גבולות ואחריות - עצות לאם

ביתי בת 21 גרושה עם ילד בן שנה.הבת לקויית למידה וקיים קושי ביחסים עם הסביבה.בההלך השניםניסיתי כאם לעשות הכל כדי לרצות אותה כשהיא לא מתאמצת כלל.היינו בטיפולים ושיחות ומכל מצב קשה חילצתי אותה.היא נישאה בהריון ולא הקשיבה לתחינותנו שהבחור לא מתאים ושהיא תיאלץ לגדל את הילד לבד.אביה נפטר לפני שנה ממחלת הסרטן כשעברנו עשר שנים של סיוט מתמשך,הוא מת בייסורים ואני נותרתי עם שני ילדים מקסימים ובת בת 21 שמוציאה ממני את כל הרוע האפשרי-אני חקרתי ולדעתי היא סובלת מהפרעה אנטי סוציאלית וכל נסיונותי להתקרב ולהפגין חום כלפיה יורדים לטמיון.היא רוצה את אמא ליידה 24 שעות ביממה ,רוצה כסף מאמא ורוצה שיעסיקו אותה כל היום.היא לא עובדת(כל מה שהיא מתחילה מסתיים אחרי יום),מצלצלת מביתה אלי 20 פעם ביום ובדרך של מניפולציה ורחמים דואגת שאגיע כל יום לביקור למרות שאני מורה ויש לי תעסוקה מלאה.בעבר היא גם העלימה מביתי ,מבית אחי ומבית אשה שעבדה אצלה כסף וחפצים ולכן אני לא עוזרת לה למצוא עבודה מחשש שאנשים יתלוננו.היא מגדלת את התינוק לבד וניכר שהכל איתו בסדר,אני מרגישה כמו ברכבת הרים-האם זה הזמן לנתק קשרים כדי לשרוד או שיש כלים לשמור על שפיות ולהמשיך בקשר עם גבולות ברורים וחדים?אני בכל זאת אמה וליבי שותת דם.מתי היא תסתדר?ומתי לי יהיה שקט מהילדה הזו?בני הגדול בן25 מנסה להחזיר אותי כל פעם למציאות,הוא יצא מהבית לפני כ4 שנים בגלל מריבות בלתי פוסקות עם הבת כשהיתה רווקה.לפני שבעלי עצם את עיניו הוא הסתכל עלי ואמר:עצוב לי שאני משאיר חבילה כזו בחייך,הייתי לוקח אותה אתי כדי שיהיה לך קצת שקט בחיים.היא חיה ונושמת ,יפהפיה ומטרידה את כולם.הצילו!!!

חוי יקרה,
לפעמים, עד כמה שזה כואב, צריך לדעת לשים גבולות ולהוריד ממך אחריות, ולפעמים זה עובד והיא תיקח על עצמה אחריות. בכל מקרה, כאשר את לא מסוגלת להתמודד עם זה, בדקי את שרותי הרווחה המקומיים, ובקשי סיוע. הסיוע יכול להיות סיוע פיזי עבורה, או סיוע נפשי וייעוצי לך, כיצד לנהוג בה והיכן לשים את הגבולות. לצערי זה לא מצב שבו אוכל לתת לך יעוץ בפורום כדי לשפר את מצבה, כי את מדברת על מקרה שדורש כנראה טיפול צמוד. ופרט לזה יש לך עוד שני ילדים נוספים שזקוקים גם הם לכשירותך ולשפיותך כאם, וממילא אם תאבדי את היכולת שלך לתפקד, לא תוכלי לעזור גם לבתך זו.

אני זקוקה לכל תמיכה כדי להבין שאני בסדר כיוון שלהרגיש כל החיים ברכבת הרים זו הרגשה קשה.הייתי בטיפול במהלך המחלה שלבעלי והפסיכולוגית פקדה עלי לנתק מגע לחלוטין עם הבת,עשיתי זאת והמצב של הבת החמיר והיא עברה התעללות קשה ע"י בעלה.חלצתי אותה מהמצב ואני תומכת בה כלכליית.מה מוזר ביותר?שאני לא יכולה להיות ליידה אך כשיש בעייה שהיא מספרת לי אני נתקפת בדאגות ומנסה הכל כדי לעזור,ואני שואלת את עצמי-איך אוכל להשתחרר מהקשר הלא בריא והמתיש הזה מבלי לנתק יחסים.התינוק בן השנה זקוק לדודים וסבתא.אם אני לא מתקשרת או לא עונה לטלפון יום אחד הגברת כועסת ומלאה תלונות,ואז אני מתפרצת ומסבירה שגם לי יש חיים ושאני לא חייבת להיות לצידה כל היו,אני באבל כבד וקשה להיות במצב כזה ליד בחורה חסרת אונים שתמיד עושה פרצופים.אני מקנאה בבן הבכור שלי שהעלים אותה כליל מחיו וסוף סוף חי בשקט.ממך אני זקוקה רק לעידוד ומילה שאני בסדר.חוי .חג שמח.

חוי יקרה,
העניין הוא שאת הרבה למעלה מ"בסדר". כי כתבתי לך שרצוי שתשימי לבתך גבולות, אבל לא יכולתי לכתוב לך להתנתק ממנה לחלוטין. איך אני יכול כאשר זו בתך?אז את נוהגת כלפיה כפי שכל אמא רואה לנכון לנהוג: לגונן, לשמור, להשגיח, לטפל, לטפח, מה עוד שיש לך נכדה ממנה, מה שמקשה עוד יותר על שימת גבולות, כי אין לי כמעט ספק שהבת שלך יודעת לנגן היטב גם על דאגתך לטובת הנכדה, שלא חטאה ומדוע שתיענש. כך שכל זה ברור וטבעי לחלוטין, חוי, אלא שאת אמורה להיות יותר תקיפה בהצבת הגבולות, וזה החלק הקשה. לכן הצעתי לך גם אלטרנטיבות, וכדאי שתבדקי את שרותי הרווחה ומה הם יכולים לסייע לבתך, וגם מה הם יכולים לסייע לך במצוקה שלך. ואם יש ביכולתך להרשות זאת (אני מניח שלא, אבל אכתוב זאת בכל זאת) – ספקי לה סיוע פיזי בכסף, כלומר, מטפלת ו/או עוזרת, וזה עדיף בהרבה על לשפוך שפע הוצאות כסף ישירות לבת. גם בהצבת הגבולות. אז היא תכעס, אבל אם תהיי ברורה בגבולות שלך, היא תלמד מה היא יכולה לעשות ומה לא.