בגידה: תגובות ומיניות לאחר משבר

שלום
נשואה 20 שנה בזוגיות שניה , לכל אחד מאיתנו ילדים מזוגיות ראשונה ויש 2 ילדים מזוגיות שניה, הילדים שלי חיים איתי ובעלי במהלך כל ה20 שנה התיחס אליהם כזרים החיים על חשבונו, בעלי אדם ש"דורש" כבוד מכולם , שחצן, חתיך, חכם, גאוותן, ואוהב את עצמו מאוד , לעומת זאת הוא גם דואג לבית, אוכל מגורים וחוסך בצד על חשבון הנאות הזוגיות שלנו ( אף פעם אין לו כסף לעשות איתי משהו ) למרות שעובד בעבודה מסודרת שנים ( בן 50 + ) ואפשר לומר שפנסיה מכובדת יקבל גם עם יצא היום.אני התחתנתי בפעם הראשונה מתוך רצון לצאת מהבית שחנק אותי (הורים פרימטיבים) נשואים מוטעים והדבר היחידי שיצא לי טוב מזה היה הילדים .אחת הסיבות היתה חוסר מוחלט של סקס, ועם בעלי השני הסקס היה מהמם, אני גם מאוד נמשכת לבעלי אחרי 20 שנה , מאוד.בשנים הראשונות הסקס היה יום יומי ואפילו יותר למרות התנהגותו הבוטה לכל מכרי וילדי וגם לי ( השפלות, העלבות ,אלימות מילולית ופיזית ) ובמשך הזמן לא יכולתי להכנס איתו למיטה בגלל שהיה לי קשה להפריד בין הכעס והסלידה אליו כאדם לאהבה שלי איתו בסקס , והסקס פחת עד פעם בשבוע וגם פעם במספר שבועות וחודשים, אבל תמיד תמיד האמנתי שהוא לא בוגד בי גם כשיצא בערבים ולא ידעתי מה בדיוק הוא עושה בימים ( הוא עובד המון בחוץ ודיי חופשי בללכת לאן שהוא רוצה) היתה בי מין אמונה ענקית כי ידעתי שלמרות הכל הוא אוהב אותי ולא יבגוד בי , ( כבר בתחילת הקשר סיפרתי לו שאבי היה איש בוגדני מאוד וכל ילדותי עברה כשאני זוכרת את אמא בוכה וכואבת על בגידותיו ) והסברתי לו תמיד שעל הכל אפשר למחול ולסלוח רק לא על בגידה, תמיד ששאלתי אותו טען שמעולם לא בגד כי הוא לא רוצה להתגרש שוב וחשוב לו הבית ואני.מאחר ובעלי גבר נאה מאוד ועבודתו מלאה ב"שונאים" שמעתי מידי פעם שהוא בוגד בי עם נשים בעבודתו ( מאחר ואני יודעת כמה בעלי מודה למה שקורה לגבר שמנהל רומן עם חברה לעבודה וידעתי שהעבודה היא "אהבתו הראשונה" האמנתי כל הזמן שהוא לא יבגוד בי כי הוא יפגע בדבר שחשוב לו מאוד "עבודתו" "מעמדו" ולכן התעלמתי .במהלך הנישואים רבנו המון מריבות סוערות ובהם הייתי שוקעת לדכאון חריף והבית היה כ"בית מזכוכית", הכעס והכאב היו שוברים אותי לרסיסים ולאחר תקופה מסוימת שוב הכל היה בסדר למספר ימים ושוב חזרנו לריב.לפני מספר ימים ישבה איתי חברה שהיא כמו אחותי אנחנו מכירות מגיל 3 וחברות טובות וסיפרה לי שלפני כחמש שנים לקחה את הטלפון של בעלי בשביל להתקשר וראתה הודעות מאוד מיניות שהוא כתב, היא מיד החזירה את הטלפון למקום והחליטה לא להגיד לי כלום מאחר וידעה כמה אני אוהבת את בעלי ומה תעשה לי הבגידה.למה היא אמרה לי עכשו ? לטענתה היא כבר לא יכולה לראות אותי סובלת וכואבת כל כך הרבה שנים ( ואפשר לומר שהפעם אני ובעלי לא דיברנו בכלל כבר חצי שנה אז מבחינתי הייתי דיי נחרצת על גירושים ואפילו הלכתי לעו"ד ) אני מאמינה לה לא בגלל שאני נאיבית או תמימה אלא בגלל שבקשר שלנו היו הרבה מבחנים על אמונה ואהבה אמיתית בין בני אדם .הדבר שהכי לא ברור לי הוא למה במקום להמשיך את הגירושים אני מלאה ספקות לגבי התנהגותי כאישה, כאישתו, וכל רצוני היום זה לשקם את הזוגיות ולשכב איתו כמה שיותר כאילו אין זמן ?אישה נבגדת מבחינת הראיה שלי היא אישה חלשה ועלובה.לי זה לעולם לא יקרה , תמיד חשבתי .אני כאדם למרות שנשבע שלא בגד .( הוא לא יודע ולא ידע לעולם מי אמר לי ) לא מאמינה לו , הוא לא מוכן ללכת למכונת אמת וגם לא ליועץ נישואים וטוען שהזוגיות שלנו גרועה רק בגללי, והחיים שלנו יכולים להיות טובים מאוד עם אהיה "אשתו" , הוא לא סומך עלי בכלום ( כסף לא משותף, וחוסר ידיעה על מצבו הכספי ) לטענתו בגלל שכל הזמן היה לו "רע" לא היה בטוח "בנו".אני מרגישה שאני משתגעת מאיך שאני מתנהגת , שוכבת איתו , נהנת בטרוף ומיד בסיום חושבת על ההנאה שגם לאחרות/אחרות וכל זה מקשה עלי להיות באמת בתוך השיקום של הזוגיות.האם תוכל לעזור לי בבקשה :)

אירית יקרה,
לאחר גילוי בגידה, יש צורות שונות של תגובה בזוגות. אחת התופעות הטיפוסיות לתקופה שלאחרי גילוי בגידה של הגבר, היא תקופה שבה הם מקיימים יחסי מין באופן אינטנסיבי, איך הגדרת זאת? – כאילו אין מחר. וזאת, למרות הכאב הרב של האשה. זה קורה כאשר הפגיעה קשה והאשה מרגישה צורך לשקם אותה ואת הבטחון העצמי ואת הערכתו של הבעל, דרך הפגנת תשוקתו של הבעל אליה, או להראות לו שהוא עשה טעות ושיש לו את כל מה שהוא רוצה בבית. זוגות לא מעטים סיפרו לי שהמיניות הטובה ביותר שלהם אי פעם, ושחרור גדול יותר מאי פעם של האשה היו בתקופה הזו. אלא שזה נמשך מספר שבועות בלבד, בדרך כלל. לאחר תקופה כזו יש בדרך כלל נפילה, כי האשה מצפה שהוא יחזר אחריה יותר, שינסה לתקן את התנהגותו ולפצות אותה, ומהר מאד העניינים חוזרים לשיגרה והיא מרגישה מתוסכלת שהנה, עברה השפלה, נתנה את כל כולה עבורו, הוא זה שהיה לא בסדר, והכל חוזר לקדמותו כאילו לא קרה כלום. את כרגע בתקופה הזו, שהיא מאופיינת בתחושות של אופוריה והשפלה מעורבים אלו באלו.אלא שהנישואים שלך איתו הם נישואים רעים. הרי לא דיברתם כבר חצי שנה. מלכתחילה, היו מצידו השפלות, העלבות ואלימות מילולית ופיזית. אם הוא גבר מיני, אין סיבה מיוחדת שיהיו לו עכבות להיות עם נשים אחרות, כאשר הוא גם כך מוכן לפגוע בך ולהשפיל אותך. לא עושה רושם שהקשר הרגשי שלו איתך יכול להשפיע עליו כדי למנוע ממנו בגידה. היית כבר "די נחרצת" על גרושים, והנה דווקא כשמתברר שרע עוד יותר, את משנה כיוון ועושה בדיוק את ההפך. כפי שזה נראה, אירית, או שלא היית מוכנה עדיין לגרושים, או שהאגו שלך מוביל אותך לשיקום שלו קודם, ורק אחר-כך לבחון מחדש מה נכון לעשות.כך או כך, אירית, אני חושב שאת צריכה ללכת לטיפול פרטני. את כרגע נסערת מאד, סוערת מאד, והתנודות הרגשיות הללו גורמות לכל העולם שלך מאד להתבלבל. את זקוקה לייצב את רגשותייך היכן שהוא, כדי ללמוד להגיע למקום טוב יותר, ולדעת איך להתנהל נכון יותר איתו או בלעדיו.

ד"ר אורן חסון תודה !תודה גדולה על התשובה האמת לא חשבתי בצורה כזאת עד ש"הארת לי את הדרך" נכון הסקס הסוער שיש ביננו הוא ליצוב התחושה שלי כאישה נחשקת אבל יותר מכל להראות לו שבבית תמיד חיכה לו סקס טוב , אני רוצה לציין שהוא תמיד רצה איתי סקס וכמה שיותר לטענתו תמיד משכתי אותו מינית גם ששמנתי והתבגרתי ואני יודעת שזה נכון כי הוא תמיד ניסה ואני זאת שסירבתי בגלל שהרגש שלי התחבר לגוף ( אולי סוג של כוח, סוג של אני מענישה אותך בדרך היחידה שאני יודעת איך ובכך פגעתי רק בעצמי ) ולכן כל התהיות והמחשבות שאני לא פחות ממנו גרמתי לו לחפש במקם אחר .אני כל הזמן מבקרת את עצמי ומנסה להבין את הצד השני כך בכל תחום בחיי וזה לדעתי אחד המגרעות שלי, הצורך הזה בלהתחשב בכולם ושכולם יואהבו אותי ,אני לא בחורה מלומדת אבל אנטלגנטית וחדת מחשבה, ומאמינה שהרבה בהתנהגות שלי נמשך מילדותי , הצורך האין סופי באהבה.הענין הוא שאני כבר לא בטוחה מהי אהבה !!!למרות מה שעברנו בימם האחרונים שום דבר לא השתנה הוא ממשיך להתנהג אלי ביהירות ולא מפסיק להגיד לי כמה הוא "סוחב" את העולם על גבו וכמה קשה לו , בתוך יום אחד הוא הספיק להגיד לי כמה הוא סובל מהבת שלי ( שלא מתקרבת אליו ) מהמשפחה שלי ( שמזמינים אותנו לחגים ברגע האחרון , המשפחה שלו מעולם לא הזמינה אותנו ,הם לפחות מזמינים , ואנחנו תמיד הזמנו את שני הצדדים הרבה יותר מהם ) שהם מגיעים בלי הזמנה מה שמפריע לו לנוח לאחר העבודה ( הם מגיעים אולי פעם בשבוע לשעתיים שלוש ) מפריע לו הוא רוצה שיגעו יותר מאוחר לרוב כשהוא יוצא מהבית, מפריע לו הילדים שלנו שעושים רעש ומזמינים חברים, הוא דיבר איתי על שאני לא מזמינה את אמא שלו ( אלמנה ) ושהיא לבד אבל שוכח שהיא לא מזמינה אותנו אף פעם ולעומת זאת מזמינה את בנותיה בלי סוף, דיבר איתי שאני מפנקת את הילדים שלא עושים כלום בבית אבל שוכח שגם הוא לא עושה כלום והם למדו ממנו לאורך כל השנים חוץ מזה שאני לא עובדת ולא צריכה שאף אחד יעזור לי ( אני מכניסה כסף הביתה קבוע ) אומר שכל ההוצאות עליו ( אבל שוכח שאני משלמת מעל 80% מהמשכורת שלי הביתה והוא רק 70% והיתר להנאותיו או לחסכונותיו ליום המחר, בקיצור בלי סוף הוא מקטר ועל כל הסביבה שלו .אין לנו חברים הוא לא רוצה את המשפחה שלו לידו וגם לא רוצה ללכת אליהם , הוא לא רוצה את המשפחה שלי וכל מה שעניין אותו שילדינו הנשואים יבאו להתארח בחגים ובימי שישי ( אני כל הזמן תלויה בעם ילדיו מגיעים לחגים אנחנו איתם עם לימי שישי אנחנו איתם וכמובן אמא שלו , אסור לי לקבוע כלום עם אף אחד עד שהם לא מודיעים לי מה החליטו ), בימים האחרונים למשל אמרתי לו פעם פעמים שאין לי כסף כי עוד לא קיבלתי משכורת והוא לא הגיב ( אין לו כסף לתת לי כך הוא טוען שנים ).נכון אתה תגיד שהנשואים שלו גרועים והיחס שלו לא כבעל אוהב למרות שהוא תמיד אומר מחבק מנשק , שהבגידה היא משהו כמו "בעיטה בבטן" לי, ושהילדים סובלים , אז איך יוצאים מזה ?התחלתי תהליך של שיחות עם פסיכולוגית שכבר בפגישה הראשונה אמרה לי שנעבוד על ה"תלות" שלי בו , אבל זאת רק תחילת הדרך מה עושים בנתיים?למה בלב שלי בפנים אני לא רוצה להתגרש ורוצה שיקרה נס , כן כן כמו בסיפורים נס שבו הוא יבין מה יש לו בידים וכמה יכול להיות לו הכי טוב בעולם והוא פשוט מותר על הכל , למה הוא לא מנסה להשתנות בשביל שנוכל לחיות יחד, לדוגמא : לא דיברנו כחצי שנה והוא לא שאל אותי איך עברה עלי התקופה הזאת מה אני מרגישה למה אני מצפה רק סיפר לי כמה התאכזב שלא התעניניתי בו במהלך התקופה, ואיפה אני ? האם הוא באמת חושב שזה שלקח אותי לסיבוב , לארוחת בוקר, יגרום לי לחשוב שהוא אוהב אותי ( למרות שזה דבר גדול בשבילנו לצאת מהבית יחד) ?רגש , מה עושה הרגש והפחדים והמחשבות למה אנחנו לא יכולים לסגור אותם ? פשוט להתנתק מהם , זה כואב !!!!

אירית יקרה,
התחלת בטיפול. זה טוב, וזה אמור לסייע לך. טבעי שאת רוצה שיקרה "נס", כי הרבה יותר טוב ומתאים שיקרה נס והנישואים יהיו פתאום נפלאים, מאשר להיפרד על כל הבלגן וקשיי התדמית והסטאטוס החדש וחוסר הביטחון והודאות ממה שיקרה. אלא שזה כנראה פחות ריאלי. המטפלת שלך מכירה אותך טוב יותר. התחלתם לעבוד. אם יש לך ספקות לגבי סדרי העדיפות של על מה לעבוד קודם ועל מה אחר-כך, דברי איתה. יתכן גם שתסביר לך איך היא רואה את הסדר הנכון.

שוב תודה על מהירות התשובה .עם אני קוראת בין השורות בתשבותיך אני מבינה שלדעתך הדרך לגירושים תיהיה מתאימה יותר למערכת הנשואים שלי .היתי בטיפול אחד ובו המטפלת בסיומו אמרה לי שנעבוד על התלות שלי בו , החוסר יכולת שלי להתנתק ממנו למרות הבעיות, מה שדיי הפליא אותי ואמרתי לה " את לא מכירה אותי איך את קובעת ישר שאני אדם תלותי" האם הגיוני הדבר , לקבוע מה הבעיה בפגישה הראשונה ?במהלך השיחה שברובה אני דיברתי סיפרתי לה דווקא על הילדות שלי על מה שחוויתי כילדה בבית הורי, גם דיברתי על תחושותי היום אך מעט יחסית.לא אהבתי שיש שעון מעל ראשי וכל הזמן היא התבוננה בו, אני מבינה שיש הגבלת זמן אבל התחושה היתה כאילו היא לא מרוכזת בי וחשבתי שבפעם הראשונה בחיים שלי מישהו יהיה מרוכז בי בכאב שלי .היום דיברתי איתו על הקשר שלו עם הילדים ואיתי והסברתי לו מה אני מרגישה שהוא לא מסוגל להיות חבר , חבר זה אחד שמקשיב , שרגיש, שאכפת לו , שעוזר ושנמצא שם כשצריך אותו והוא כל הזמן בורח כי אין לו כוח סבלנות ורצון לתמוך, והוא אמר שהוא רוצה להיות חבר , אבל הוא לא רוצה ללמוד איך להיות וגם לא רוצה עזרה מיקצועית .אני קוראת בפורום שלך כל הזמן ( כמובן מהימים האחרונים ) יושבת שעות וקוראת כל שאלה שנשלחה אליך ואת תשובותיך ומגלה שלרוב הנשים שכותבות אליך יש בעיה של חוסר תקשרוות עם בן הזוג, אני מבינה שכל אחד מאיתנו בא ממקום אחר , ומבינה שלכל אחד יש משקעים שונים מעברו ומחיו אבל לא מבינה עם קימת אהבה לא אי אפשר או למה קשה כל כך לגרום לשיתוף פעולה מוצלח יותר.אתמול ישנתי בוכה , לקחתי כדורי הרגעה וגם כדור שינה , זה לא שאני בורחת אני פשוט במצוקה נוראית, ליבי אומר לי "זה יצליח, הכל יהיה בסדר " וראשי אומר לי " חבל על הזמן , אין לכם סיכוי" , אני כל כך כואבת .

אירית יקרה,
אני לא בטוח שגרושים הוא הפיתרון הנכון בשבילך (שימי לב לניסוח – בשבילך, לא למערכת הנישואים שלך). כי גם כאשר הנישואים לא מוצלחים, הרבה תלוי בך ובצרכים שלך, וביכולות שלך. האם בגלל זה המטפלת שלך חשבה שאת תלותית? ואולי היא התכוונה שאת לא עצמאית מספיק כדי לקחת החלטה אמיצה שתהיה אולי נכונה לך? – אולי. בכל מקרה, הייתי במקומך קורא שוב את המכתבים שלך אלי, כאילו הם של אשה אחרת. האם הם משקפים נכונה את המציאות? האם הם משקפים את כל המציאות? מה היית מציעה לאותה אישה אלמונית לפי מצבה?כתבתי לך שאת מצפה לנס, וגם שהוא לא יקרה. לא בתור נס. אם זה יקרה, אז רק בעבודה קשה ביניכם. המשיכי בטיפול, וחשבי היטב על מה שהכי נכון, ואם ומדוע את לא מצליחה להשיג זאת.

ד"ר אורן חסון שלוםשאלת אותי מה הייתי ממליצה ל"אישה הזאת שכותבת אליך " והייתי עונה לעזוב אותו מידית , אין אהבה במקום שיש השפלה, כאב, צער, חוסר חברות, וחוסר תקווה.כן, כן זה מה שהייתי אומרת לה, תמיד כעסתי על אמא שלי ועל חברות שלא ידעו לעמוד על שלהם , לא וויתרו על החלומות שלהם, לא ויתרו על "האני" שלהם בתוך הזוגיות, ולא נשארו עם גבר בוגד , ראיתי בהם נשים תלותיות עלובות וחלשות.אני בכל תחום בחיים מאוד עצמאית, אפשר לומר שבחיי היום יום אני "מחזיקה" את הבית והילדים וגם את עצמי מכל בחינה, ופה אני תקועה.למה יש בי תלות כזאת, זאת שהמטפלת ראתה ?לדוגמא: עשיתי רשיון נהיגה רק בגיל 30 אחרי שחלמתי שנים לעשות ותמיד היה משהו חשוב יותר להוציא עליו את הכסף, מימנתי את הלימודים לבד, בעלי אמר כרגיל שאין כסף , רכשתי רכב וזה היה תענוג איתי לפני כשנה וחצי מכרתי אותו כי רגלי נפצעה ולא יכולתי לנהוג היום אני יכולה להנהוג ורוצה לרכוש רכב שוב ובעלי טוען שאין כסף ( למרות שהיום הוא מרוויח הרבה יותר ) , אני יודעת שזה לא עניין הכסף למרות שהוא טוען שכן , אני יודעת שזה עוד אחד מהדברים שגורמים לי להשתגע שקשה לו שאני מטילת בזמן שהוא בעבודה ולא רוצה שאטייל .איך אני שחברות אומרות לי את "כוחנית" המשפחה מתייעצת איתי בכל ורק עבורו אני הופכת להיות "0" למה ?