בדידות, פחד ותקווה בזוגיות

ערב טוב,
אשמח לנקודת מבט אובייקטיבית, אך אני תוהה לי, איך אפשר להעביר תיאור של שני אנשים ומה שביניהם, על כל מורכבויותיהם, לאדם אחר, באמצעות מילים..
ובכל זאת, אנסה.
שנינו רווקים בשנות ה-30 המוקדמות, הכרנו לפני כשנתיים, ובמשך תקופה קצרה, אך אינטנסיבית, יצאנו. אפשר לומר, שעשינו את כל הטעויות האפשריות הנעות סביב האגו ואולי גם הפחד להיפגע. מאז אנחנו במעין קשר, כשאחת לכמה זמן, הווליום עולה, ואנחנו מתנתקים. וחוזר חלילה.

כשאנחנו ביחד, אז טוב. הכל בעוצמות גבוהות, וקיטש ודבק, שלא יודעת אם זה מאפיין אותו במערכות, אבל ככלל זו ממש לא אני.
ואז מגיעות ההתרסקויות.

פעמים רבות, ניסיתי לפתח שיחה, להבין, מה גורם לו לחדש את הקשר כל פעם, לרוב קיבלתי תשובות עמומות שהן כמילות השיר ״הרבה בדימיון, מעט בחיים״ ..

תמיד אחר השיחות האלה, אני בוחרת להתנתק, אך באופן עקבי, כעבור זמן מה, חוזר האדון, וטורף את הקלפים, ואני, שבזמן הזה נרגעת מהכעס, ושוכחת שאין לזה תכלית, בשילוב הגעגוע נשאבת חזרה לתוך זה. והסיפור הוא אותו סיפור.

כל פעם אני מנסה לנתח את הדברים בצורה רציונאלית, מזכירה לעצמי שזה לא ישתנה, זה רק מעכב אותי ולרוב גם פוגע בי. שאין בו תכונות וערכים שחשובים לי מאד ושהוא כלל לא האדם לו ייחלתי ,אז איך אני מוצאת את עצמי כל פעם שם?

אני לא מרגישה שאני מאוהבת או שזו אהבת חיי, קרובים לי אומרים שאני מדחיקה את הרגשות, אבל זה באמת לא מרגישה ככה. עם זאת, כשהוא איננו, אני מוצאת את עצמי חושבת עליו הרבה יותר מידי.

מתוסכלת מאד, וגם לא ברור לי איך שוברים את המעגל הזה, מרגיש לי שניסיתי הכל.

תודה.

אורחת יקרה,
בכל קשר מתקיימים זרמים שונים, ובהם גם תחושת הבדידות שממנה אנחנו רוצים להימנע, הפחד מפני מה שיקרה אם לא נהיה בקשר הזה, והתקווה שיהיו או ימשיכו להיות בו דברים טובים, ובהם אהבה, נתינה ועוד ועוד. האיזון בין כל אלה הוא ששומר אותנו בקשר.בקשר שלך עם האיש הזה, נדמה לי שאת מודעת לכך שהתקווה כבר לא משהו, כי כבר התנסית ונכווית, והתנסית ונכווית. התקווה היחידה שבאמת ממשית ונכונה היא שיהיה לך טוב איתו לזמן מה. רק שהתקווה שהזמן מה הזה יימשך לאורך זמן, כבר לא משהו. ולכן, אם נכון לומר שהתקווה כבר לא חזקה מספיק כדי להשאיר אותך בקשר, אז יתכן שמה שמשאיר אותך שם יותר זו עוצמת הבדידות כשאת לא איתו, או ברגעים שאת לא איתו וגם לא עם מישהו אחר, ואולי הפחד להישאר לבד, לרגע (ובעיקר כאשר הרגע מתארך - זה שאת בודקת אפשרויות אחרות וזה לא מסתדר) או לעתיד הרחוק, ואז אולי את מחביאה בקלות רבה יותר את מה שאת יודעת כבר על התקווה.

תודה רבה דוקטור.
נראה לי שלא ניתן היה לדייק יותר.
אני כנראה נשארת בגללי, מונעת מהפחדים שלי וחוזרת אל המוכר והנוח.
ואולי משהו בדרמות שמוסיף צבע..
לא בגללו.
עכשיו נשאר רק ליישם את התובנות.
מעריכה את המענה ומודה לך.
סופ״ש נעים.