בגרות לזוגיות: האם זו בעיה שלך או שלו?

שלום,
ההני סטודנטית לרפואה. אני בת 22 ואני ובן זוגי חברים מזה שנתיים וחצי.הקשר התחיל ממש טוב, ביססנו אתהזוגיות על חברות ולא על בסיס פיזי הכל היה ממש טוב. בשנה האחרונה התחלנו לריב ממש המון. חבר שלי בן גילי, 22, והוא עדיין משרת בצבא בתפקיד ממש לא טוב. עליי לציין שהוא החל בשירות קרבי ויצא ממנו בגללי למורת רוחי.העניין הוא שאנחנו דתיים ומדברים המון על חתונה ועל העתד שלנו יחד. הבעיה היא שאני לא מפסיקה לריב איתו. על כל דבר קטן, כל דבר שהוא עושה פשוט מרגיז אותי ואני מבקרת אותו. הוא סבור שלאחר החתונה זה לא יקרה כי אני ארצה יותר להתמודד עם בעיות מאשר כל פעם לבקש ממנו פסק זמן וכדומה, דבר שקורה לעתים קרובות.לפני כשבועיים החלטנו להתארס והוא כבר דיבר עם מכר שלו, יהלומן במקצועו, בנוגע לטבעת ולפגישה עימו ואני אמרתי לו שלבסוף זה לא יהיה רעיון כ"כ טוב.האבסורד הוא שלעיתים אני ממש רואה אותנו גרים יחד ואני מתארת איך הילדים שנו יראו ואיך הבית שנקים וכאלה, אבל לפעמים אני פשוט לא יכולה להיות איתו חמש דקות מבלי לריב איתו על הדבר הכי קטן, והוא מסכן פשוט שותק ולא מחזיר לי או משהו הוא ממש סבלני אליי. הוא חושב שאני מוצאיה את כל הכעס מהלימודים, הבחינות וכו' עליו, ושלפעמים אני מזלזלת בו( לדעתי זה קורה הרבה) כי בגלל שאני לומדת רפואה והוא בתפקיד מעאפן ועם לקויות למידה אז יש לי לגיטימציה כביכול.כרגע אנחנו בהפסקה, שוב. מה עליי לעשות? אני ממש מתוסכלת. המעגל הזה כל פעם חוזר על עצמו. האם חתונה היא פתרון טוב? האם עלינו להיפרד ולצאת עם אחרים? אני חושבת שלא כי בלאו הכי אני תמיד אשווה אנשים אחרים אליו ונחזור להיות יחד. הוא עושה בשבילי הכל, הוא שם אותי בראש מעייניו, הבנאדם ממש אוהב אותי וכל הזמן מראה זאת ואני כל הזמן רעה אליו. ממש ככה.מה עליי לעשות? אני גם כל הזמן בספק אם הוא האחד באמת והאם עלינו באמת לעשות את הצעד הזה של האירוסין

שכחצי לציין שיכול להיות שאני פשוט לא אוהבת אותו יותר? ה הגיוני? אני צריכה להיפרד ממנו אני הרי לא חושבת שהמצב ישתנה גם אם אני אצא עם מישהו חא , הוא הרי החבר הראשון שלי .מצד אחד אני חושבת שאני לא אמצא מישהו טוב לב ושיאהב אותי כ"כ הרבה כמוהו ומצד שני אני אומרת שיש לו כ"כ הרבה חסרונות ואין בו את הדברים שאני מחפשת בבחור כמו אסרטיביות, לקיחת יוזמה, שאפתנות וכו' ושהוא לא מאתגר אותי שכלית.אני לא רוצה לוותר עליו, אבל מצד שני כמה אפשר לריב? זה לא קשר נורמלי.עליי לציין שכל פעם המריבות מגיעות ממני, כל דבר קטן מתסיס אותי ואני כועסת עליו והוא זה ששומר על איפוק ועדיין מראה אהבה וסלחנות כלפיי. הוא אף פעם לא כעס עליי, לא גידף זלזל, תמיד כיבד ומכבד ואני זו שנותנת לו סטירות לחי כל הזמן. מה זה אומר? שאני כבר לא אוהבת אותו? שאני צריכה חבר חדש כי הוא הראשון שלי? או שמא עליי להיות לבד ו"לטעום" מהרוווקות?מה עליי לעשות?תודה רבה.

שכחתי לציין שהוא הלך להתייעץ עם רב גדול בעל סגולות ידועות בנושא, והוא אמר לו בתגובה שהפתרון היחיד הוא חתונה ושעלינו לעשות זאת כמה שיותר מהר ושזה יפתור לנו את כל הבעיות( כי כביכול כך לא יהיה לי "פתח מילוט" ואני ארצה לעבוד על הבעיות שלנו ולדבר על זה יותר ואני גם לא אזלזל בו). אני צחקתי ששמעתי על כך כי אני לא מאמינה בדברים האלה ובטח ובטח לא בעובדה שחתונה היא פתרון- הסקתי שאם עכשיו הדברים לא בסדר קל וחומר שלאחר החתונה זה יהיה נוראי. למרות שהוא ידוע והוא אומר לזוגות מתי זה פשוט לא זה ומתי כן, ולנו הוא אמר שזה הזיווג.הודעה אחרונה [=תודה

מיואשת יקרה,
השאלה היא באמת אם את בשלה לזוגיות מחוייבת, ואולי, כמו שאת שואלת את עצמך, אם את בשלה לזוגיות מחוייבת איתו ספציפית.כלומר, הוא, לדברייך הכי בסדר שהוא יכול להיות. ולכן, או שלך יש בעיה עם עצמך שלא קשורה אליו שאת צריכה ללמוד לפתור אותה, או שיש לך בעיה איתו, כי הוא לא תואם את ציפיות החיים שלך, ואת חוששת שהוא יוריד אותך במעמד החברתי ואולי גם הכלכלי. זה נראה הכי סביר, לפי דברייך, אבל יכול להיות גם שסיבותייך אחרות.כך או כך, הוא מתנהג בסדר, אבל הוא מה שהוא. כלומר, הוא לא יכול להיות יפה יותר, הוא לא יכול להיות חכם יותר, הוא רק יכול לאבד מתישהו את הסבלנות. אני מציע שתלכי לבדוק עם עצמך, ואם צריך ואת מוכנה לזה, בעזרת יעוץ פרטני, את הסיבות לאי שביעות רצונך, או לטמפרמנט שלך, ובינתיים, לשים את הפומביות (ארוסין, למשל) על אש קטנה ככל האפשר, עד שתדעי מה את רוצה.

ראשית תודה רבה על התגובה.שנית, אני סטודנטית תפרנית שאיננה יכולה להרשות לעצמה טיפולים כה יקרים... אתה מכיר אולי מקומות במחירים סבירים באיזור ירושלים?רוב תודות,שבוע טוב.

מיואשת יקרה,
בתור סטודנטית, את זכאית, למיטב ידיעתי, לשרות ותמיכה נפשית באוניברסיטה עצמה. יש שרות כזה בכל אוניברסיטה גדולה, כולל האוניברסיטה העברית.