גבולות בזוגיות: קונפליקט וטיפול

שלום,
לאחר זוגיות של שנתיים החליט בן זוגי בעקבות משבר בזוגיות על פרידה,חשוב לציין שבמקור היה טיפוס של זאב בודד ולא התחבר לכל נושא הזוגיות והמשפחתיות אך התאהב בי והחליט לבחור בדרך זו של זוגיות ולא של זאב בודד.לטענתו חווה את הזוגיות איתי כמשהו לא הכי טוב שכלל ויתור על עצמו, סוג של כלא וכו'..נושאים מסוימים שהעלה במהלך הזוגיות טופלו על ידי..למדתי לשחרר יותר ולתת אמון.עברו כבר ארבעה חודשים מאז שעזב אבל עדיין יש בנינו קשר, אני עדיין מאוהבת בו ורוצה שיחזור והוא נמצא בסערת רגשות וקושי להחליט האם לחזור או לא, קושי שמלווה בפחד.מדובר באדם מורכב ,מפחד משינויים,רואה לרב רק בשחור ולבן, מאוד רציונלי וקשה שבעברו קרו דברים שגרמו לו להיסגר וללמוד לחיות לבד.כל אלו מקשים על כך שיצליח למצא את הדרך לחזור, הוא אומר שהוא אוהב מאוד (פעם ראשונה בחייו שהתאהב) ורוצה אך לא יכול.אני מרגישה שהוא שומר אותי "באש קטנה" - מצד אחד אנחנו לא ביחד אבל מצד שני הוא יודע עד כמה אני רוצה שנחזור ואומר שהוא עובד על זה עם עצמו ושאתן לו זמן.כפי שאמרתי כבר ארבעה חודשים אנחנו בתוך תהליך הפרידה הזה..בקשר..לא בקשר..נפגשים לפעמים וכו'.הזמן עובר ועובר ואני בסוג של המתנה כי מצד אחד אני לא רוצה לוותר עליו ומוכנה לעשות הכל כדי שנחזור ומצד שני הדברים כבר לא תלויים בי וההחלטה היא שלו.האם נכון לנתק לגמרי את הקשר וכשיסיים את התהליך עם עצמו יעדכן אותי ?האם נכון להשאר בקשר אבל להנמיך ציפיות ?הדילמה העיקרית שלי היא האם בתקופה הארוכה הזו בה הוא עושה תהליך עם עצמו (בליווי פסיכולוג) נכון שניהיה בקשר או לא ?מדגישה כי אני מאוד מתגעגעת אליו וכל יום שעובר מאוד קשה לי, הוא חסר לי מאוד והזוגיות הזו חשובה לי מאוד ולכן לרב אני נשברת ואחרי כמה ימים של נתק מוחלט (המקסימום היה 10) אני מתקשרת..

זה חשוב לתשובה...

אני בת 35רושה עם שתי בנות, והא בן 31

ימית יקרה,
את כותבת על גבר שהגדיר לך את הגבולות שלו, ולפחות מודע לכך. אלא שהתאהב בך, ולכן נוצר אצלו קונפליקט. האם הקונפליקט הזה יצר אצלו מוטיבציה לשנות, ובעקבות כך הטיפול? האם זה עיקר נושא הטיפול? מה הפרוגנוזה (כלומר, הסיכוי שיהפוך להיות זוגי בסוף התהליך)? כמה זמן זה ייקח? - כל אלה בלתי ברורים, ואת גם לא יכולה לדעת, כי הטיפול הוא בעיקרו חסוי ואת לא חלק ממנו.העובדה שהוספת את גילכם והסטאטוס שלכם יש לה משמעות, וכאן אני נכנס להכללות. יתכן מאד שמה שאני כותב בפיסקה הזו אינו נכון לגביו אישית, אבל יכול להיות נכון לגבי גברים במצבו: הגיל שלו הוא גיל של חשבון נפש, שבו הוא, כגבר שלא ראה עצמו עד כה כזוגי, מבין שהוא צריך לעשות החלטה לאיזה כיוון החיים הוא לוקח את חייו: האם להקמת משפחה או שלא? ובתוך זה אולי גם לשאול את השאלה, "או קיי, הבנתי שאני יכול להתאהב, ואולי זה הפתיע אותי. האם אני מממש את הציפיות שלי להקמת משפחה, עם האשה הזו?" מה שיכול להיות מושפע על ידי גורמים אחרים שאינם רק האהבה,אלא שלו, או להוריו, או לסביבה חברתית/משפחתית אחרת שלו היו ציפיות אחרות עבורו, שאינן כוללות את הסטאטוס השונה שלכם - שיש לו השלכות שונות עבורו. האם זה באמת משפיע גם? - ייתכן. ושוב - אני אומר זאת מתוך הכללה, לא משום שאני יודע מה הוא חושב.וסביר מאד שגם אם יחליט שהוא רוצה להיות איתך, הזוגיות הזו לא תהיה קלה לך, כי הוא עדיין יישאר במידה כזו או אחרת זאב בודד, וגם את תצטרכי להמשיך ולעבור שינוי לא פשוט, כדי לקבל את המרחק שביניכם (הפיזי והאינטימי), כשאת תרצי לצמצם אותו. והרצון הזה שלך, יקשה גם עליו, כפי שכנראה הקשה עליו קודם.אם את מאד רוצה אותו, ומוכנה לקחת את הזמן למענו, קחי את מידת הזמן שתהיי מוכנה לקחת למענו, אבל לא הרבה יותר.אם מאד תרצי זוגיות אחרת, אז אולי ייקח לך זמן, אבל תוכלי למצוא זוגיות אחרת, ואני בטוח שגם בה תהיה אהבה, כי אנשים מסוגלים לעשות זאת. נדמה לי שגם לך זה קרה יותר מפעם אחת. ואולי גם תהיה בה אפילו זוגיות טובה יותר, ואולי אפילו תהיי בה, בטווח הארוך, גם מאושרת יותר מאשר תהיי איתו. אבל אין דרך לדעת מה יקרה בדיוק. כך או כך, כרגע, בין אם את מנתקת את הקשר לגמרי ו"ממתינה שיסיים את התהליך", או מדברת איתו מדי פעם, את לא באמת מנתקת את הקשר לגמרי. לנתק את הקשר לגמרי, פרושו לא רק להפסיק את השיחות איתו לחלוטין, כולל התכתבויות, כמובן, אלא גם להשלים לחלוטין עם זה שלא תהיי איתו בקשר, כדי שתפני את עצמך לקשר חדש. כרגע, אני לא רואה אצלך את הנכונות לזה, ומנסיוני, פרידה ממשית, אם תרצי, תהיה לך קשה מאד, בין היתר גם כי הוא ינסה מדי פעם ליצור איתך קשר, ו/או כי אולי ייטע בך תקווה לכך שהוא שינה משהו, וכל פעם שכזו תחזיר אותך אליו. כאמור - אלא אם תשלימי לחלוטין עם כך שאת רוצה לחפש את אשרך במקום אחר.אם זה מה שתחליטי, אני ממליץ שתלכי גם כן לטיפול כדי להיות מסוגלת גם להצליח בזה. לבדך, כפי שזה נראה, יהיה לך קשה מאד.

תודה רבה על התשובה המפורטת, אם אפשר רציתי לשאול משהו נוסף..כפי שרשמת נכון אני לא מוכנה עדיין להשלים עם זה שלא אהיה איתו יותר בקשר (פרידה סופית) וניתוק קשר כפי שאתה הגדרת.השאלה היא מה עושים בינתיים בזמן הזה שאני "לוקחת את הזמן למענו" ..האם קשר איתו של בילויים וכייף ללא לחץ ושאלות על ההתקדמות שלו בתהליך או ניתוק קשר טלפוני ומפגשים?אני מתלבטת מה יקדם יותר את המטרה שלי שהיא שיחזור שלם,האם זה שניהיה בקשר והוא יחווה זמן איכות איתי יעזור או ניתוק של תקשורת שאולי יאפשר לו לעבור את התהליך ללא הפרעות.בעבר שאלתי אותו ולא היתה לו העדפה.עבורי שני המצבים לא פשוטים כי כשאנחנו בקשר אני מצפה לקירבה ויחס שלא תמיד מתקבלים כי הוא מפחד להשלות אותו וכשאנחנו לא בקשר הגעגוע כואב מאוד.תודה

ימית יקרה,
אם המטרה שלך היא שהוא יהיה איתך, אז הישארי איתו בקשר. כי אחרת נוצר מרחק שילך ויגדל. האם זה מבטיח לך שיחזור "שלם"? - לא בטוח בכלל. ולכן השאלה קשורה לזמן שבו את מוכנה לתת לתהליך כזה לקרות, ולמידת הסבלנות שלך כפי שתהיה עם הזמן (והגיוני שהיא תשתנה ככל שיחלוף הזמן). השאלה היא גם מה זה "שלם", כי מושלם הוא כנראה לא יהיה.האם זה יהיה טוב לו? - זו כבר שאלה נפרדת, כי לתהליך שלו אולי הוא צריך מרחק מביקורת, ואולי דווקא ללמוד לצלוח ביקורת, או תחושת חוסר "שלמות" או "מושלמות" אם תהיה כזו ביניכם. אין לי מושג מה קורה לו מבחינה נפשית, וגם לא בטיפול.

שלום,
לצערי אני כותבת לך לאחר לילה קשה מאוד שבו אני ניגשתי אליו במטרה להציע לו לחדש את הקשר אבל הוא עידכן אותי שלא רוצה שאחכה יותר ושבוחר להיות לבד.כל ניסיונות השכנוע שלי לא עזרו, הטענות העיקריות שלו הן שאנחנו לא מתאמים, שהוא לא יוכל לתת לי מה שאני צריכה - כשאני מבקשת שיפרט הוא לא מצליח.לצערי לאחר שיחה ארוכה הגיעה גם מריבה ונאמרו דברים קשים ופוגעים.כרגע אני במצב שהקשר הזה ניגמר בניגוד לרצוני וגם ניגמר באופן מכוער עם הרבה בכי והתפרקות העיקר שלי.אז מה עושים ? אחרי כל ההמתנה שלי והסבלנות והאמונה אני צריכה לוותר , להרים ידיים ולקבל את מה שהוא חושב ועשות את הניתוק האמיתי?יש לי אופציות נוספות ? כמו להמשיך לשכנע, ליצור קשר, לסרב לקבל את זה..חשוב לציין שהוא עדיין אומר שאוהב מאוד והיה רוצה אבל זה לא יצליח (בלי שמסכים לתת לזה עוד הזדמנות ).תודה

ימית יקרה,
זה אכן מאד מאכזב, כשאת מרגישה שמצאת את הגבר של חייך, ובכל זאת העתיד שראית לעצמך מתנפץ לך מול העיניים ואת חסרת אונים לעשות משהו. זו חוויה לא פשוטה בכלל. אני מניח שאת עושה את הדברים הנכונים, כי את נלחמת בכל הדרכים והכלים שיש לך. ניסית בטוב, וזה לא עבד, ולבסוף ניסית להראות לא רק עד כמה את פגועה, אלא גם עד כמה זה חשוב לך, וגם זה לא עבד. לא תמיד הכל בידינו.האם זה טוב או לא טוב, זו שאלה אחרת. ברור שהתחושה המיידית היא של אכזבה גדולה, ושאת כרגע לא רואה עתיד טוב יותר אלא בלעדיו. אלא שככל שהוא נלחם בך יותר להיפרד, כך את גם מבינה שהוא פחות מתאים לך, ואולי לא רק לך. האכזבה נשארת, אבל אולי הפגיעה פחות, כי בסופו של דבר אם הוא כזה, ואם יש לו בעיות אישיות שמפריעות לו בזוגיות, אז אולי גם לא קשר כזה לא ישתלם בטווח הארוך, כי הוא ימשיך להילחם בך גם בתוך הזוגיות, לו היתה כזו, למען העצמאות שלו, והיכולת שלו לשתף ולהיות שותף תורם, היתה מועטה.כרגע את לא רואה אלטרנטיבה, כרגע את לא רואה איך תרגישי כך כלפי מישהו אחר, וזה טבעי. זה ייקח זמן. את יכולה לנסות עוד, אבל שימי לעצמך גבול של זמן, כי את צריכה לדאוג לעצמך ולעתידך, כי יש חיים שלמים לפנייך. אני לא יודע אם תהיי איתו וכמה שנים אם כן, אף אחד לא יכול לומר לך כרגע מי יהיה אבי ילדייך, וכמה שנים תחיי איתו, וכמה מהן תהיינה באהבה. אני יכול רק לאחל לך שהרבה מאד ושכולן תהיינה בשמחה. אבל אני רק יודע שתהיי איתך, עם עצמך, תמיד. כל חייך. שמרי עליך, ודאגי לעצמך ככל שניתן. לא בהכרח במובן האגואיסטי, כי נתינה נותנת המון ערך עצמי והרגשה נפלאה, אלא דאגי לעצמך לא להישאר יותר ממה שצריך במקומות רעים, וליזום לעצמך דברים ומטרות טובים.