדווקא צעד זה שומר על קוו דק של יחסים שיגן עלי ולא יגרום לי לריב,לקלל ולאבד את שפיותי מרב כעס.היא מכבדת את בקשתי למרות שמדיי פעם היא זורקת משפט:"אבל מה עשיתי לך?"שכחה שמיררה ועדיין ממררת את חיי למרות שאני באבל כבד על בעלי תודה חוי.אני בת 47.

חוי יקרה,
אני זוכר את המכתבים שלך, ואני שמח שהגדרת גבולות. אז עכשיו הבת שלך מנגנת על רגשי האשם שלך, אלא מה? זו הטקטיקה שהיא יודעת שעבדה עלייך הכי טוב. אם מה שאת עושה היום שומר עליך מלריב, לקלל ולכעוס, אז את במצב הרבה יותר טוב מקודם. ראי זאת כהוכחה לנכונות דרכך.ובתשובה לשאלה שלה "מה עשיתי לך?" תגידי לה, "חמודה, את נפלאה ונהדרת, ועושה לי טוב לראות אותך, מדי פעם. אני לא עומדת בהרבהאת.יש לי בעייהמשלי, והיא שקשה לי להתמודד איתך לאורך זמן. תני לי להיות איתך הכי הרבה שאני יכולה, אבל כאשר אני שמה לך גבול, זה רקכי אני לא יכולה יותר. אז יהיה לי הרבה יותר קל אם תכבדי את זה." – ותמשיכי לשמור על הגבולות.