גבולות בזוגיות: מה לעשות?

לד"ר אורן חסון שלום!אני נמצאת בזוגיות של למעלה משנה אם בחור מקסים. אנו לא גרים ביחד ומכוון שהינני סטודנטית לא יוצא לנו להפגש הרבה. במהלך כל התקופה הבחנתי כי הבחור די סגור ולא ממש משתף אותי במחשבות שעוברות לו בראש, בתכנונים ועד כה זה היה שיתוף רק ממני. דיברתי איתו על זה והוא אומר שאין כל כך מה לספר אך אני לא מאמינה לזה. תמיד אפשר לדבר ולחלוק רגשות, מחשבות או סתם דברים יומיומיים.תפסתי אותו שלא סיפר על משהו שעשה והוא טען שלא הספיק לי זה נראה כמו משהו שהעדיף לו לספר לי כי ידע שאני לא אוהב לשמוע. הוא גם אמר זאת אח"כ ולכן נפגע האמון שלי בו. בנוסף, אני מרגישה שהוא לא כמו בנזוג רגיל שדואג ומנסה לברר לשלומי במשך היום אלא רק בסוף יום מרים טלפון ואנו מדברים. לגבי פגישותינו, אנו נפגשים מס' פעמים בשבוע לא להרבה זמן ואמנם מאד נהנת אך לא מרגישה שאם אפגש איתו פחות הוא יעשה משהו בנידון. מבחינתי הוא לא ממש מחזר למרות שאומר שאוהב מאד אך חסר לי הרומנטיקה, התשוקה הזאת, הוודאות שהוא לא מוכן לוותר עליי. הוא נראה די אדיש וזה מציק לי מאד. בפרט שאני לא יודעת עד כמה הוא ירצה להרים את הקשר הלאה, הוא כבר נושק לשלושים ואני לא מתכוונת לבזבז את זמני על בחור שלא ממהר לעשות שום דבר ואני זאת שצריכה לעשות, להגיד ולקבוע דברים בכדי שהקשר יתפתח. לחגיגת השנה אני זאת שיזמתי מה נעשה ואף השקעתי במתנה והוא רק היה שם מבלי לעשות משהו מיוחד עבורי. מה אתה ממליץ לי לעשות לגבי הנושאים שהעלתי המטרידים אותי? תודה רבה רבה.

אנונימית יקרה,
את לוקחת זאת כדבר נתון ש"צריך" להיות כפי שאת רוצה. זה לא תמיד כך. לא לכל אחד "צריך" להיות כך, ומצאת לך בן זוג שאצלו הצורך הזה לא קיים, וגם ההרגל לשתף לא קיים. יש מי שגדל באופן משפחתי והדוק, ויש מי שלא. לזה ולזה יש יתרונות וחסרונות. אולי היתרון של העובדה שהוא לא נוהג לערב אחרים בעניינים האישיים שלו, ושהוא שומר את רובם לעצמו, הוא שהמשפחה שלו תהיה מעורבת פחות בהחלטות הזוגיות שלכם.כך שהאדישות שלו אינה בהכרח אומרת שהוא לא אוהב אותך, או שאין לו כוונות רציניות לגבייך, למרות שזה מרגיש לך כך. או משום שאת רגילה אחרת, והדרך שלו מורידה לך ביטחון, כשאת לא מרגישה שהוא אוהב אותך בדרך שבה את רגילה להרגיש זאת. ואולי משום שאת פוחדת לאבד שליטה. זה קצת נראה כך, כשאת כותבת "תפסתי אותו שלא סיפר לי על משהו שעשה". לא שזה מפתיע אותי שאת כועסת על זה שתפסת אותו שלא סיפר לך משהו, כי ראיתי את זה כבר בעבר, אבל... אולי יפתיע אותך אם אומר לך שהציפיה שהוא יספר לך הכל, היא ציפיה לא בריאה, ומקור לחיכוכים ומריבות. יש אנשים שזקוקים מדי פעם לפרטיות, מה שלא אומר שהם לא יכולים, בצד זה, גם לקיים זוגיות בריאה.בכל מקרה, ברור שיש ביניכם פערים. את צריכה להחליט אם את יכולה לחיות איתם בשלום. אם את מהססת, אז אולי את לא בטוחה בנכונות הגבולות שלך, ואולי זו השאלה המרכזית שלך. קשה לי לומר לך מרחוק היכן אמור לעבור הגבול בין שיתוף בריא, לדרישה לא בריאה לשיתוף, כי איני מכיר מספיק את הגבולות שלך ושלו. לכן, כל מה שאני יכול לתת לך הוא נקודה למחשבה.