גבולות בזוגיות: איך לא לשבור את בן הזוג

אני וחבר שלי כמעט שנתיים ביחד.החצי שנה הראשונה שלנו הייתה סתם קשר סתמי עד שגרמתי לחבר שלי להבין שהוא לא יוצא עם סתם מישהי ושיש לאדישות שלו תוצאות. מאז הוא השתנה , הוא כל כך התחיל להעריך אותי ולאהוב אותי שזה פשוט מדהים כל פעם מחדש!אני בן אדם מאוד לא קל, ולמרות ששמעתי את זה מהרבה אנשים שקרובים עליי, אני גיליתי את זה רק בזמן האחרון ממערכת היחסים הזאת. יש לציין שעברה עליי ילדות לא קלה והייתי משתמשת בפרוזאק עד לפני כשנה. וביחד החלטנו שזה לא טוב לי ושהוא יעזור לי להתגבר.(יש לציין שגם היה לי ניסיון התאבדות, וכמה פעמים גם הרגשתי שאני רוצה לעשות זאת שוב בגלל הריבים שהיו לנו והוא מודע למחשבות שלי).אני שמה לב יותר ויותר שאני ניהיית רגישה ככל שמערכת היחסים הזאת מתארכת.אין דבר שאני אוהבת יותר מחבר שלי והריבים באים גם כגודל האהבה שלי אליו. אני נעלבת בקלות מכל דבר , ומצליחה להביא את הריבים שלנו עד כדי קטסטרופה!!אני רגילה להגיע למצבים בריבים שאני אומרת לו בוא ניפרד רק כדי לראות מה התגובה שלו ועד כמה הוא יהיה מוכן להלחם עליי.מפריע לי שהוא בצבא ואין לו כל כך הרבה זמן בשבילי, מפריע לי שכשהוא חוזר הביתה שזה פעם בשבועיים אני צריכה לחלק את הסופ"ש הזה גם עם שאר האנשים שאוהבים אותו (חברים,משפחה) בעוד שאני ויתרתי על כולם בשביל לפנות לי זמן אליו. מפריע לי שהוא לא יודע לקבל ביקורת לפעמים.עד היום הוא ידע לקבל ולספוג את כל הטחות האשמה שבאו ממני, את כל הצעקות והקללות ואפילו הרמת יד. והוא תמיד אומר לי שלא משנה מה הוא תמיד ישאר איתי.עד שקרה הריב שלדעתי כבר תפס תפנית אחרת לגמרי(זה רק הולך ומחמיר מפעם לפעם).אלוהים... אני לא זוכרת אפילו על מה רבנו אבל זוכרת טוב מאוד מה קרה בריב הזה.במשך הריב הוא היה בדרך הביתה מהבסיס וסיכמנו שהוא מגיע הביתה ונוסע אליי כדי להחזיר לי את הדברים שלי שהיו אצלו בבית. אמרתי לו שישאיר את זה ליד הדלת. וכשדיברתי איתו אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו. בעבר כשהייתי אומרת לו משהו כזה הוא היה נלחם עד שהוציא לי את המיץ ובסוף הייתי נכנעת ויוצאת לראות אותו. הפעם הוא השאיר את הדברים והלך. אבל בכל זאת שלח לי סמס שהוא לא משאיר את זה ככה, ושהקשר לא הולך להסתיים בצורה כזאת.התקשרתי אליו, התחלתי לצעוק עליו והוא אמר לי שאין לו כוח לזה יותר. שהוא פשוט מוותר. הייתי בהלם ואמרתי לו שאני הולכת לעשות לעצמי משהו.יצאתי מהבית ותוך כמה דק' הוא הגיע ומצא אותי. הוא בא והתחיל לצעוק עליי להגיד לי שהוא לוקח אותי הביתה ואמר שאני מטורפת. הוא היה ממש עצבני ואמר לי זהו נגמר בינינו את מבינה את זה?! באמת שהייתי בהלם הוא בחיים לא אמר לי דבר כזה, בדרך כלל זאת אני שאומרת מילים כאלה. אני רק נזכרת בזה ועולות לי דמעות. כהרגלי הרגשתי שאני צריכה להחזיר לו והתקשרתי למשטרה להודיע שחבר שלי מאיים שהוא ירביץ לי. והתחלתי ללכת לכיוון אחר רחוק ממנו. הוא הלך אחריי המשיך לצעוק עליי ואומר שהוא מחזיר אותי לבית לא משנה מה. ואמרת דברים כמו: "את מבזבזת לי את הזמן אני רוצה עוד לצאת היום". באמת שלא ידעתי מה לעשות הרגשתי שאני לא רוצה ליהיות שם. הרגשתי שאני לא מכירה אותו. זה הגיע שוב למצב שהוא קיבל ממני סטירה רצינית, ושוב הגיע למצב שריסקתי את הפלאפון שלי כמו שאני תמיד עושה כשאנחנו רבים. לבסוף החלטתי שאני לא ילחם , נרגעתי והלכתי איתו לכיוון הבית ורק אז הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי. הוא הרגיע אותי והביא לי את החיבוק שכל כך הייתי צריכה . דיברנו על הכל והוא אמר שיהיה בסדר שהוא מבין שעוברת עליי תקופה קשה ושהוא פה בשבילי.יום אחרי זה חזרתי שיכורה אליו מאירוע משפחתי והחלטתי שוב פעם לנסות לראות אם הוא עדיין מוכן להלחם עליי אמרתי שאני שונאת אותו ושאנירוצה שניפרד ושיקח אותי הביתה. הוא לא התווכח יותר מידי, כמו שתמיד עושה ולקח אותי לבית. בסוף לא יכלתי להכנס לבית כי לא היה לי מפתח. אז הוא לקח אותי בחזרה אליו. כל הלילה בכיתי, המילים שלו כבר לא הרגיעו אותי כמו פעם. עד שהגעתי למצב שאני נחנקת מהדמעות ופשוט ממשיכה לבכות ולהאשים אותו בכל מיני דברים שאני בכלל לא זוכרת ולהגיד לו שאני צריכה אותו לצידי. הוא אמר שאין לו כוח לשמוע את זה והוא צריך לישון. באמת שהייתי בהלם, היה לי כל כך מוזר לשמוע את הדברים האלה הוא בחיים לא דיבר אליי ככה. בסוף הוא שוב בא והרגיע אותי אמר שהוא מבין אותי ואת ההתנהגות שלי כי באמת שעוברת עליי תקופה מאוד לחוצה ולא קלה. הוא חיבק אותי ונרדמנו. בבוקר דיברנו על זה כמו שצריך והגענו למסקנה שצריכים לעשות משהו.באמת שעייפתי מדיבורים ואני בטוחה שגם הוא. קשה לי להבין שעד היום תמיד אני הייתי זאת שמוותרת ומעדיפה להפרד ופתאום אני רואה שהוויתורים באים מהצד שלו. אני כבר לא יודעת מה לעשות, ועל מה עוד לדבר כדי לפתור את זה. נראה שכשהמצב בינינו בסדר אנחנו מפחדים להרוס את זה ולדבר על בעיות שלנו. מה שגם תמיד הזמן שלנו מוקצב ל-3 ימים בשבועיים שבהם צריך להספיק לעשות הרבה דברים. באמת שאני כבר אובדת עצות אבל מה שכן הבנתי מהריב האחרון זה שאני לא מוכנה לוותר על הקשר הזה בשום מצב! אני לא רוצה שבן זוגי יגיע למסקנה ההפוכה.

מערכת יקרה,
קחי בחשבון שהוא אולי לא יחזיק מעמד בעוד סצינה או שתיים מהסוג הזה. הוא שם לך גבול, כי אחרי הכל, גם הוא רוצה זוגיות טובה, נעימה, נוחה, שיהיה לו כייף בה. וכשאת בלתי צפויה, וכשאת מפריעה לו בצרכים שהם חשובים לו (כי כמה זמן יש לו?), ולא הולכת לקראתו, מקבלת בהבנה את הצרכים שלו, וגורעת מהשלווה שלו, מתישהו גם הוא נשבר. ואת צריכה לקחת את זה בחשבון. כלומר, לא לשכוח אותו בדרך לזוגיות הנפלאה שלך, ולחשוב גם עליו בדרך.הקושי שלך הוא החרדות שלך והצורך שלך בתשומת לב, ובהוכחת האהבה שלו בכל מחיר. מתחת את החבל, עכשיו את יודעת במדוייק את הגבול, ותצטרכי ללמוד להסתפק בזה, או שהחבל ייקרע. ואם קשה לך (ואני חושב שיהיה לך קשה), אולי כדאי שתלכי לטיפול לפני הפיצוץ הבא, למענך.