גבולות להורים: איך לצאת ממעורבות

שלום
לך ד"ר חסון!הייתי רוצה בבקשה לקבל עצה לגביי המבוך שנקלעתי אליו. ( אני בעצמי בניתי את המבוך- במו ידיי! )אני בת 21 ובן זוגי בן 25.הכרנו בצבא ומאז אנו שנתיים יחד.בתחילת הקשר התראנו סופי שבוע וכו ולאחר שהשתחררתי שכרנו דירה וגרנו בה שנה.בן זוגי השתחרר מקבע באמצע השנה, והחל ללמוד במכינה לאונברסיטה.אני מתכוונת ללמוד גם שנה הבאה , אך אני כבר מוכנה, ולכן החלטתי אני לצאת לעבודה לחסוך לנו לשנה הבאה, ובן זוגי בנתיים מעומס המערכת והשעות הקשות ישב בבית וילמד ואז נתחלף.הכל עבד מאוד נחמד, ואף התארסנו, עד שהכסף מהקבע החל לאזול והבנתי שאני בשכר מינימום לא אוכל להחזיק דירה, לשלם חשבונות ולכלכל 2 אנשים.אבא שלו הציע לנו לעבור לגור אצלהם לבנתיים עד שנסתדר ואני אוכל לחסוך מספיק כסף ונעבור שוב.אני נורא שמחתי מכיוון , שזה היה מאוד נחמד מצידו להציע, חוץ מזה זה רק למספר חודשים, ובנוסף אני מאוד מאוד מסתדרת עם הוריו. עסקה נהדרת, אני משלמת להם 700 שקל בחודש ושנינו גרים אצלהם בחדר הישן שלנו. בן זוגי לא רצה הרבה זמן ואני כל הזמן שכנעתי אותו שזה הדבר הנכון לעשות, בסוף הוא השתכנע.בתיאוריה זה נשמע נהדר והייתי מאוד אסירת תודה.במציאות הכל התחיל להתפקשש.אני מרגישה כלואה בבית הזה, ישנם חוקים חדשים שצצו להם משום מקום, הם הבטיחו שלא התערבו לנו בחיים, אך הם מעורבים מעל ומעבר!לאן אנו הולכים ומתי חוזרים, מה אוכלים ומתי ועוד דברים מוזרים.הם כל הזמן מנגסים לו על הלימודים שלו ובודקים אותו כל רגע ! והוא בן 25!הם כל הזמן איתי בשיחות שאני צריכה לדחוף אותו למעלה, להיתקשר פחות, לצאת איתו פחות ובכלל לא להפריע לו.כשהוא גילה את השיחות הוא זעם וכעס שיעזבו אותי בשקט ולא התערבו לנו בחיים , אז עכשיו אם אנו יוצאים לאכול משהו, אבא שלו עושה לי שיחות בשקט שזה לא בסדר ומשביע אותי לא לספר לחבר שלי.זה מצב מעיק!אני לא המורה שלו, ולא המדריכה, הם כל הזמן שואלים רק אותי ,איפה הוא ומתי הוא חוזר ומה הוא לומד, ולי נמאס!אני בין הפטיש לסדן. כי אין לנו בנתיים לאן ללכת ולא חסכתי מספיק ואני לא יכולה לגרום לו לעזוב הכל באמצע המבחנים ולהתחיל לחפש דירה.אבל זה מפריע לי שאני תמיד במשמר שהם ידפקו בדלת או יקראו לנו. הם תמיד רוצים להיות איתנו (איתו במיוחד), ואין לנו יותר מרבע שעה לבד.מה עושים?ניסינו לדבר איתם והם הבינו כביכול , אבל הם ממשיכים לעשות את הכל רק מבלי שהבן זוג שלי ידע, ואני לא יכולה לספר לו כי אז הוא יכעס ויריב איתם ואני אצא מלשנית!הוא מבין אותי מאוד ומנסה תמיד שהכל יצא בסדר בסה"כ , יש לנו המון שיחות על זה אך , אין הרבה מה לעשות!אז בנתיים אני יושבת מתוסכלת בזמן שהוא לומד ולא זזה מהחדר.אבל הם הבטיחו לנו! הבטיחו לי! שאנחנו בוגרים ויתנו לנו חופש! והם לא מקיימים את ההבטחות שלהם.הלימודים ימשכו עוד שנה בערך. אני מרגישה שהם קצת הפילו אותי בפח, ושינו את עצמם לגמריי.ד"ר חסון מה עושים עכשיו?

נפולה יקרה,
יש לך שלוש דרכים לצאת מזה. האחת, שאני לא ממליץ עליה, היא לברוח מכל העניין. אם המצוקה שלך היא נוראית, ואת לא רואה דרך אחרת, האפשרות הזו תמיד קיימת. אלא שכרגע את לא רוצה לשלם את המחיר בניתוק הקשר עם החבר שלך, ובצדק. הוא לא אשם, ויש כנראה דרכים לשמור עליו ועלייך.הדרך השניה היא לשים להורים שלו גבולות, מה שכנראה לא עשית. את מנסה להיות נחמדה כלפיהם. היי קצת פחות נחמדה. היי יותר אסרטיבית, ותגידי להם שאם יש משהו שהם רוצים לומר לו, שיגידו לו בעצמם. את לא מוכנה להקשיב לדברים האלה. במקרה קיצוני, תגידי שכל פעם שאת שומעת את מה שהם אומרים עליו, את מתחילה להסס אם להישאר איתו, כי אולי הוא לא כל כך מוצלח, אם זה מה שההורים שלו חושבים עליו. וזה בסדר להיות חריפה ולהגיד את זה, אם את רוצה להפסיק את זה – ובתנאי שזה לא באמת ישפיע עליך. אבל בכל מקרה, הוציאי את עצמך מהמשחק שביניהם.לחלוטין. כי כרגע, הם מפקיעים את עצמם מתפקיד המחנך, ומעבירים אותו אליך במקום שבו הם מרגישים שהם נכשלו. מכיוון שנקודת המבט שלך שונה לחלוטין, מכיוון שאת לא רוצה לחנך אותו באופן שהם רוצים, ומכיוון שהמטרות שלך שונות משלהם, אין לך מה להיות השליחה שלהם, ורק תיידעי אותם. ואם הם ינסו בכל זאת, תגידי תודה, אבל לא, ואם הם יתעקשו, לכי לחדרך. הם ילמדו.הדרך השלישית היא לוותר על מה שהמקום נותן לך, ולומר לא מדבשך ולא מעוקצך, ולמרות שהם חוסכים לכם כסף, להחליט שיותר זול לכם לגור במקום אחר מאשר לריב, מאשר להרגיש תחושות לא נעימות, ומאשר להגיע אחר-כך לטיפול כי הם מפריעים לך לראות את החבר שלך בעיניים שלך, בדברים שאת אוהבת לראות בו, וללא השפעה מזיקה של הוריו. ואם אתם צריכים חודש הפסקה, עד סיום בחינות, כדי לחפש דירה, לכי להורייך, והיו בחודש או חודשיים של הפסקה של מגורים ביחד (לא של יחסים), עד שתמצאו דירה חלופית.