הגדרת גבולות בזוגיות

ד"ר חסון היקר,
אני בת 26 עומדת להתחתן עם גבר בן 34 בקרוב.למרות גילו ועם ההבנה שנשים מתבגרות מוקדם יותר יש לי תחושה שהוא מצפה לקבל ממני את אשר אימו מעניקה. ידוע לי שאין מלמדים (ההורים,המחנכים) אותנו ל"נהל" מערכת יחסים ואנו למדים מין הניסיון את אותם הדברים, אך משום מה הבחור מצפה ממני לתת אהבה ללא גבולות ואינו מבין שהקשר ביננו צריך להתבסס על שותפות.האם ישנה דרך להסביר לו זאת מבלי שהאגו המשפחתי יפגע? ומה ההסבר ההגיוני שבחור בגיל כזה עם עבר של מערכות יחסים ועדיין יצפה למענק שכזה מבחינתי?ולעוד עניין, הוריו מחפשים בית לרכוש ובכוונה גלויה שיהייה מיועד כביכול בשבילנו, ואני לא מסכימה לשתף פעולה בנושא מסיבה אחת פשוטה והגיונית שהיא שטרם התחתנו ואין חשבון משותף ואין ביטוח לכלום ומעדיפה לא להיכנס לזה כל עוד איני בתוך זה.איני רואה כל סיבה להתרגש מזה כל עוד איני נשואה לו ולמרות שזה היה מאוד עוזר למען האמת הייתי רוצה שננסה להסתדר בעצמנו (ואולי קצת להפחית את התלותיות שלו במשפחתו) כיוון שתמיד חיפשתי ושאפתי לעצמאות בחיים ולנסות להסתדר לבד בניגוד אליו.והוא משתף אותי ורוצה שאבוא לראות וכאשר איני מראה כל התלהבות הוא מתעצבן עליי למרות שהסברתי לו את הנ"ל.אני פרקטית ומציאותית ויודעת ב-100% שאם כל זה היה קורה אחרי שנתחתן אז הייתי מתרגשת מאוד.הוריו לא משתפים אותי ברעיונות האלה הכל עובר דרכו ואיני יודעת מה הם מצפים ממני בהקשר לקניית הבית ולמען האמת גם לא מעניין אותי.הוא תמיד משווה אותי אל אימו אם זה בבישול או בניקון וללא בושה גם מצהיר בפניי "תלמדי!!" ואני רוצה לציין שאני מאוד נקייה פדנטית מסודרת אוהבת לבשל ולנקות ובמיוחד לקבל גם את הקומפלימנטים על כך.אנא ממך עזור לי להבין אותו או את מה שמצפה לי

שרון יקרה,
עושה לי רושם שאת מציאותית למדי, ויודעת די במדוייק מה צפוי לך. אולי לכן את כותבת לי. אבל הרי ברור גם לך שלא עוזר "להגיד לו", כי את זה אני די בטוח שניסית. זה הרי הדבר הראשון שמנסים כאשר לא רואים עין בעין שותפות זוגית. לפעמים זה עובד, פעמים רבות לא. ואם לא, הרי זה משום שהוא מקובע באופן הראייה שלו את הזוגיות, ואולי עוד יותר בדרך הראייה שלו את הצרכים שלו, עד שנוח לו לפעמים להתעלם מרצונות ומצרכים שלך. לפחות ממידה מסויימת של הרצונות והצרכים שלך.אני מניח שאת מרגישה נשלטת, וש"קונים" אותך במתנות, וכופים עליך הכרת תודה, ולכן גוזלים ממך מידה של עצמאות. גם ההשוואה לאמו הבשלנית והנקיה, יוצרת צפי שגוזל ממך מידה של עצמאות, ובכלל לא משנה איך היתה אמו בגילך, או אלו תכונות ואיכויות אחרות את מביאה במקום זה.אני מתרשם מזה שאת אשה עצמאית שיודעת לעמוד על שלה. נסי, לפיכך, לשים גבולות ברורים יותר למה שאת מוכנה ויכולה לתת ולקבל. כאשר הגבולות שלך אינם ברורים, אולי דווקא מתוך הכרת תודה או מתוך ייסורי מצפון, קל יותר לצד השני לנסות ולמתוח אותם. כאשר הם ברורים, ובאופן אסרטיבי ולא תוקפני, כלומר, זה מה שאני יודעת ויכולה, וזה מה שאני מרשה, כי אחרת אני מרגישה חדירה לפרטיות/לא בנוח/לא טוב לי עם זה/נלחצת מדי (או ניסוח דומה אחר שקשור לתחושות ולרגשות שלך [ושימי לב שעם זה קשה יותר להתווכח]). ראי איך דרך זו עובדת, וחזרי לספר לי.