גבולות בזוגיות: מתי כדאי לוותר?

דר' אורן שלום לךיש לי שאלה שכבר הרבה זמן מטרידה אותי והתלבטתי אם להעלות את זה כאן או לא והנה כבר אין כוח סבל ואני לא יודעת מה לעשותהסיפור שלי הוא קצת ארוך ולכן סליחה מראשקודם כל קוראים לי אנה אני בת 18 יש לי חבר כמעט שנה הוא גדול ממני ב 3 שניםאנחנו אנשים שונים לגמרי. אני בחורה מאוד עצבנית, לא מצליחה לשלוט בכעס שלי וזה הורס לי את הזוגיות. מכל דבר קטן שלא היה נראה לי הייתי נתפלת לחבר שלי וזה היה הופך לריב.למשל, חבר שלי טכנאי מחשבים. ביום שבת הולך למישהו לבצע עבודה, מתעקב הרבה זמן, ואני במקום להיתקשר, הייתי מחכה ואחר כך שהיה חוזר הייתי צועקת למה הוא לא היתקשרוכל מיני דברים מהסוג הזההיו תקופות שקטות, והיא תקופות שהיינו רבים כל יום.היינו ניפרדים, חוזרים, וכך בלי סוף.לפני חודש וחצי הוא נסע לחו"ל, טיול אחרי צבא.. ואני כעסתי עליו, כי הוא נסע בידיוק בתקופה של חופשה שלי לפני גיוס. תיכננתי להיות איתו בזמן הזה אך הוא נסע. כעסתי עליו במשך חודש וחצי כשהוא היה שם, אבל לעט לעט שכחתי מהכעס.בישבילו הפכתי עולמות, אך הצלחתי לדחות את הגיוס שלי. עשיתי לו הפתעה, וביום כשהוא חזר, 5 בבוקר הלכתי לפגוש אותו ליד הבית. אני כל כך חיכיתי לפגישה הזאת, אך לא ציפיתי לתגובה כזאת. הוא היה קר אליי, לא שמח שבאתי.טוב כאילו לא התייחסתי לזה, בילינו יום ביחד, בערב יצאנו ושקלתי את היום שעבר, ראיתי שהוא בכלל לא שאל מה קורה איתי, איך עברה התקופה הזאת שהוא לא היה פה. באתי לבית עצבנית ושלחתי לו הודעה שהבנתי שהוא רוצה לחתוך ואמר שכן. שאלתי למה הוא אמר כי נימאס לו ממנו. שאלתי אולי יש לו מישהי אחר הוא אמר שלא. אחרי כמה זמן, באותו לילה אמרתי לו בוא אליי אנחנו נדבר רגוע. הוא לא רצה אך שיכנעתי אותו.כשהוא בא שאלתי בכל זאת למה הוא רוצה לחתוך, ואמר ששם בחו"ל מצא לו מישהי, והיה איתה.. הייתי בשוק. אמרתי לו במה היא יותר טובה ממני, הוא אמר שאנחנו שוות בידיוק אותו דבר. רק שהיא לא רבה איתו על כל דבר קטן, ואני כן.אמרתי לו שאני מוכנה להישתנות, לוותר על הפרינציפים שלי, לוותר על ה"אני" שלי, רק כדי להיות איתו. הוא הסכים, השלנו וחזרנו להיות ביחד. אך בכל פעם שיש בינינו קירבה, אני חושבת על זה שהוא היה עם מישהו, וזה מגעיל, אך אני סובלת רק כדי לא להיתפרץ בהתקף כעס חדש, שיהפוך לריב.והשאלה שלי היא כזאת:1) האם הגיוני שגבר שבגד בחברה שלו יספר על זה? או אולי הוא רצה להפחיד אותי במישהי הזאת כדי שאני אוותר על הפרינציפים שלו ואנחנו לא נריב יותר?2)האם עשיתי נכון שוויתרתי על הפרינציפים שלי?נורא נורא קשה לי, אני מבולבלת, אני לא מסוגלת לחשוב שהוא היה עם מישהו ועכשיו הוא איתי, מצד שאני עוד יותר קשה לי לחשוב שהכל יכול להיגמר בכל כך רע, בגלל מישהי.אני נורא נורא מבקשת התייחסות לשאלה שלי, אני לא מצליחה להחליט לבד מה לעשות..

תמר שלום לך...היום אני בת 23 שהייתי בגילך היה לי מצב דומהפגשתי את אהבתי הראשונה בגיל הזה ונתתי לו הכלללוויתרתי על עצמי על העקרונות על הכל !פשוט כמו שזה נשמעהייתי מוכנה לסבול רק כדי לא לאבד אותו.הפכתי לסמרטוט ממש...אפילו כשהוא היה טועה אני זו שהייתי מבקשתסליחה...עד כדי כך!!!הפכתי אותו למרכז עולמי ולסיבת קיומי...ולא ראיתי שום דבר מלבדו.זה כבר גרם לו לקחת אותי כמובן מאליו...נפרדנו פעם אחת ומההלם הזה כשחזרנו לא יכלתי לחשוב על לחוות שובאת אותו כאב,געגוע ייסורים דמעות וכל מה שכמלווה בזה.שהכל נהרס אני הייתי שם מנסה לבנות ביסודיות ולהחזיר למקום כל חלק שנשבר.אבל מה ששבור יכול רק להריאות שלם...אף פעם זה לא יחזור להיות כמו שהיה.אבל כשאוהבים מאמינים בכל.לא יכלתי לראות את עצמי במקום אחר אז פשוט נלחמתיעד הכוחות האחרונים שליייי ואהבתי אותו כל כך הייתי מוכנה למות בשבילו.טוב אחרי 3 שני נמאס לו..וזה היה הרי מצחיק כי אני זו שסבלתי שם והוא קיבל כל מה שהוא רצה אז איך לו נמאס?!וזה היה בזמן שהכי השתנתי לטובה למרות שמעולם לא החסרתי לו חום ואהבה וים של פינוקים!!!הוא אמר שהוא לא אוהב אותי ובזה הכל נגמר.(כולם תמיד אמרו לי שמגיע לי יותר טוב ושהזמן ירפא פצעיי ואני שמעתי את זה רק בתור בלה בלה בלה ואמרתי בלב "כן קל לכם להגיד...אתם לאא יודעים מה עובר עליי ")"אולי אתם הייתם בכל מיני מצבים והצלחת להתגבר ולהמשיך אבל אני לא"..עם כל הכאב והצער המשכתי לבד בדרכי האובדת...לא היה עוד מה לעשות כבר ניסיתי כל דבר אפשרי.חשבתי שאני לא יכולה לאהוב אחריו עד שהכרתי גבר מקסים שאהב אותי כמו שאני מבלי לרצות לשנות בי דבר.לא האמנתי שזה יקרה והלא ייתכן קרה ואהבתי אותו בכל ליבי והוא הבין אותיואת יכולה לקרוא בכותרת "בין ייאוש לבין תקווה " כמה הוא אוהב אותי.הבנתי על מה וויתרתי 3 שנים!!! על העצמאות שלי...על האני עצמי!!!על מי שאני ....!על מה שהיה לי ומה שהיה בי...וכלאתי את עצמי מאחרי דמותאחרת....יקירתי...מותר לך לכעוס (אפילו על שטויות) מותר לך לפחד ולהביע את כל מהשמפריע לך...את פשוט להיות כמו שאת...ולהרגיש שאת עצמך רוצה לתקן את זהבשביל שאת תרגישי יותר טוב עם עצמך לא מתוך פחד שכרוך באובדן בן הזוג..אני עברתי את כל זה תאמיני לי זה לא שווה את זה!עם כל האהבהועכשיו את במצב של פחד!! של תלות מסויימת...למה את צריכה את כל זה?למה שלא תמצאי לך מישהו שיסכים עם כל השיגעונות שלךאו לא יתן לך סיבות בכלל להתעצבן ויבין אותך או ישב איתך ויתייחס לכל פחדייך וכל מה שמציק לך ותפתרו את זה ביחד במקו פשוט לדלג על זה ולתת לך לאכול את עצמך.הגבר הזה שכל כך אהבתי (זה שיצאתי איתי3 שנים)המשיך גם בלעדייאבל הבין שאהבה כמו שלי הוא לא ימצא אצל אחרת!עם כל הריבים על שטויות ועם כלהשבירת שלווה שגרמתי לו הוא היום רוצה להתחתן איתי ולהקים בית בישראל.מוכן לקחת אותי כמו שאני ולוותר על עצמו בשבילי(מה שאני לא ביקשתי בכלל)כי האהבה מכפרתכמעטעל הכל!!!אחרי 3 שנים שאנחנו לא יחד מנותקים אחד מהשני...הוא גילה לי שמעולם הוא לא הפסיק לאהוב אותי ...אבל אני כבר השלמתי עם הכאבועם זה שהוא לעולם לא יחזור כך שהיה קשה לי לקבל אותו אליי בחזרה...והאהבה גם אבדה שהבנתי שהוא הפך אותי למין צעצוע שלו בזמנו...בזמן שמישהו אחרלימד אותי ובנה איתי...והקשיב והבין...והתמסר .שאת מבינה מה את שווה...קשה לחזור למקום שלא העריכו אותך ואת היכולות והרצונות שלך....מגיע לך לשבת במקומך הראוי ולא על הריצפה...תחשבי על זהאהבה זה לא הכל...מקווה שעזרתי

סליחה שקראתי לך תמר ,התכוונתי אלייך אנה(פשוט ההודעה מעלייך בילבלה אותי).

עדי אני מודה לך על העצה שלך, ועל זה שסיפרת לי על הבעיה שלך, טוב לדעת שאני לא היחידה עם בעיה כזו..אבל בכל מקרה רציתי לקבל תשובה על השאלות שלי ממישהו מקצועיתודה בכל זאתאנה

כמובן אנה..זה ברורגם אני כאן בשביל לקבל עזרה ממישהו מקצועירק רציתי לתת לך קצת חומר למחשבהלייעץ לך זה לא התחום שלי. את זה נשאיר לד"ר אורן חסון.

אנה יקרה,
אדם לא צריך לוותר על הכבוד העצמי שלו, וגם לא על הדברים שהוא אוהב או על הדברים שהוא זקוק להם.אבל...לפעמים מה שאנחנו רוצים הוא מוגזם לפי כל קנה מדה, והסיכוי שנצליח לקבל אותו בזוגיות טובה, מבלי שיתעוררו כל העת ויכוחים נוראים די שואף לאפס. אני לא יכול לדעת מהם הצרכים הזוגיים שלך, ועד כמה הם חריגים. צריך לדעת לוותר למען זוגיות, כי את רוצה שבן הזוג שלך ירצה להיות איתך. ואם את מתנהגת אליו באופן שהוא מרגיש לא נעים בזוגיות, הוא לא ירצה להיות איתך, ולא תהיה לך זוגיות. השאלה היא היכן עובר הגבול בין הצרכים הסבירים שלך, לבין הצרכים הסבירים שלו. אני לא יודע. את צריכה להיות מסוגלת להתסכל על הזוגיות שלך מהצד, לנסות לשקול את הרצונות שלך באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן, ולא לתת לכעסים ולדחפים פתאומיים להשתלט עליך. אם את מסוגלת לעשות את זה, ועדיין חושבת שהזוגיות שלך היום, כשאת מוותרת, רעה לך, אז אולי מוטב לעזוב אותה מאשר להיות בה. ואם את לא יודעת מה הגבול הנכון, אולי כדאי לדבר על זה עם איש מקצוע, כלומר, פסיכולוג. את יכולה לדבר גם עם חברים וחברות, אבל לפעמים אלה יכולים להיות טמפרמנטים מדי, וקיצוניים מדי.