גבולות בזוגיות: משא ומתן שקט

שלום רב
!כול בן אדם הוא עולם ומלואו בפני עצמו וכשהאדם פוגש בן זוג כול אחדניכנס לעולמו של השני.אומרים שכול אחד לא צריך לוותר על עולמו ועל מה שהוא אוהב לעשותבכדי להיות שם בשביל הצד השני 24 שעות,אלא צריך לדעת לשלב ברמהשלכול אדם יהיה עולמו שלו אך גם להשאר מעורב בעולמו של בן\בת הזוג.אז פה השאלה באה לידי ביטוי: היכן הגבול בין להפוך למובן מאליו לגבי הנ"ל ואיפה חייביםלהראות שגם בן אדם שלא עושה כלום כול היום גם יש לועולם משלו אפילו אם הוא צריך להמציא אותו כדי להראות לבן הזוג ,שהואלא תלוי בו מאות אחוזים אלא שיש לו חיים משלו ועיסוקים משלו.....אחרתהוא ייתפס כאומלל שתלוי בבן זוגו.אז שאלתי היא: היכן עובר הגבול הזה?בתודה מראשע'"תגובה

ע' יקרה,
הגבול עובר במקום שבו מגיעים שני בני הזוג להסכמה, בדרך כלל לא מילולית ולא חתומה, ואולי אפילו לא לגמרי מודעת, עם סיום המשא ומתן הזוגי (השקט, הלא מילולי, ובדרך כלל גם הלא מודע) על הגבולות שבין הפרטיות שהם נותנים לצד השני, למידע שהם רוצה לחלוק זה עם זו. כל זוג תופס את זה אחרת, כל זוג מגיע לנקודת שיווי משקל אחרת, ולא פעם באמת קורה שזוגות מגיעים לנקודת שיווי משקל דינמית ולא מוצלחת, שזזה להם כל הזמן כי היא גם כואבת, ולפעמים כואבת לצד אחד יותר מאשר לצד השני.