גבולות בקשר: מה לעשות?

אורן שלום,מצטערת על האורך מראש.אני יודעת שזה נשמע נדוש, אך לאמא של בעלי ולי יש מערכת יחסים מאוד מוזרה.היא אישה מאוד נחמדה בדרך כלל אך מנסה להיות חברה של כולם ומאוד נדחפת, מאז שהתחתנתי עם בעלי היא מכירה כבר את כל החברות שלי, בני משפחתי ומנהלת איתם מערכת יחסים כאילו הם חברים שלה. היא מאוד מנסה למצוא חן ונותנת לפעמיים לא מעט, אך במקביל מבקשת טובות כפייתית, היא מסוגלת להתקשר לחברות שלי ולבקש מהן טובות ללא ידיעתי, למשפחתי (רמת בני דודים, דודים, אחים, מי לא...), היא טוענת, שאחת התכונות החזקות אצלה שהיא לא "תוקעת" חשבון לאף אחד וזה מה שמקדם אותה בחיים (קשה לי להבין לאן התקדמה בדיוק?!) זה ממש מחריד, היא כ"כ אינטרסנטית, גם בחיים השיגרתיים ונורא הישרדותית בהילחמות שלה על דברים פשוטים, למשל (תסלח לי על הדוגמא) אכילה כפייתית מדוחנים בסופר אפילו שהם בתשלום.הסיפור הוא שלפני כמה ימים היא התקשרה לבן-דודה שלי לבקש טובה, במקביל ביקשה אותה טובה מחברה שלי שהקשר ביינו קצת רופף, בקיצור כ"כ כעסתי כי ביקשתי ממנה להניח להם כי אני מרגישה לא נעים והם כבר רמזו לי על כך, היא לא כיבדה את רצוני והתקשרה שוב והזכירה להם שהיא עדיין מחכה שיעשו את מה שביקשה, אין לה גבולות , היא יכולה להתקשר גם 15 פעמים בטווח של 15 דק' ולנסות "לעבוד" על אנשים כדי שיענו לה ולחסום את זיהוי השיחה, מעורר רחמים או יותר נכון מכעיס מבחינתי.החלטתי לשים לזה סוף ואחרי שהתכתבנו אתמול בצ'ט, אימו ואני בקשר לעיניין, אמרתי לה שאני מבקשת שתפסיק אז היא התווכחה איתי בכתב ואמרה שהם חייבים לה טובות, אפילו שהם חברים/בני דודים שלי. אחרי שהבנתי שאין עם מי לדבר החלטתי סופית לכתוב לה שאני לא מעוניינת שהיא תהייה בקשר ישיר בכל הנוגע לעינייני "טובות" עם אף אחד מבני משפחתי או חברי האישיים אלא אם כן היא מקבלת את אישורי.מיותר לציין שהיא מעורבת בחיי המשפחה שלי, הייתי מגזימה בכוונה ואומרת, יותר ממני.לפעמיים אני מרגישה שאני בתוכנית של "ריימונד".לדברי בעלי היא נעלבה עד עימקי נשמתה (ואני מאמינה שאכן כך) והיא לא מוכנה לדבר איתי יותר או להתקרב אלי.אני ממש לא טיפוס שרב עם אנשים (לעומתה, שכל כמה זמן יוצא מהפול עוד אדם שהיא מחליטה לא לסבול לנצח), מעולם לא העלבתי אדם בפניו (ככל הידוע לי) ואני אדם מאוד מבין בדר"כ (לא רוצה יותר מידי להעיד על עצמי כי זה בכל זאת הגירסא שלי).מה עושים, אני מבחינתי בפעם הראשונה בחיי, אפילו לא רוצה להתנצל, אני כ"כ כועסת שבאיזשהו מקום מתאים לי לא לדבר איתה זמן מה.אני אודה ואומר לך שאני מרגישה מגוחך מעט שהגעתי לרמה כזו שמישהו לא רוצה לדבר איתי ואחרי הכל מדובר באמא של בעלי, אנחנו לא אמורות להיות חברות, אמורים להיות ביניינו יחסי כבוד, נימוס והבנה הדדית וזהו! בעיקבות הצטרפותי/תה למשפחה, נקודה. הלא כך הדבר?אשמח לכל תגובה,המון המון תודה וסליחה על האורך,ק

ק יקרה,
לפי תאורך היא אדם מאד מניפולטיבי, שבאמת לא יודע גבולות. אם זה המצב, אז כנראה שאין לך ברירה אלא לשים גבולות. וכאן אני תוהה אם היא השיגה את כל הקשרים שהשיגה עם בני המשפחה שלך ועם החברות שלך דרכך, או בעצמה בארועים משותפים.אבל את יודעת מה? בכל מקרה, אני חושב שאולי כל הקשר שלה עם החברים שלך ועם בני משפחתך אינם עניינך. אם היא יוצרת איתם קשרים משלה, שהם ישימו לה את הגבולות. את רק תדאגי לוודא, בכל מקום שצריך, גם לה וגם להם, שזה עניינם, כדי שזה לא יקרין על יחסייך איתם. הם לא עושים לך טובות, היא לא עושה לך טובות, ושכל זה יהיה בינם לבינה.אם תפסיקי לחשוש (ואני חושב שזה הקושי העיקרי שלך) מההשלכה של כל זה עליך, יחסייך עם חמותך יהיו גם הם מושתתים על בסיס של קח ותן בינך לבינה בלבד, ללא קשר לאנשים האחרים. הגבולות שלך יהיו ברורים אם תבהירי לה שמה שבינך לבינה זה בינך לבינה, ומה שבינה לבין האחרים, זו בעיה שלה, ולא שלך.ומעניין שלא כתבת מה בן זוגך חושב על כל זה.